החלטה 138 של מועצת הביטחון של האו"ם
| תאריך | 23 ביוני 1960 |
|---|---|
| ישיבה מספר | 868 |
| קוד | S/4349 (מסמך) |
| נושא | שאלה המתייחסת לתיק אדולף אייכמן |
| סיכום הצבעה |
8 הצביעו בעד |
| תוצאה | התקבלה |
| הרכב מועצת הביטחון | |
| חברות קבועות |
 הרפובליקה הסינית צרפת הממלכה המאוחדת ארצות הברית ברית המועצות |
| חברות לא קבועות |
 ארגנטינה ציילון אקוודור איטליה הרפובליקה העממית הפולנית תוניסיה |
החלטה 138 של מועצת הביטחון של האו"ם הייתה החלטה של מועצת הביטחון של האו"ם שנתקבלה במועצת הביטחון של האו"ם ב-23 ביוני 1960 בעקבות תלונתה של ארגנטינה נגד ישראל בשל הפרת ריבונותה על ידי לכידתו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן בבירתה בואנוס איירס.
בהחלטתה קבעה המועצה כי ריבונותה של ארגנטינה הופרה במעשה (אך לא ציינה במפורש כי ישראל היא זו שהפרה) וכי הוא נוגד גם את עקרונות מגילת האומות המאוחדות וכי מעשים כאלו עשויים לסכן את השלום והביטחון בעולם. כמו כן מוזכרים בהחלטה מעשיו הנפשעים של אדולף אייכמן והצורך להעמידו לדין. בסיכום ההחלטה מביעה המועצה את תקוותה כי "יחסי הידידות המסורתיים בין ארגנטינה לישראל ילכו וישתפרו".
נוסח ההחלטה הייתה פשרה שהציג נציג ארצות הברית במועצה לאחר שנציגי ארגנטינה דרשו נוסח חריף יותר שיכלול דרישה להשבת אייכמן למשפט בארגנטינה.[1] בסופו של דבר קיבלו נציגי ארגנטינה את נוסח הפשרה, וההחלטה התקבלה ללא התנגדות ועברה בתמיכתן של 8 מדינות. פולין וברית המועצות נמנעו.
ישראל טענה שאף שהפעולה אולי הפרה את ריבונותה של ארגנטינה, היא עצמה לא אחראית לכך כיוון שהמעשה נעשה על ידי אנשים פרטיים. נוסף על כך היא טענה שאופי הפשעים של אייכמן הצדיקו את ביצוע המעשה מבחינה מוסרית וכי היא כבר הביעה את צערה בפני ארגנטינה על "ההפרה הבודדת", כלשון שרת החוץ גולדה מאיר בישיבת המועצה. ישראל טענה עוד כי זהו עניין שבינה לבין ארגנטינה ולא עניין למועצה לעסוק בו כיוון שלא לכידתו של אייכמן מסכנת את השלום והביטחון הבין לאומיים אלא פעולותיו של אייכמן.[2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ נתקבלה הצעת־ההחלטה הארגנטינית עם תיקוני ארצות הברית, דבר, 24 ביוני 1960
- ↑ חנה זמר, נאום שרת החוץ בישיבת המועצה, דבר, 23 ביוני 1960
החלטה 138 של מועצת הביטחון של האו"ם41980206Q1764526