הלמוט פלמי
| הלמוט פלמי, בעת מתן גזר דינו במשפט בני הערובה ב-1948 | |
| הלמוט פלמי, בעת מתן גזר דינו במשפט בני הערובה ב-1948 | |
| לידה |
28 במאי 1885 ברלין, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
14 בדצמבר 1965 (בגיל 80) דרמשטדט, גרמניה המערבית  |
| השתייכות |
הקיסרות הגרמנית רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1904–1945 (כ־41 שנים) |
| דרגה |
 גנרל חיל האוויר |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד צי האוויר השני מפקד פלגת הארמייה דרום יוון מפקד הקורפוס ה-68 מפקד הקורפוס ה-34 | |
| פעולות ומבצעים | |
גנרל הלמוט פלמי (בגרמנית: Hellmuth Felmy; 28 במאי 1885 - 14 בדצמבר 1965) היה פושע מלחמה נאצי גרמני, ששימש כטייס במלחמת העולם הראשונה ושירת כקצין בכיר במהלך מלחמת העולם השנייה. על פשעי המלחמה שלו נדון במשפט בני הערובה ל-15 שנות מאסר, אך בפועל ריצה תקופת מאסר בת כחמש שנים.
קריירה עד מלחמת העולם השנייה
פלמי נולד בברלין ב-1885. ב-1904 התגייס לצבא, וב-1912 הוסמך כטייס. במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת פלמי בארץ ישראל כטייס בדרגת קפיטן. הוא פיקד על טייסת 300, היחידה האווירית הגרמנית טורקית, שהגיעה לארץ ישראל ב-1916. יחד איתו שירת גם אחיו הצעיר גרהרד, שהצטיין אף הוא כטייס. בין היתר היה הלמוט פלמי אחראי על הפצצת פורט סעיד, והפצצת צינור המים שהניחו הבריטים בסיני. בתחילה לחם בחזית הדרום, בבאר שבע ובאל עריש, אך כאשר נכבש חלקה הדרומי של ארץ ישראל, עבר ב-1918 ופיקד על כל מטוסי הקרב בארץ ישראל בשדה התעופה בג'נין.[2][3]
לאחר המלחמה המשיך פלמי בשירות קבע ברייכסווהר, אך שירת בתפקידים שונים בכוחות הממוכנים של הרייכסווהר שכן נאסר על גרמניה להחזיק חיל אוויר. לאחר עליית הנאצים לשלטון, הוצב בתפקידי קצונה בכירים בלופטוואפה, חיל האוויר הגרמני המחודש. ב-4 בפברואר 1938, מונה על ידי הרמן גרינג לדרגת גנרל בלופטוואפה (General der Flieger).
מלחמת העולם השנייה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שימש פלמי כמפקד צי האוויר השני (Luftflotte 2), אחד מארבעה ציי אוויר שהיו בלופטוואפה עם פרוץ המלחמה. צי האוויר היה אחראי על גזרת צפון מערב גרמניה, שקיבלה עדיפות כאשר תם מסע המלחמה בפולין והחלו התכנונים לקראת המערכה על צרפת. בינואר 1940 נחת מטוס מסרשמיט 108 נחיתת אונס ליד העיירה הבלגית מכלן, צפונית למאסטריכט. בין נוסעי המטוס היה מיור בלופטוואפה (מקביל לרב סרן) בשם הלמוט ריינברגר, שנשא עמו עותק של פקודת המבצע העדכנית ביותר לקראת הפלישה לצרפת. ריינברגר ניסה לשרוף את הניירות שנשא עמו, אך נכשל בכך, והם נפלו לידי הבלגים. היטלר זעם כששמע על נפילת תוכניותיו הסודיות לידי האויב, והאשים בכך את פלמי. הוא פיטר את פלמי, והחליפו באלברט קסלרינג.[4]
לאחר פרוץ מרד רשיד עאלי אל-כילאני במאי 1941 החליט היטלר להקים חיל שיסייע לערבים וימריד אותם כנגד הבריטים, בעיראק ובמזרח התיכון כולו. פלמי נקרא להקים את "כוח מיוחד F" (Sonderstab F), יחידה קרקעית שאמורה הייתה לסייע לאל-כילאני. על אף שפלמי היה גנרל בלופטוואפה, לא הוא שפיקד על הזרוע האווירית שנשלחה לסייע לאל-כילאני, בפיקודו של קולונל ורנר יונק, שהיה כפוף לגנרל הלופטוואפה הנס ישונק, ויצא לדרכו מספר ימים בטרם מונה פלמי. ב-21 במאי קיבל פלמי את המינוי, ויצא ליוון שנכבשה באפריל על ידי הנאצים. הוא היה מצויד בהנחיה מס' 30 של היטלר ולפיה יש לתמוך במרד בעיראק בתקווה להרוס את העמדה האנגלית בין הים התיכון והמפרץ הפרסי. כשיצא פלמי למשימתו, כבר הוכרעה למעשה המלחמה האנגלו-עיראקית, והסיוע שיכול היה להינתן היה חסר משמעות[5] פלמי הגיע לחלב שם ניסה לשכנע את הגנרל אנרי פרנאן דנץ, שליט הלבאנט הצרפתי מטעם צרפת של וישי כי יסייע ללחימה האווירית משדות התעופה בסוריה. הוא כשל בכך.[6] בסופו של דבר לא פעלו כוחות קרקע גרמנים במלחמה האנגלו-עיראקית. לאחר כישלון כוח המשימה F, הקים פלמי את "יחידת ההדרכה הגרמנית-ערבית (Deutsch-Arabische Lehrabteilung) ביוון, בהשראתו ובתמיכתו של המופתי הירושלמי חאג' אמין אל-חוסייני. בתקופה בה פיקד פלמי על היחידה, בין סוף 1941 לאמצע 1942 לא הצליחה היחידה לגייס אלא כמה עשרות מתנדבים.[7] בהמשך דרכה הפכה היחידה ליחידת הלגיון הערבי החופשי.
ב-1941 מונה פלמי למפקד הוורמאכט בדרום יוון, תפקיד אותו ביצע במקביל לפיקוד על היחידה הערבית, והקים כוח "לפריסה מיוחדת" הקרוי על שמו (zur besonderen Verwendung Felmy). ב-1943 מונה למפקד הקורפוס ה-68 של הוורמאכט שפעל בתחילה בקווקז כחלק מארמיית הפאנצר הראשונה במסגרת קבוצת ארמיות A ולאחר מכן פעל כחלק מארמיית הפאנצר הרביעית במסגרת קבוצת ארמיות דון, ובהמשך כחלק מפלגת הארמייה הולידט במסגרת קבוצת ארמיות דרום. ביוני 1943 הועבר הקורפוס תחת פיקוד קבוצת ארמיות E ביוון, ובנובמבר 1944 עבר הקורפוס תחת פיקוד ארמיית הפאנצר השנייה במסגרת קבוצת ארמיות F ביוגוסלביה. ב-8 בדצמבר 1944 מונה פלמי למפקד הקורפוס ה-34 של הוורמאכט שפעל ביוגוסלביה. הוא נחל תבוסה במסגרת המתקפה הגדולה של הפרטיזנים היוגוסלבים במרץ ובאפריל 1945.
משפט בני הערובה
במשפט בני הערובה שנערך בין ה-8 ביולי 1947 ל-19 בפברואר 1948 הואשם פלמי, ביחד עם בכירים אחרים בוורמאכט בשורת פשעי מלחמה, ובין היתר באישומים הבאים:
- רצח המוני של מאות אלפי אזרחים ביוון, אלבניה ויוגוסלביה.
- ביזה והרס לא מבוקר של כפרים וערים ביוון, אלבניה ויוגוסלביה.
- רצח והזנחה בטיפול של שבויי מלחמה, וסיווג אקראי של לוחמים כ"פרטיזנים", כדי למנוע מהם זכויות שבויי מלחמה וכן הריגתם.
- רצח, עינויים, הגליה ומשלוח למחנות ריכוז של אזרחים יוונים, אלבנים ויוגוסלבים.[8]
פלמי הורשע בשני סעיפי האישום הראשונים, וזוכה משני סעיפים האישום האחרונים. הוא נדון ל-15 שנות מאסר, אך שוחרר ב-1951.
בנו הנסיירג פלמי (Hansjörg Felmy) שנולד ב-1931, זכה להצלחה כשחקן בטלוויזיה ובקולנוע.[9]
ב-1965 מת בדרמשטדט שבמערב גרמניה.
קישורים חיצוניים
- חדשות בן עזר 227 - סיפורו של אהוד בן עזר על רומן בין דודתו יעל ובין פלמי בעת שירותו של פלמי בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה.
הערות שוליים
- ^ זיהויו של הטייס כגרהרד פלמי על פי אתר 'אבירי האוויר'
- ^ הפעילות האווירית העות'מאנית גרמנית בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה אתר "מרקיע שחקים".
- ^ היה היה שדה תעופה ברמלה אתר "נוסטלגיה"
- ^ Lt. Colonel E. Bauer, "The History of World War II", Orbis, London, 1984, pp.59
- ^ וינסטון צ'רצ'יל, מלחמת העולם השנייה, כרך שלישי, "הברית הגדולה", הוצאת עם הספר, 1961, עמ' 228
- ^ גד פאוקר, מחווה הירואית בשמי חבנייה, מערכות 311, מרץ 1988
- ^ חאג' אמין אל חוסייני אתר יד ושם
- ^ משפט בני הערובה מוזיאון השואה בארצות הברית
- ^
הנסיירג פלמי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
