החפרפרת (ספר)
| עטיפת הספר "החפרפרת", 1975 | |
| עטיפת הספר "החפרפרת", 1975 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ג'ון לה קארה |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | מותחן ריגול, רומן |
| הוצאה | |
| הוצאה | זמורה ביתן |
| הוצאה בשפת המקור | הודר וסטאוטון (בריטניה), ראנדום האוס (ארצות הברית) |
| תאריך הוצאה | 1974 |
| מספר עמודים | 291 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | 1975, 2011 |
| תרגום | חיים גליקשטיין |
| סדרה | |
| סדרת ספרים | טרילוגיית "קארלה" |
| הספר הבא | התלמיד המכובד |
החפרפרת (במקור "פחח, חייט, חייל, מרגל", באנגלית: Tinker, Tailor, Soldier, Spy) הוא מותחן ריגול מאת הסופר הבריטי ג'ון לה קארה, שיצא לאור בשנת 1974, ונחשב לאחד מן הספרים החשובים בז'אנר ספרות הריגול. בספר מתחקה איש הביון הבריטי, ג'ורג' סמיילי, אחר חפרפרת[1], בדרגים הגבוהים ביותר בשירות החשאי הבריטי. דמותו של הבוגד מבוססת באופן חופשי על פי סיפורו האמיתי של קים פילבי, איש צמרת המודיעין הבריטי, שריגל למען ברית המועצות. בין היתר העביר פילבי לק.ג.ב מידע על כך שדייוויד קורנוול השוהה בגרמניה[2], תחת הכיסוי של דיפלומט בריטי, הוא למעשה סוכן חשאי[3]. עקב כך שב קורנוול, לבריטניה בשנת 1964, פרש מן השירות[4], ועבר לעבוד כסופר במשרה מלאה תחת שם העט ג'ון לה קארה. לימים העיד קורנוול כי תקופת שירותו בשירות החשאי הבריטי הייתה מאושרת ומלאת תחושת שליחות וסיפוק[5]. כמו כן סיפר כי את ההשראה לספרו המרגל שחזר מן הכפור קיבל מתקופת שירותו כסוכן חשאי בבון שבגרמניה[6], וכי את ההשראה לדמותו של ג'ורג' סמיילי והעזר כנגדו פיטר גוילאם קיבל מגיבורי ספריו של ארתור קונן דויל, שרלוק הולמס ודוקטור ווטסון[7].
הספר, כספריו האחרים של לה קארה, עמד בניגוד לספריו של סופר הריגול המצליח של אותה תקופה, איאן פלמינג, שיצר את דמותו של ג'יימס בונד. דמויותיו של לה קארה מורכבות יותר, אפלות ולעיתים גם שפלות יותר. עולמו לא חולק לשחור ולבן, טובים ורעים. לאורכו של הספר ניכר כי הדמויות, ובראשן גיבור הספר, ג'ורג' סמיילי, מצויות בקונפליקט פנימי עמוק עקב הצורך לבצע מעשים שהם בגדר "רע הכרחי" כדי להתגבר על העומדים מולם. לה קארה הראה לקהל קוראיו שעולם הריגול הוא מורכב, מלוכלך ואפל הרבה יותר מעולמו הזוהר של בונד[8].
הספר הוא הראשון בטרילוגיית קארלה הכוללת גם את ספר ההמשך "התלמיד המכובד" ואת הספר החותם אותה "כל אנשי סמיילי".
עלילת הספר
פתיחת החקירה
עלילת הספר, המתרחשת במהלך המלחמה הקרה, נפתחת כאשר ג'ורג' סמיילי, אשר פרש מן ה"כיכר", (כך מכנה לה קארה בספריו את ה- MI6, ארגון הביון הבריטי, וזאת משום שבספריו בניין המפקדה הראשית של הארגון שוכן בכיכר קיימברידג' שבלונדון. במציאות שוכן מטה הארגון, מאז 1995, בווקסהול שבלונדון, על גדת נהר התמזה), שב לביתו הריק מארוחת ערב רק כדי למצוא שם את פיטר גווילאם, סוכן חשאי[9] אשר היה בן חסותו מימיו בשירות וכעת מפקד "ציידי הגולגולות"[10] (כך מכנה לה קארה בספריו את יחידת המתנקשים של הביון הבריטי[11]) של ה"כיכר", אשר מודיע לו כי מוזעק לפגישה עם תת-שר החוץ לענייני מודיעין, אוליבר לאקון.
הרקע
דמותו של סמיילי מהווה אנטיתיזה לדמותו של ג'יימס בונד, אף כי גם הוא היה בעברו איש שטח שפעל רבות מעבר לגבולות אנגליה. סמיילי, נמוך, שמן וממושקף, גויס לביון הבריטי בעת שהיה סטודנט באוניברסיטת אוקספורד והתמחה בשירה גרמנית במאה ה-17. הוא עבר הכשרה כלוחם וכסוכן חשאי ב"משתלה"[12] (כך מכנה לה קארה בספריו את בסיס האימונים של הארגון שבסאראט (אנ')) ולחם במלחמת העולם השנייה כסוכן חשאי בריטי באירופה הכבושה על ידי הנאצים, בין היתר בגרמניה עצמה[13].
סמיילי נאלץ לפרוש מן השירות לאחר ששימש כראש לשכתו של "קונטרול" (כינויו של ראש שירות הריגול הבריטי בספריו של לה קארה), והיה למעשה אחד מחמשת נושאי התפקידים הבכירים ביותר בשירות. ארבעת בכירי השירות האחרים הם טובי אסטרהאזה, הממונה על יחידת "מדליקי הפנסים" (כך מכנה לה קארה בספריו את האגף הממונה על ביצוע מעקב סמוי והטמנת מכשירי ציתות, תצפית והאזנת סתר), רוי בלאנד, סגן ראש "תחנת לונדון" (כך מכנה לה קארה בספר את אגף המבצעים בשירות המודיעין החשאי הבריטי), פרסי אלליין, בעבר ראש אגף מבצעים וביל היידון, בעברו איש מנהלת המבצעים המיוחדים במלחמת העולם השנייה[14] ולאחריה פעל כסוכן חשאי במזרח התיכון ובמזרח אירופה[15].
זמן קצר לפני שאולץ לפרוש מן השירות יזם ראש השירות, "קונטרול", את "מבצע הוכחה" והטיל על מפקדה הקודם של יחידת "ציידי הגולגולות", ג'ים פרידו, חברו הוותיק (ואולי אף מאהבו) של ביל היידון מימי מלחמת העולם השנייה ואוניברסיטת אוקספורד, לצאת לפראג ולשכנע גנרל צ'כי לערוק למערב. המבצע נכשל ופרידו נורה בכתפו ונלכד. בעקבות עסקת שבויים עם ברית המועצות הושב פרידו לבריטיניה ופרש מן השירות[16]. בנוסף החליטה הממשלה הבריטית לפטר את "קונטרול" ולמנות במקומו את ראש אגף המבצעים, פרסי אלליין. ביל היידון, אשר נחשב בשירות למומחה לניהול מבצעים חשאיים, מונה לראש "תחנת לונדון". יחד עם "קונטרול" עזב גם סמיילי, אשר היה בשליחות בברלין מטעם "קונטרול" בעת המבצע, משום שהלה רצה למנוע את מעורבותו פן ייכשל המבצע. זמן קצר לאחר מכן מת "קונטרול" שהיה חולה מאד עוד קודם לכן. בהלוויתו נכחו רק סמיילי וכומר. לאחר פרישתו עזבה את סמיילי אשתו היפהפייה, הליידי אן סרקומב.
טאר ואירינה
בביתו של לאקון פוגש סמיילי את פקודו של גווילאם, ריקי טאר, "צייד הגולגולות" ואיש המבצעים המיוחדים, אשר שב ממבצע ביון בהונג קונג. טאר מספר לסמיילי כי נודע לו מפי אירינה, פקידה סובייטית, אותה שכנע לערוק למערב, כי "קארלה", ממפקדי ה"מרכז" המוסקבאי (כך מכנה לה קארה בספריו את ארגון ה-KGB) אשר נחשב לאגדה בקהילת המודיעין[17], מפעיל "חפרפרת" בדרגים הגבוהים ביותר של הביון הבריטי ושם הקוד שלה הוא "ג'ראלד"[18]. את ההשראה לדמותו של "קארלה" קיבל לה קארה, ככל הנראה, על פי דמותם של מרקוס וולף[19] ובכיר הק.ג.ב רם קראסילניקוב[20]. שמו האמיתי של "קארלה", המכונה כך על שום רשת הביון הראשונה שניהל במלחמת האזרחים בספרד, נותר מסתורי ורק בספר החותם את הסדרה, "כל אנשי סמיילי", הוא נחשף ברמז שקל להחמיץ[21]. טאר עצמו נאלץ להימלט מהונג קונג משום שהמודיעין הסובייטי פעל כנגדו ואף חטף את אירינה. עד מהרה מתברר לסמיילי בשיחתו עם לאקון כי הדבר קשור ל"מבצע הוכחה", אשר בעקבותיו פרש סמיילי מן השירות. אף כי סמיילי אינו רוצה להיות מעורב במצוד אחר החפרפרת, ומציע ללאקון כי יעביר את הטיפול בעניין ל"קונקורציה" (כך, או בכינוי "המתחרים", מכנה לה קארה בספריו את ארגון ה-MI5), הוא נעתר לבקשתו[22].
מבצע "כישוף"
סמיילי פותח בחקירה ולשם כך מתחיל לבחון את תיקי המבצעים והמודיעין בשנים שקדמו לפרישתו ועד עתה[23]. בחקירתו נעזר סמיילי הן בפיטר גווילאם, הפועל כאיש של סמיילי בתוככי הארגון, ובמפקח מנדל מן הסקוטלנד יארד. בעוד שסמיילי מתחיל לראיין ולחקור אישים הקשורים ב"מבצע הוכחה" מתברר לו כי מתנהל מבצע נוסף- "מבצע כישוף" שמו, אשר נחשב למבצע המסווג ביותר בארגון. המבצע הוא למעשה הפעלתו של סוכן סובייטי, שם קוד "מרלין", ומשום היותו מקור מידע רם דרג, מחליט ראש השירות, פרסי אלליין, כי הפעלתו תהיה נתונה אך ורק בידיו ובידי בכירי השירות בלאנד, אסטרהאזה והיידון. את המידע שמספק "מרלין" רצה אלליין לחלוק עם ה"דודנים" (כך מכנה לה קארה בספריו את סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית). בהמשך חוקר סמיילי את כל המעורבים ב"מבצע הוכחה". לאורך כלל הראיונות נדרש סמיילי להתמודד גם עם העובדה שב"כיכר" נפוצה שמועה, שאת נכונותה הוא יודע היטב, כי ביל היידון היה מאהבה של אשתו, אן.
בלית ברירה שולח סמיילי את גווילאם למהלך נואש, להוציא מן הארכיון של ה"כיכר" את הדו"ח הרשמי לגבי "מבצע הוכחה". לאחר שגווילאם מצליח בכך מספר לו סמיילי בארוחת ערב את סיפור מפגשו עם "קארלה". כך מתברר לקורא כי רק מתי מעט של עובדות באמת ידועות בנוגע ל"קארלה"[24]. בשנת 1955 היה "קארלה" עצור בניו דלהי ועל סמיילי הוטל לחקור אותו בניסיון לשכנעו לערוק. הוא מתארו כאיש קטן ורזה, ומציין שהחקירה לא התנהלה כמתוכנן. סמיילי מטיל את אשם בכך שלא חש בטוב ובעובדה כי בגידותיה של אשתו, שבאותה עת נאפה עם רקדן בלט, העיבו על שיקול דעתו. "קארלה" הצטייר בעיניו כקנאי באמונתו בקומוניזם ובנאמנותו לברית המועצות וסירב לדבר עמו במשך כל החקירה. לבסוף קם "קארלה" וביקש לשוב לתאו, ובכך בעצם הבהיר כי הוא מסרב לערוק למערב. בטרם יצא נטל עמו "קארלה" את מציתו של סמיילי, מתנה מאשתו[25]. בהמשך הספר בפרט ובטרילוגיה בכלל משמש המצית כאמצעי לזיהויו של "קארלה". בתום הארוחה כאשר מציין גווילאם כי קנאותו של "קארלה" הופכת אותו לחסין מפניהם, מבהיר לו סמיילי כי אף שלכאורה הצליח "קארלה" לפגוע אנושות בשירות החשאי הבריטי קנאות זו שלו תהיה לו לרועץ[26].
עד מהרה מתברר לסמיילי כי "מבצע כישוף" הוא למעשה הונאה מחוכמת שהגה "קארלה" ובה פוגש "ג'ראלד", החפרפרת, קולונל סובייטי, המשמש כנספח תרבות בשגרירות ברית המועצות בבריטיניה, בתואנה כי הוא הוא שליחו של "מרלין" אולם למעשה במקום לקבל ממנו מידע רב ערך מקבל ממנו נתוני ממודיעין מוטעים שנועדו להונות את שירותי הביון המערבי ובמקביל מוסר "ג'ראלד" מידע מסווג רב ערך למודיעין הסובייטי[27]. מטרת המבצע היא לאפשר למודיעין הבריטי תחושת הישג, על מנת שבתורו יפנה הביון הבריטי לאמריקני ויציע לשתפו בחומר המודיעיני בתמורה לכך שסוכנות הביון המרכזית תחלוק את נתוני המודיעין שלה עם השירות החשאי הבריטי. או אז תהיה ל"ג'ראלד" גישה לחומר המודיעיני המסווג שברשות האמריקנים והוא יוכל לספק ל"קארלה" מודיעין כאוות נפשו.
מבצע "הוכחה"
בהמשך פונה סמיילי לחקור את ג'ים פרידו, אשר פרש מן השירות והחל לעבוד כמורה בבית ספר תיכון. בחקירה זו מתברר טיבו האמיתי של "מבצע הוכחה". פרידו מספר לסמיילי כי "קונטרול" חשד כי אחד מחמשת בכירי השירות הוא בוגד בשירות "קארלה"[28]. "קונטרול" שלח את ג'ים לפגוש גנרל צ'כי ולדובב אותו משום שהלה יודע את זהותו של הבוגד. כדי שיוכל פרידו להעביר ל"קונטרול" את שמו של הבוגד, מבלי להעביר את שמותיהם המפורשים של הבכירים ובכך לסכן את המבצע, קבעו השניים צופן מיוחד. הצופן התבסס על שיר ילדים אנגלי מוכר שנפתח במשפט: "פחח, חייט, חייל, ספן, עשיר, אביון, קבצן, גנב" (מכאן שמו האנגלי של הספר). על-פי הצופן, כל אחד מבכירי השירות החשודים יוצג על ידי אחד מבעלי המקצוע והתארים שבשיר: רוי בלאנד קיבל את שם הקוד "חייל", פרסי אלליין את "פחח", ביל היידון את "חייט", סמיילי את "קבצן" וטובי אסטרהאזה את "אביון"[29]. אם ג'ים יגלה מפי הגנרל את זהותו של הבוגד עליו להעביר ללונדון את שמו באמצעות הקוד. המבצע יוצא לדרכו וג'ים פרידו מגיע להונגריה, אולם אז מתברר כי דבר שליחותו היה ידוע לצד השני ולמעשה המשימה שקיבל היא תוצאה של מבצע הטעייה כפול, אותו יזם קארלה על מנת להפיל בפח את "קונטרול", כדי להביא לסילוקו משירות הביון ובכך להקטין את הסיכוי שה"חפרפרת" תתגלה. יחידות קומנדו של הצבא האדום רדפו אחר פרידו, שכלל לא פגש בגנרל, ובסמוך לעיר ברנו הוא נורה בכתפו ונלקח בשבי. לסמיילי נודע עוד קודם לכן כי לוחמי הצבא האדום ארבו לפרידו משום שהיה להם מידע מוקדם על-כך שהוא עתיד להגיע. פרידו הוסיף וסיפר לסמיילי כי בחקירתו הופתע מעומק הידע שהיה ברשות הביון הסובייטי ושכמעט שלא רצו ממנו דבר. עוד מציין פרידו כי נחקר בידי אדם עם מצית ועליה הקדשה לסמיילי מאת אשתו, הלא הוא "קארלה"[30]. פרידו מזדעזע לגלות מפי סמיילי כי רשתות הריגול שהקים בצ'כוסלובקיה נחשפו ושאנשיהם הוצאו להורג, אף כי הוא עצמו לא מסר בחקירתו מידע בנוגע אליהן. עוד סיפר ג'ים לסמיילי כי ערב יציאתו לפראג פגש בביל היידון, חברו הטוב, ושוחח עמו.
מלכודת לחפרפרת
מכאן פונה סמיילי לחקור את טובי אסטרהאזה, המגיע לבית-מקלט נידח לאחר שפיטר גווילם זימנו באמתלת שווא כי ישנו עריק פולני שיש לדון בו. סמיילי חוקר את טובי, שמלכתחילה ברור מאד כי אינו "ג'ראלד", חושף בפניו את העובדה כי ידוע לו כי במסגרת ההונאה הבריטית ב"מבצע כישוף" משמש אסטרהאזה כבוגד פיקטיבי על מנת לאפשר לקולונל הסובייטי, פוליאקוב שמו, תירוץ בפני הממונים עליו ב"מרכז" להגיע למפגשים. סמיילי מבהיר לטובי כי למעשה היה כלי שרת בידי ה"מרכז" המוסקבאי, ואף מאיים עליו כי במעשיו יש מן הבגידה במולדת. זאת משום שבלא יודעין העביר הלה חומר מודיעיני מסווג לביון הסובייטי וקיבל תמורתו ידיעות שהן למעשה הונאה פרי מוחו של רב המרגלים "קארלה". אזי מתרצה טובי ומספר לסמיילי את כל הידוע לו אודות שיטת המפגשים בין הקולונל הסובייטי המשמש כשליחו של "מרלין" לבין בכירי השירות. וכך נודע לסמיילי כי המפגשים וחילופי המידע המודיעיני ב"מבצע כישוף" נערכים בבית קטן בלונדון, עליו שומרת סוכנת בית שהיא אשת השירות החשאי. סמיילי מותיר את טובי כלוא בבית המקלט. לאחר מכן מגיע השלב האחרון בספר, בו סמיילי, כעת בקי בכל פרטי המקרה, פורש את המלכודת המתוחכמת שלו כדי ללכוד את "ג'ראלד". ריקי טאר, שנחשב לעריק ודבר בואו לבריטניה נשמר בסוד מפני שירות הביון הבריטי, נשלח לפריז ומשם שולח תשדורת למטה הארגון. לאחר שמתקבלת התשדורת במטה השירות יוצר הדבר תגובת שרשרת ושלושת הבכירים שנותרו, היידון, בלאנד וראש השירות עצמו, פרסי אלליין. בבסיס תחבולתו של סמיילי הרעיון כי התשדורת תלחיץ את "ג'ראלד" והוא יבקש פגישה דחופה עם מפעילו, הקולונל הסובייטי. בלילה המבצע היה סמיילי עצמו בתוך הבית שבו נערכו המפגשים עם הקולונל, המפקח מנדל התמקם בתצפית מול הכיכר, ודיווח לסמיילי על תנועותיהם של ראשי השירות, ואילו פיטר גווילאם עם תת-השר לאקון ארב מחוץ לבית. סמיילי, אקדח בידו, האזין בחדר צדדי, באמצעות מכשיר האזנה לנעשה בחדר שבו נערך המפגש. עד מהרה זיהה סמיילי כי האיש המשוחח עם הקולונל הסובייטי, מי שהיה למעשה בוגד רם דרג בשירות החשאי הבריטי, הוא ראש "תחנת לונדון", ביל היידון. זמן קצר אחר כך כבר פרצו גווילאם ומנדל לבית ונוכחו כי סמיילי כבר אסר את היידון ומפעילו[31].
השלכות חשיפת החפרפרת
בעקבות המבצע מוחזר ריקי טאר ללונדון אחר כבוד ופרסי אלליין נדרש לפרוש מן השירות. היידון מושם במעצר ב"משתלה". לאחר שמושגת עסקת חילופי שבויים בין הביון הבריטי והסובייטי נותרים בידי החוקרים הבריטים ימים ספורים לחקור את היידון בטרם יוסגר לברית המועצות. היידון עצמו מסכים למסור גרסה חלקית של האירועים באוזני סמיילי בלבד. היידון מודה בחקירתו כי רקח את "מבצע הוכחה" עם קארלה[32], אולם מוחה ואומר כי אף שבגד בפרידו דאג להחזירו לבריטניה ומנע ממנו להינמק בכלא. עוד מספר היידון כי "קארלה" העריך מאד את סמיילי[33] והאמין כי הוא היחיד שעלול לפענח את בגידתו של היידון ומגלה כי משום כך פקד על היידון להיעשות למאהבה של אן, על מנת שהדבר יעיב על שיקול דעתו של סמיילי[34]. יום לאחר השיחה ביניהם נמצא היידון מת, מפרקתו שבורה. אף כי שר החוץ משוכנע כי אנשי הביון הסובייטי עומדים מאחורי הרצח, סמיילי אינו מסכים איתו. בספר נרמז כי ג'ים פרידו, המיומן בשיטת הריגה זו[35], הרג את ביל היידון משום שבגד בו וכיוון שהסגיר את סוכניו של פרידו בצ'כוסלובקיה. בסיומו של הספר מתבקש ג'ורג' סמיילי לעמוד בראש הביון הבריטי ולשקם אותו מחדש. בעצת מנדל הוא מחליט להתפייס עם אן והיא שבה אל חיקו. ג'ים פרידו שב להוראה בבית הספר התיכון.
מהדורות בעברית
- החפרפרת / ג'ון לה קארה; עברית: חיים גליקשטיין, הוצאת זמורה ביתן, 1975.
- החפרפרת / ג'ון לה קארה; עברית: חיים גליקשטיין, הוצאת זמורה ביתן, 2011.
עיבודים לקולנוע ולטלוויזיה
"החפרפרת" ו"כל אנשי סמיילי" זכו לעיבוד למיני-סדרה טלוויזיונית על ידי ה-BBC. את דמותו של סמיילי, איש השירות החשאי הבריטי, גילם השחקן אלק גינס ואילו את "קארלה", רב המרגלים של ה-K.G.B, גילם השחקן פטריק סטיוארט. מיני הסדרה "החפרפרת" נחשבת ליצירת מופת, וזכתה לביקורות משבחות רבות. הסצנה בה חושף סמיילי בפני טובי אסתרהזי את מזימתו של קארלה, לקראת סיום הסדרה, היא מופת של איכות משחק ודיאלוג, ועל אף מורכבותה נחרטת היטב בזיכרון הצופה.
"החפרפרת" עובד גם לסרט קולנוע שהקרנתו החלה בשנת 2011, כאשר דמותו של סמיילי מגלם השחקן גרי אולדמן.
קישורים חיצוניים
- דף הספר, באתר "צומת ספרים".
- טרנס רפרטי, ג'ון לה קארה חוזר מן הכפור, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2011
- ארז דבורה, "החפרפרת": יצירת מופת מתחת לפני השטח, באתר ynet, 20 בנובמבר 2011
- אורי קליין, ביקורת "החפרפרת": יצירה מאופקת, נבונה ומכובדת, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2011
- אורון שמיר, החפרפרת: קר כקרחון, עז כאהבה, באתר עכבר העיר, 17 בנובמבר 2011
הערות שוליים
- ^ ג'ון לה קארה, החפרפרת, הוצאת זמורה ביתן, 1975, עמוד 54, "חפרפרת הוא סוכן חדירה עמוקה הקרוי כך משום שהוא חותר עמוק במבנה של האימפרילאיזם המערבי, במקרה זה האנגלי".
- ^ ראובן מירן, גורלו של סוכן אנושי, הארץ, 17.05.2004, "גם אין זה פלא שמדי פעם, כגנב בהיחבא, הוא חוזר בגלוי ו'בגדול' למקום ה'פשע': גרמניה. הארץ הזאת, שהייתה חצויה כאשר לה-קארה הצעיר חווה בה את חוויית הבתולין המודיעינית שלו ועוד עשרות שנים לאחר מכן, היא רקע נהדר להשתקפות הנפש החצויה שלו עצמו: מרגל וסופר, סופר ומרגל".
- ^ ג'יל לולס, המרגל שפיספס הכל, עכבר העיר, 15.10.2008, "בארבעים השנה האחרונות לה-קארה מקדיש את כל זמנו לכתיבה, אבל הוא מקפיד לשמור על שתיקה לגבי פעילותו כמרגל. כיום הוא מגלה נכונות רבה יותר לספר על השנים ההן, אך מתעקש כי שירת ב'דרג נמוך מאוד'. הקריירה שלו בתחום הריגול הסתיימה כאשר הסוכן הבריטי הכפול קים פילבי חשף אותו, יחד עם עשרות סוכנים בריטים אחרים, בפני הסובייטים".
- ^ ראובן מירן, גורלו של סוכן אנושי, הארץ, 17.05.2004, "לה-קארה, על פי עדותו, שירת חמש שנים (בלבד) במה שהוא מכנה 'שירות החוץ הבריטי' ואינו אלא אם-איי-6, הלא הוא ה'מוסד' הבריטי רב התהילה, ארגון שנודע בעיקר ברמת המודיעין האנושי שלו, 'Human Intelligence', או בקיצור היומינט".
- ^ הסופר ג'ון לה קארה מודה: הייתי מרגל, ynet, 26.12.2000, "אני נזכר בגעגועים בתחושת הסיפוק שתחושת החשאיות העניקה לי".
- ^ הסופר ג'ון לה קארה מודה: הייתי מרגל, ynet, 26.12.2000, "משם שאבתי את ההשראה לספר- המרגל שחזר מהכפור".
- ^ ג'ון לה קארה, "הקדמה:אחד ממספרי הסיפורים הגדולים בעולם, או למה אנחנו אוהבים את קולו של ווטסון", מתוך הספר "כלבם של בני בסקרוויל, ועוד סיפורים", מאת ארתור קונן דויל, הוצאת אריה ניר, 2008, עמודים 8–9, "בלי שרלוק הולמס, האם הייתי ממציא אי- פעם את ג'ורג' סמיילי? ובלעדי ד"ר ווטסון, האם הייתי נותן אי- פעם לסמיילי את העזר- כנגדו פיטר גילם? הייתי רוצה לחשוב שכן, אבל אני מטיל בכך ספק גדול".
- ^ ג'ון לה קארה, המרגל שחזר מן הכפור, הוצאת זמורה ביתן, 1983, עמוד 185, "'זאת מלחמה,' השיב לימאס, 'מלחמה לא- נעימה, כיוון שלוחמים אותה בקנה מידה מצוצמם, מטווח קצר, וכיוון שלפעמים נופלים בה בני- אדם חפים מפשע, אני מסכים. אבל זה לא כלום, לא כלום לעומת מלחמות אחרות- המלחמה האחרונה או המלחמה הבאה".
- ^ ג'ון לה קארה, החפרפרת, הוצאת זמורה ביתן, 1975, עמוד 68, "עד לפני שמונה שנים, תחת חיפוי של פקיד- ספנות, ניהל גווילאם את הסוכנים שלו בצפון אפריקה הצרפתית, תפקיד שנחשב לקטלני. הוא 'נשרף', סוכניו נתלו, והוא הגיע לגיל- העמידה של המקצוען המקורקע".
- ^ ג'ון לה קארה, החפרפרת, הוצאת זמורה ביתן, 1975, עמוד 32, "הם עשו אותי אחראי לציידי- הגולגולות".
- ^ ג'ון לה קארה, החפרפרת, הוצאת זמורה ביתן, 1975, עמוד 32, "שמם הרשמי של ציידי הגולגולות היה 'מסע'. הם הוקמו על- ידי קונטרול על פי הצעתו של ביל היידון במין הראשונים של המלחמה הקרה, כאשר רצח חטיפות וסחטנות היו מטבע עובר לסוחר שכיח, והמפקד הראשון היה איש שהיידון מינה. זה היה צוות קטן, כתריסר אנשים והם נועדו לבצע את פעולות הפגע- וברח שהיו מלוכלכות מדי או מסוכנות מדי בשביל סוכני- הקבע שבחוץ- לארץ".
- ^ ג'ון לה קארה, החפרפרת, הוצאת זמורה ביתן, 1975, עמוד 270, "בהעבירו את השפופרת לצד השמאלי שלו, הוא שלף מן הכיס הפנימי של מקטרונו את האקדוח, שם כבר הרס את בטנת- המשי המצוינת. הוא מצא את הניצרה, ולרגע השתשע ברעיון שאין הוא יודע באיזה כיוון פותחים ובאיזה כיוון סוגרים. הוא שלף את המחסנית והחזירה למקומה, ונזכר שעשה זאת מאות פעמים בתנועה, במטווח- לילה בסאראט לפני המלחמה; הוא זכר שיורים תמיד בשתי ידיים, אדוני, אחת אוחזת באקדוח ואחת במחסנית, אדוני;".
- ^ ג'ון לה קארה, החפרפרת, הוצאת זמורה ביתן, 1975, עמוד 228, "ולרגע היה סמיילי שוב בגרמניה הכבושה, בזמנו הוא כסוכן שדה, חי באימה ופחד, חשוף לעינו של כל זר".
- ^ ג'ון לה קארה, החפרפרת, הוצאת זמורה ביתן, 1975, עמוד 74, "ב- 1941 הוא היה משיט סירות- דיג קטנות צרפתיות מתוך הדלתא של הלפורד; באותה שנה, עם ג'ים פרידו כעוזרו, הוא היה עורך נתיבי בלדרות לרוחב דרום אירופה, מן הבלקנים עד מדריד".
- ^ ג'ון לה קארה, החפרפרת, הוצאת זמורה ביתן, 1975, עמוד 74, "בחוץ העניין היה אחר; גווילאם ראה גם זאת- במשחקי אימונים בסאראט, ופעם בנחיתת לילה ביוון. בחוץ הוא היה מהיר ונלהב;".
- ^ ג'ון לה קארה, החפרפרת, הוצאת זמורה ביתן, 1975, עמוד 69, "הוא גם ידע, כמו כולם כי מבצע גדול נכשל בצ'כוסלובקיה, כי משרד- החוץ ומשרד- ההגנה בצוותא פיספסו פעולה, וכי ג'ים פרידו- ראש ציידי הגולגולות, הוותיק בתחום הצ'כי, ועוזרו של ביל היידון מאז ומעולם- נורה והושם במקרר".
- ^ ג'ון לה קארה, החפרפרת, הוצאת זמורה ביתן, 1975, עמוד 160, "תפקידם של ראשי ריגול הוא להפוך עצמם לאגדות".
- ^ ג'ון לה קארה, החפרפרת, הוצאת זמורה ביתן, 1975, עמוד 54.
- ^ Staff (9 בנובמבר 2006). "East German spymaster who inspired novelist John Le Carre, dies". Mail Online. נבדק ב-26 בספטמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Risen, James (24 במרץ 2003). "Rem Krassilnikov, Russian Bane of CIA, Dies at 76". The New York Times. New York: NYTC. ISSN 0362-4331. נבדק ב-26 בספטמבר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ ג'ון לה קארה, כל אנשי סמיילי, הוצאת זמורה ביתן, 1982, עמוד 263, " 'ברכות, אלכסנדרה בוריסובנה', היא שמעה אותו לוחש, כולו מבוכה, לואט את שם אביה כאילו היה זה סוד מדינה."
- ^ ג'ון לה קארה, החפרפרת, הוצאת זמורה ביתן, 1975, עמוד 65, "תיטול את התפקיד ותנקה את האורוות? תלך, אחורה תלך קדימה. תעשה כל מה שדרוש? זה הדור שלך, אחר הכל. המורשת שלך".
- ^ ג'ון לה קארה, החפרפרת, הוצאת זמורה ביתן, 1975, עמוד 242, "למד את העובדות, נהג סטיד- אספריי לומר, אחר כך מדוד את הסיפורים כמלבושים".
- ^ ג'ון לה קארה, החפרפרת, הוצאת זמורה ביתן, 1975, עמוד 160, "'לאחר- מכן הוא צץ שוב במתקפת- הנגד הסובייטית נגד סמולנסק בסתיו של 1941 כקצין- מודיעין בפיקודו של קונייב. תפקידו היה לנהל רשתות פרטיזנים מאחורי הקווים הגרמנים. תוך כדי כך הוא גילה כי מפעיל הרדיו שלו בוגד ומעביר תשדורות רדיו אל האויב. הוא סובב אותו לאחור ומאז ואילך שיחק משחק רדיו שהיה מוליך אותם בכל הכיוונים.' זה היה חלק אחר של האגדה, אמר סמיילי: בילנייה, הודות לקארלה הפגיזו הגרמנים את הקו הקדמי שלהם הם".
- ^ ג'ון לה קארה, החפרפרת, הוצאת זמורה ביתן, 1975, עמוד 170, "תוך כדי יציאה מן התא הוא שינה את דעתו ונטל לעצמו חפיסת סיגריות ואת המצית מן השולחן- מצית שלי, מתנה מאן. 'לג'ורג' מאן בכל אהבתי'."
- ^ ג'ון לה קארה, החפרפרת, הוצאת זמורה ביתן, 1975, עמוד 172, "קארלה קרע את 'הכיכר' לגזרים; זאת אני מבין, וזאת גם אתה מבין. אבל קיים קשר פקחי ואחרון, שאינני יכול להתירו, הגם שבכוונתי לעשות זאת. ואם אתה רוצה דרשה, אזי קארלה איננו מחוסן מאש, משום שהוא קנאי. ויום אחד, אם יהיה לי קשר כלשהו עם זה, העדר מתינות זה יביא למפלתו".
- ^ ג'ון לה קארה, החפרפרת, הוצאת זמורה ביתן, 1975, עמוד 174.
- ^ ג'ון לה קארה, החפרפרת, הוצאת זמורה ביתן, 1975, עמוד 226, "'ישנו תפוח רקוב, ג'ים,' אמר קונטרול, 'והוא מדביק את כל האחרים'."
- ^ ג'ון לה קארה, החפרפרת, הוצאת זמורה ביתן, 1975, עמוד 226, "פחח, חייט, חייל, מלח. אלליין היה פחח, היידון היה חייט, בלאנד היה חייל וטובי אסטרהאזה היה אביון. ויתרנו על מלח משום שהוא מתחרז עם פחח. אתה היית קבצן."
- ^ ג'ון לה קארה, החפרפרת, הוצאת זמורה ביתן, 1975, עמוד 238.
- ^ ג'ון לה קארה, החפרפרת, הוצאת זמורה ביתן, 1975, עמוד 275, "והוא שמע את סמיילי, מנומס כתמיד, מזמין את 'ביל וקולונל ויקטורוב', כפי שכינה אותם, להרים את ידיהם ולהניחן על ראשיהם עד שיגיע פרסי אלליין.".
- ^ ג'ון לה קארה, החפרפרת, הוצאת זמורה ביתן, 1975, עמוד 285: "'האם הייתה הצעתו הראשונה של סטאבצ'ק כנה, אגב?' שאל סמייל. 'אלי שבשמיים, לא!' ענה היידון, מזועזע מהרעיון. 'זה היה סידור מההתחלה.'
- ^ ג'ון לה קארה, החפרפרת, הוצאת זמורה ביתן, 1975, עמוד 287, "הוא אמר שאתה טוב מאוד".
- ^ ג'ון לה קארה, החפרפרת, הוצאת זמורה ביתן, 1975, עמוד 287, "אבל הייתה לך נקודת- תורפה אחת: אן. האשליה האחרונה של האיש חסר האשליות. הוא העריך שאם יוודע במוסד שאני המאהב של אן, אתה לא תראה אותי נכונה כשהדבר יגע בעניינים אחרים".
- ^ ג'ון לה קארה, החפרפרת, הוצאת זמורה ביתן, 1975, עמוד 232, "אבל במבט לאחור הצטער ג'ים שלא שבר את מפרקתו: דבר זה יכול היה לבצע בקלות רבה ובלא יסורי- מצפון".
