הכוחות המזוינים של בורקינה פאסו
| |||
.jpg) | |||
| מדינה |
 בורקינה פאסו | ||
|---|---|---|---|
| תקופת הפעילות | 1985 (צורה נוכחית) – הווה | ||
| זרועות בצבא |
| ||
| שם קצר | FABF | ||
| מטה | ואגאדוגו | ||
| מנהיגות | |||
| המפקד העליון | הנשיא (בפעולה ראש החונטה הצבאית) – איברהים טראורה | ||
| שר ההגנה | קאסם קוליבאלי | ||
| ראש המטה | סלסטין סימפורה | ||
| כוח אדם | |||
| סוג שירות | מקצועי למחצה – חובת הגיוס של שנתיים למלצייה העממית המשמשת גוף סיוע אזרחי או "קו שני" לצבא | ||
| גיל הגיוס | 18 | ||
| כוחות פעילים | כ-13,000 | ||
| כוחות מילואים | כ-45,000 | ||
| תקציב | |||
| אחוזי תמ"ג | כ-4% | ||
| תעשייה | |||
| ספקים זרים |
 צרפת ארצות הברית הרפובליקה העממית של סין ברית המועצות | ||
| https://www.defense.gov.bf/accueil | |||
הכוחות המזוינים של בורקינה פאסו (בצרפתית: Forces armées du Burkina Faso, בר"ת: FABF) הם גופי הצבא במדינת בורקינה פאסו.
היסטוריה
נקודות ציון בהיסטוריה הצבאית של בורקינה פאסו:[1]
- ההיסטוריה הצבאית של בורקינה פאסו מתחילה עם הקמת המדינה העצמאית בשם וולטה עילית: אז הצבא הלאומי הוקם ב-3 באוגוסט 1960, על פי חוק מס' 74-60/AN. הוא הוקם על בסיס הצבא הקולוניאלי הצרפתי והורכב מקצונה צרפתית. בתחילת דרכו הוא כלל את הגדוד הראשון של וולטה עילית, שכלל 5 פלוגות חיל רגלים: 2 בבובו-דיולסו ו-3 בוואגאדוגו. העברת הפיקוד בין הרשויות הצבאיות הצרפתיות והוולטאיות התרחשה ב-1 בנובמבר 1961. מאז, יום השנה לכוחות המזוינים הלאומיים נחגג ב-1 בנובמבר בכל שנה.
- בשונה מהצבא, הקמת הז'נדרמריה מקומי החלה מאז יוני 1939. ותהליך הדרגתי להקמת חיל האוויר החל מ-25 בנובמבר 1965 ועד 1985 אז הוגדר כזרוע עצמאית.
- בשנת 1968 הוקם גדוד וולטה עילית השני בבובו-דיולאסו. במהלך הסכסוך עם מאלי בשנת 1974 הוקמו מספר חילות מצב.
- בשנת 1985 נערכה בין בורקינה פאסו למאלי מלחמת רצועת האגאצ'ר.
- בשנת 1985 התרחש ארגון מחדש משמעותי עם הקמתם של: 6 פיקודים מרחבים 6 פלוגות ז'נדרמריה ו-2 פקודי אוויר מרחביים.
- בורקינה פאסו הייתה מעורבת במלחמת האזרחים בסיירה לאון שהתנהלה בין השנים 1991 ל-2002.
- בשנת 1994 הוחלט לצמצם את מספר אנשי הצבא ועל כן הצבא אורגן מחדש ב-3 פיקודים מרחביים.
- החל מ-2015 ועד היום (2025) תאי אל־קאידה פועלים בגלוי ברחבי המדינה.
- לאורך שנות המדינה מאז 1960 היא הספיקה לעבור שמונה הפיכות.[2]
- הכוחות המזוינים השתתפו במספר פעולות שמירת שלום באזורים שונים כמו: טוגו, ניז'ר, ליבריה בורונדי, סודאן, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הרפובליקה המרכז-אפריקאית והאיטי.
ארגון וציוד
המפקדת העליון הוא הנשיא המכתיב את המדיניות בהמצאות השר לביטחון לאומי האמון על הרמטכ"ל המשמש כראש הכוחות המזוינים בפועל בזמן שגרה.
על פי חוק משימותיהם כוללות: להבטיח את ביטחונה ושלמות הטריטוריה הלאומית והכלכלית, לסייע משימות בינלאומיות, סיוע בשיטור וביטחון פנים, ומתן סיוע בפיתוח לאומי אזרחי-כלכלי.
הכוחות המזוינים כולל כ-13,000 חיילים בשירות פעיל, המחולקים ליחידות הבאות:
- צבא היבשה: בעל 7,000 חיילים ב-3 פיקודים מרחבים (קאיה, בובו-דיאולסו ואגאדוגו) בהם:[3]
- חיל אוויר
- ז'נדרמריה לאומית: כוללת 3 גדודים.
- מיליציה העממית: גוף חצי צבאי בעל שירות חובה המיועד לספק סיוע ושירותים אזרחיים (כדוגמת: בניית תשתיות או שירותי כבאות) ובמצבי חירום לסייע לצבא, כאשר 45,000 חייליו עוברים הכשרה צבאית במשך השנתיים של שירות החובה, וימשיך לשירות מילואים עד גיל 35.
בורקינה פאסו היא מדינה ללא מוצא לים ועל כן אינה מחזיקה ביחידה ימית.
רוב הציוד הצבאי מיושן ומגיע ממדינות הגוש המזרחי לשעבר או מארצות הברית וצרפת – זאת האחרונה שלטה במדינה קודם לקבלת העצמאות ושמר על השפעה בה גם לאחר מכן כלל בצבא.[2]
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
הערות שוליים
- ↑ הכוחות המזוינים של בורקינה פאסו, באתר משרד ההגנה של בורקינה פאסו
- ^ 2.0 2.1 {{{מחבר}}}, Burkina Faso, The World Factbook, Central Intelligence Agency, 2025-06-04
- ↑ L'Organisation, Ministère de la Défense et des Anciens Combattants (בצרפתית)
הכוחות המזוינים של בורקינה פאסו41374221Q3022671