המישור הסיבירי המערבי
 |
המישור הסיבירי המערבי (ברוסית: Западно-Сибирская равнина) הוא מישור גדול המשתרע על חלקה המערבי של סיביר, בין הרי אורל במערב ונהר יניסיי במזרח, והרי אלטאי בדרום מזרח. חלק גדול מהמישור מנוקז בצורה לא יעילה ומורכב מכמה מהביצות ומישורי ההצפה הגדולים בעולם. ערים חשובות במישור כוללות את צ'ליאבינסק, נובוסיבירסק, אומסק וטומסק, כמו גם סורגוט וניז'נברטובסק.
החורפים במישור מערב סיביר קשים וארוכים. האקלים של רוב האזורים המישוריים הוא תת-ארקטי או יבשתי. במישור היו עתודות נפט וגז טבעי גדולות. רוב תפוקת הנפט והגז של רוסיה הופקה מאזור זה במהלך שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20.
גאוגרפיה
המישור המערבי של סיביר ממוקם ממזרח להרי אורל, בעיקר בשטח רוסיה. זהו אחד האזורים הגדולים של רוסיה והוא מתואר כאזור השפלה הרציף הגדול ביותר בעולם – יותר מ-50 אחוזים ממנו נמצאים בגובה של פחות מ-100 מטר מעל פני הים,[1] והוא משתרע על שטח של כ-2.6–2.7 מיליון קילומטרים רבועים שהם כשליש מסיביר. הוא משתרע מצפון לדרום לאורך 2,500 קילומטרים, ומגיע לרוחב מרבי של 1,500 קילומטרים בחלקו הדרומי.[2] מהאוקיינוס הארקטי למרגלות הרי אלטאי, וממזרח למערב לאורך 1,900 ק"מ מנהר יניסיי להרי אורל. מלבד יניסיי, נהרות עיקריים אחרים במישור הם אירטיש, אוב, נאדים (אנ'), פור (אנ') וטאז (אנ'). ישנם אגמים וביצות רבים ואזורים נרחבים במישורים מוצפים באביב.
נהר יניסיי הארוך זורם מדרום לצפון, מרחק של 3,530 ק"מ לאוקיינוס הארקטי, שם הוא מזרים יותר מ-20 מיליון ליטר של מים בשנייה. יחד עם היובל אנגארה, שני הנהרות זורמים לאורך 5,530 ק"מ. העמק שנוצר על ידי היניסיי משמש כקו מפריד מחוספס בין המישור המערבי של סיביר לבין הרמה הסיבירית המרכזית (אנ').[3] אובאלי הסיבירי (אנ') הוא אזור הררי נמוך המשתרע ממזרח למערב על פני המישור.[4] מרבצי קרחונים משתרעים דרומה עד למפגש הנהרות אוב-אירטיש, ויוצרים מדי פעם גבעות ורכסים נמוכים, כולל רמת אוב בדרום,[5] אך מלבד זאת המישור שטוח מאוד וחסר תכונות חריגות. מישור אישים (אנ') ושפלת בראבה (אנ') בדרום הם אזורים חקלאיים חשובים.[6] ישנם אגמי מלח במישור קולונדה (אנ'), המשתרע דרומה לתוך קזחסטן ומוגבל מדרום על ידי גבעות קוקשטאו (אנ').[7]
המישור המערבי של סיביר ביצתי מאוד. הוא אחד האזורים הגדולים בעולם של אדמות כבול, המאופיינים בביצות מוגבהות. ביצת וסיוגן (אנ'), אחת הביצות הגדולות בעולם, משתרעת על פני כ-51,600 קמ"ר. ישנם אגמים רבים בביצות הענקיות במישור ההצפה של אוב-טאז.[2]
החי והצומח
במישור יש שמונה אזורי צמחייה נפרדים: טונדרה, יער-טונדרה, טייגה צפונית, טייגה תיכונה, טייגה דרומית, יער תת-טייגה, ערבות יער וערבה. מספר מיני בעלי החיים במישור מערב סיביר נע בין לפחות 107 בטונדרה ל-278 או יותר באזור ערבות היער. בדרום המישור, היכן שקפאת-עד נעדרת ברובה, שטחי עשב עשירים המהווים הרחבה של הערבה הקזחית (אנ') יצרו את הצמחייה המקורית, שכמעט כולה נוקתה בתחילת המאה ה-21.
גאולוגיה
המישור המערבי של סיביר מורכב ברובו ממרבצי סחף והוא שטוח בצורה יוצאת דופן. עלייה של חמישים מטרים בגובה פני הים תגרום להצפת כל היבשה בין האוקיינוס הארקטי למפגש אוב-אירטיש ליד חנטי-מנסיסק. זהו אזור בקרום כדור הארץ שעבר שקיעה ממושכת והוא מורכב ממשקעים אופקיים מימי קדם. רבים מהמרבצים במישור זה נובעים ממחסומי קרח שהפכו את זרימת הנהרות אוב ויניסיי, הפנו אותם לים הכספי, ואולי גם לימת אראל.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Russia | History, Flag, Population, Map, President, & Facts | Britannica, www.britannica.com, 2025-08-03 (באנגלית)
- ^ 2.0 2.1 Западно-Сибирская равнина | big-archive.ru, 2019-01-22 (ב־)
- ↑ Западно-Сибирская равнина, bse.sci-lib.com
- ↑ Сибирские Увалы, bse.sci-lib.com
- ↑ Приобское плато, www.booksite.ru
- ↑ The history of agricultural development of the Baraba Lowland, 10.2003
- ↑ Flora of Salt Lakes of the Kulunda Plain (Southern Western Siberia), 1.2005
המישור הסיבירי המערבי41595782Q191566