הוראת ההיסטוריה בישראל

היסטוריה היא אחד המקצועות המרכזיים בתוכנית הלימודים של בתי הספר בישראל. המקצוע נלמד בכיתות ו'-י"א כמקצוע נפרד, אך גם בשנים מוקדמות יותר משולבים נושאים היסטוריים שונים בהוראה. תוכנית הלימודים בישראל עברה שינויים רבים עם השנים. בשנים האחרונות רבו המחלוקות הציבוריות בנוגע לתכני תוכנית הלימודים וספרי הלימוד, וכן בנוגע לדרכי הוראת המקצוע.

מטרות הוראת ההיסטוריה

ההיסטוריה היא מקצוע הומניסטי מובהק הפותח פתח להבנת האדם ומעשיו על ציר הזמן. הוראת היסטוריה תורמת לחינוך החברתי של האדם ופיתוח זיקותיו הלאומיות והכלל-אנושיות. החשיבה ההיסטורית יכולה לפתח את יכולת התלמידים להבחין בין עיקר וטפל ולמצוא את הדומה ואת השונה בין אירועים היסטוריים שונים.

תוכנית הלימודים בישראל בהיסטוריה לחטיבה העליונה בבית הספר הממלכתי קובעת את מטרות ההוראה המרכזיות במקצוע כדלקמן:

• הכרת אירועים היסטוריים מרכזיים והבנתם
• פיתוח חשיבה היסטורית ורכישת מיומנויות הדרושות ללימוד ההיסטוריה
• טיפוח הזהות הלאומית וטיפוח ההכרה והזיקה למורשת היהודית
• טיפוח הבנה וסובלנות כלפי רגשות, מסורות, תרבויות ואורחות חיים של האחר
• טיפוח ערכים מוסריים כלל אנושיים הומניסטיים וטיפוח יכולת לשפוט אירועים היסטוריים על פי הערכים האלה

מחלוקות בהוראת היסטוריה בישראל

מחלוקת אחת בהוראת היסטוריה נוגעת לשאלת אופן ההוראה של המקצוע. מצד אחד עומדים אלה המבקשים להדגיש בהוראה את מקומם של העובדות ההיסטוריות כאמצעי לחזק את הזהות של התלמידים (בעיקר הלאומית) ומצד שני עומדים אלו המדגישים בהוראת ההיסטוריה את חשיבות ההבנה של תהליכים היסטוריים ושל פיתוח יכולות התלמיד לחשיבה מורכבת ורבת-פנים.

קשורה למחלוקת זו, אם כי לא זהה לה, היא המחלוקת על תוכנם של ספרי הלימוד ותוכניות הלימודים במערכת. ספרי לימוד שונים עמדו במרכזה של מחלוקת, עם דעות לכאן ולכאן, בנוגע לתכנים הנלמדים בהם. היו אף שרי חינוך שהתערבו באופן ישיר בהחלטה אילו ספרים ילמדו במערכת ומה יהיה תוכנם. המעורבות הזו חיזקה את הדיון בשאלה האם ההחלטות בנוגע להוראת המקצוע צריכות להתקבל על ידי אנשי המקצוע (היסטוריונים, מורים ומעצבי תוכניות לימודים) או על ידי אנשי הדרג הפוליטי.

היקף הוראת ההיסטוריה

כל כיתות ו'-י"א בישראל מחויבות ללמוד היסטוריה. המקצוע אף נכלל בתעודת הבגרות בהיקף של שתי יחידות לימוד - כאשר הלימודים לרוב פרושים על פני שנתיים: כיתה י' וכיתה י"א והתלמידים ניגשים בסוף כל שנה ליחידת לימוד אחת.

ראו גם

• בחינת הבגרות בהיסטוריה
• היסטוריה
• ההיסטוריוגרפיה של הציונות
• זיכרון השואה בישראל

לקריאה נוספת

• אבנר בן-עמוס (עורך), היסטוריה, זהות וזיכרון, דימויי עבר בחינוך הישראלי, 2002.
• אייל נווה, אסתר יוגב, היסטוריות: לקראת דיאלוג עם האתמול, תל אביב: הוצאת בבל, 2002.
• יצחק קונפורטי, זמן עבר : ההיסטוריוגרפיה הציונית ועיצוב הזיכרון הלאומי, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2006
• אריה קיזל, היסטוריה משועבדת: ניתוח ביקורתי של תוכניות הלימודים וספרי הלימוד בהיסטוריה כללית 1948 - 2006, הוצאת מכון מופ"ת, 2008
• אייל נווה, עבר בסערה - מחלוקות על סוגיות היסטוריות בישראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת "קו אדום", ומכון מופ"ת, 2017.

קישורים חיצוניים

• תולדוט, אתר ההיסטוריה
• מיכאל הד: לשם מה ללמד היסטוריה (בשלהי המאה העשרים?)
• צבי לם: פולמוס ספרי הלימוד ומדיניות החינוך בישראל
• אריה קיזל, המשבר בהוראת ההיסטוריה בישראל, 14 במאי 2009
• על הוראת היסטוריה בתיכון: דיון, ישראל 1, אביב תשס"ב, 2002
• אדיר ינקו, מעט שעות, פחות מזרחים והתעלמות מהעולם: מה כוללים שיעורי ההיסטוריה בבית הספר?, באתר ynet, 14 באוגוסט 2018

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25777441הוראת ההיסטוריה בישראל