הודעה כנה למעשנים
הודעה כנה למעשנים (A Frank Statement to Cigarette Smokers) הייתה מודעה שפורסמה בהרחבה ב-4 בינואר 1954 בעיתונים ברחבי ארצות הברית על ידי חברות הטבק הגדולות, תחת גוף חדש בשם "ועדת המחקר של תעשיית הטבק" (Tobacco Industry Research Committee). המודעה פורסמה במעל 50 עיתונים מרכזיים בארצות הברית וכן במגזינים.[1]
המודעה הייתה תגובה פומבית ראשונה של תעשיית הטבק לפרסומים מדעיים שקישרו בין עישון סיגריות לסרטן ריאות. בהודעה הבטיחו החברות לחקור את הנושא, שמרו על עמדתן כי לא הוכח קשר סיבתי בין עישון למחלות, והדגישו את "כנותה ודאגתה לבריאות הציבור". בדיעבד, ההודעה נחשבת לנקודת פתיחה של קמפיין דיסאינפורמציה מצד תעשיית הטבק, שנמשך עשרות שנים, במטרה לעורר ספק מדעי ולמנוע רגולציה ופיקוח על עישון[1].
לפי הערכות המודעה הגיעה לידעתם של כ-43 מיליון איש באמצעות למעלה מ-400 עיתונים ברחבי ארצות הברית. ההצהרה ופרסומות שבאו בעקבותיה עוצבו על ידי משרד יחסי הציבור Hill & Knowlton, במטרה לעצב את תפיסת הציבור כלפי עישון ולזרוע ספק כלפי המחקר המדעי שקישר בין עישון למחלות. כתוצאה מההצהרה הכנה ופרסומות טבק שממשיכות להתקיים גם כיום, תעשיית הטבק הצליחה להרחיב את שווקיה, תוך התחמקות מהשלכות בריאותיות והצגת מוצריה באופן חיובי — גם כשמדובר במוצרים מזיקים וממכרים.
רקע
עוד בסוף שנות ה-20 הבין החוקר הארנגטינאי אנחל רופו כי עישון טבק גורם למגוון סוגי סרטן[2]. רופו היה מהראשונים שהדגימו קשר בין זפת טבק (אנ') להתפתחות גידולים סרטניים. כמנהל המכון לרפואה ניסיונית, לרופו הייתה גישה לחולי סרטן רבים, ועוד בין השנים 1920 ל־1940 פרסם רופו מספר מאמרים מדעיים שבהם הראה כי ניתן לגרום להיווצרות סרטן בניסויים בבעלי חיים באמצעות חשיפה לזפת שנוצרת מבעירת טבק. רופו ועמיתיו אף הראו כי גם טבק נטול ניקוטין גורם לסרטן, דבר שהצביע על כך שהזפת לבדה – עם או בלי ניקוטין – היא חומר מסרטן[3].
בשנת 1950, במטרה לברר את הגורם לעלייה הדרמטית בשיעורי סרטן הריאות בארצות הברית ובבריטניה, ערכו ד"ר ריצ'רד דול(אנ') ופרופ' אוסטין בראדפורד היל (Bradford Hill) מחקר מקרה-ביקורת. במסגרת המחקר, רואיינו חולי סרטן ריאות, חולי סרטן מסוגים אחרים, ומטופלים שאינם חולים בסרטן, מ-20 בתי חולים באזור לונדון, בנוגע להרגלי העישון שלהם. המחקר, שפורסם בכתב העת British Medical Journal, העלה כי חולי סרטן הריאות נטו להיות מעשנים כבדים יותר בהשוואה לשתי קבוצות הביקורת. תוצאות המחקר הדגישו בפני הקהילה הרפואית כי ייתכן וקיים קשר בין עישון לסרטן ריאות. עד אז, לאור שכיחות העישון הגבוהה בציבור, רבים ייחסו את העלייה בשיעורי סרטן הריאות דווקא לגורמים סביבתיים אחרים כמו הגידול במספר המכוניות, הכבישים והמפעלים בערים.
בדצמבר 1953 פורסם מחקר מאת אוורט גרהם (Evarts Graham) ועמיתיו Ernst Wynder ו-Adele Croninger שהראה כי מריחה של זפת שמקורה בעשן סיגריות על גב מגולח של עכברים יכול לגרום לגידולים סרטניים. מחקר זה תפס תשומת לב ציבורית משמעותית בעיתונות בארצות הברית. מגזין LIFE הקדיש מספר עמודים לנושא והעיתון Times ציטט את המסקנה של גרהם כי הסיפור נגד הטבק "הוכח מעבר לכל ספק". אמון הציבור בטבק ספג מהלומה ומחירי המניות של חברות הטבק של ארצות הברית ירדו.
בתגובה לרעש הציבורי סביב מחקר העכברים וירידת מניות חברות הטבק בבורסה החליטו חברות הטבק להגיב. ב-14 בדצמבר 1953, במלון פלזה בעיר ניו יורק, נפגשו המנכ"לים של חברות הטבק הגדולות בארצות הברית, בפגישה שאורגנה על ידי Paul M. Hahn, נשיא חברת American Tobacco Company. המנכ"לים פגשו את חברת יחסי הציבור Hill & Knowlton כדי להבין איך להגיב לפרסומים מדעיים שהצביעו על קשר בין עישון סיגריות לבין סרטן ריאות. כתוצאה מהפגישה הוקמה "הוועדה המדעית של תעשיית הטבק" (Tobacco Industry Research Committee -TIRC). הוועדה נוהלה על ידי חברת יחסי הציבור Hill & Knowlton בשמה של תעשיית הטבק, ושוכנה בבניין אמפייר סטייט בניו יורק בקומה מתחת למשרדי היח"צ.
הצהרות
המודעה מתחילה בהתייחסות לניסויים שבוצעו בשנות ה-50 והצביעו על קשר אפשרי בין עישון לסרטן.
דיווחים אחרונים על ניסויים בעכברים זכו לתשומת לב תקשורתית רחבה סביב תאוריה שלפיה עישון סיגריות קשור באופן כלשהו לסרטן ריאות בבני אדם.
למרות שהניסויים נערכו על ידי רופאים בעלי מעמד מקצועי, הם אינם נחשבים למכריעים בתחום חקר הסרטן.
עם זאת, איננו סבורים שיש להתעלם או לדחות בקלות כל מחקר רפואי רציני, גם אם תוצאותיו אינן חד-משמעיות.
בו בזמן, אנו סבורים שראוי – למען הציבור – להדגיש כי רופאים וחוקרים מדעיים בכירים הטילו פומבית ספק במשמעות הנטענת של ניסויים אלה.
סמכויות רפואיות מכובדות מציינות:
- שמחקרים רפואיים בשנים האחרונות מצביעים על גורמים אפשריים רבים לסרטן ריאות.
- שאין הסכמה בין המומחים באשר לגורם למחלה.
- שאין הוכחה לכך שעישון סיגריות הוא אחד הגורמים.
- שסטטיסטיקות המקשרות בין עישון סיגריות למחלה יכולות באותה מידה להתאים להיבטים אחרים באורח החיים המודרני. למעשה, גם תקפותן של הסטטיסטיקות עצמן הועמדה בספק על ידי מדענים רבים.
— המודעה שהופיע בניו יורק טיימס, 4 בינואר 1954.[4]
אך טענות אלה היו ברובן שקריות, משום ש:
- מחקרים רפואיים באותה תקופה כבר הראו כי אף שישנם גורמים אפשריים רבים לסרטן ריאות, העישון הוא הגורם המוביל, ולעיתים אף המשמעותי ביותר גם לסוגי סרטן אחרים.
- רוב החוקרים – למעט חוקרים ספקנים ששכרו חברות הטבק – הסכימו שעישון סיגריות קשור באופן ברור להופעת סרטן ריאות.
- מחקרים רבים הראו קשר ישיר ומובהק בין עישון סיגריות לבין סרטן ריאות.
- המחקרים הללו לקחו בחשבון את “היבטי החיים המודרניים האחרים” כדי לבודד את עישון הסיגריות כגורם המרכזי.
- רבים מאותם “מדענים רבים” שהטילו ספק בתוקף הסטטיסטיקות היו למעשה מדענים שקיבלו תשלום מטעם חברות הטבק.
ההצהרה של תעשיית הטבק סתרה את מה שכבר באותו זמן הוסכם על ידי רופאים רבים, שעישון טבק גורם לסרטן ולמחלות בדרכי הנשימה.[1] התעשייה לא הציגה כל ראיה לכך שמוצריה אינם מזיקים לבריאות.
על אף ניסוחה המתון והפונה ל"שיקול דעת הציבור", ההצהרה הכנה למעשנים ספגה ביקורת רבה מצד חוקרי בריאות הציבור, היסטוריונים וארגוני בריאות, בטענה שהיא מציגה מראית עין של אחריות וזהירות, אך למעשה משמשת ככלי לערפול מידע וליצירת ספק ציבורי באשר לנזקי העישון. המודעה מכילה כשלים לוגיים ועקרוניים בהצהרה:
- חמקמילים (Weasel words): המודעה עושה שימוש במונחים כלליים כמו "מדענים רבים" או "סמכויות רפואיות מכובדות", מבלי לציין שמות או מקורות. בכך היא נמנעת מאפשרות להצליב מידע או לבדוק את אמינותו.
- כשל הסחת הדעת: הטענה כי קיימים גורמים רבים אפשריים לסרטן ריאות מוצגת כאילו יש בה כדי לערער על הקשר לעישון, אף שאין בכך סתירה. שימוש זה נחשב כשל לוגי מוכר, שנועד להמעיט ממשמעות ראיות קיימות.
- יצירת תחושת מחלוקת מדעית (Manufactured Controversy): ההצהרה מציגה את התחום כאילו קיים בו חוסר הסכמה עמוק, למרות שעד לאמצע שנות ה־50 כבר החל להצטבר קונצנזוס מדעי לגבי הקשר בין עישון לסרטן. טקטיקה זו מזוהה עם אסטרטגיות השהיה והכחשה מצד תעשיות בעלות אינטרס.
- הצגת עצמם כסמכות בריאותית: בעוד שתעשיית הטבק אינה גוף מדעי או רגולטורי, ההצהרה מנוסחת כמי שפועלת למען בריאות הציבור, ומפנה אצבע ביקורתית כלפי חוקרים חיצוניים — מה שמעמיד שאלה של ניגוד עניינים מהותי. מי שאמור לבדוק אם המוצרים של חברות הטבק מסוכנים או לא מסוכנים לבריאות הם לא חברות הטבק עצמן אלה גורמים חיצוניים שאין להם אינטרס מובהק בעד קיום התעשייה.
המודעה נוקטת בלשון שמרמזת כאילו הדיווחים על הקשר בין עישון לסרטן הם התפתחויות מחקריות חדשות שזה עתה נודעו, למשל בניסוח הפתיחה: (“דיווחים אחרונים על ניסויים בעכברים זכו לתשומת לב תקשורתית רחבה סביב תאוריה...”) בניסוח זה, תעשיית הטבק מציגה עצמה כגורם נייטרלי הנחשף לראשונה לתיאוריה מדעית חדשה — מה שמרמז כאילו לא היה לה מידע קודם בנושא. למעשה חברות הטבק עקבו במשך עשרות שנים עוד לפני המודעה אחר מחקרים שהעידו על סכנות לעישון. אנשים בתעשיית הטבק היו מודעים לדוגמה למחקרים של אנחל רופו שפרסם את הקשר בין טבק לסרטן בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20.
בזיכרון דברים פנימי משנת 1939 שכתב היראם הנמר, מנהל המחקר של חברת הטבק האמריקאית (American Tobacco Company), הוא ציין: "אנו עוקבים אחרי עבודתו של רופו כבר זמן מה, ואני סבור כי חבל מאוד שהצהרה כמו שלו [שמקשרת בין עישון לסרטן] מופצת ברבים."[3]. ההיסטוריון רוברט פרוקטר מתאר גם מכתב פנימי משנת 1941 "חשיבותו של המחקר הביולוגי" שבו כותבים שני חוקרים בכירים בחברת הטבק American Tobacco Company, על הצורך "לשכנע רופאים", וכי קל יותר לשכנע רופאים לעומת חוקרים ביולוגים החוקרים נזהרים מלכתוב במה צריך לשכנע רופאים, אבל לפי ההקשר פרוקטר מעיר כי ברור כי מדובר בצורך לשכנע רופאים וביולוגים בכך שהעישון אינו מסוכן.[5],[6]
הבטחות לגבי העתיד
ההצרה הייתה שקרית גם ביחס להבטחות התעשייה ביחס לפעולותיה בעתיד. במקום לשתף פעולה, כפי שהמודעה מבטיחה עם "הגורמים שתפקידם להגן על בריאות הציבור", המחקר מראה כי פעולות חברות הטבק במשך עשרות שנים היו הפוכות:[1]
- הטלת ספק והכפשת מחקרים עצמאיים שחשפו את הסיכונים הבריאותיים של מוצריהם.
- יצירת תחושת מחלוקת בנוגע להשפעות הבריאותיות של עישון, ובכך נתנו לציבור רושם שגוי כאילו אין קונצנזוס מדעי על כך שסיגריות גורמות למחלות.
- הטעיה פרסומית, כאשר המשיכו לפרסם סיגריות כמוצרים "בטוחים", למשל על ידי הצגת פילטרים כ"אמצעי הגנה בריאותי", או טענות כמו "יותר רופאים מעשנים קמיל מאשר כל סיגריה אחרת".
- שיווק לילדים ולנערים - לדוגמה שימוש בדמויות מצוירות ובניצול תופעות חברתיות כמו לחץ חברתי בקרב מתבגרים.
- שינוי כימי של המוצר להגברת ההתמכרות – על ידי הגברת "ההשפעה" וה"סיפוק" של הניקוטין, והוספת חומרים שמרככים את תחושת הגירוי של העשן, וכך מטשטשים את הסימנים המזהירים את הגוף כי מדובר בחומר מסוכן.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 "Daily Doc: The 'Frank Statement' of 1954". www.tobacco.org. November 7, 2017, מאורכב
- ↑ Proctor, Robert N. (2006). Angel H Roffo: the forgotten father of experimental tobacco carcinogenesis. Bulletin of the World Health Organization. 84 (6): 494–496. PMID 16799735. doi:10.2471/BLT.06.031682. זמין גם באתר SciELO
- ^ 3.0 3.1 Cummings, K. M.; Brown, A.; O’Connor, R. (2007). “The Cigarette Controversy”. Cancer Epidemiology, Biomarkers & Prevention, 16(6): 1070–1076. DOI:10.1158/1055‑9965.EPI‑06‑0933. PMID 17548665.
- ↑ הודעה כנה למעשנים, נוסח המודעה כפי שפורסם בניו יורק טיימס, בינואר 1954, באתר התוכנית "פרונטליין", של ערוץ PBS
- ↑ רוברט פרוקטר, שואה מוזהבת, עמוד 172-175
- ↑ "חשיבות של המחקר הביולוגי", מכתב פנימי של שני חוקרים בחברת הטבק האמריקאית, 3 בפבואר 1941, בארכיון הטבק
קישורים חיצוניים
- הטקסט המלא של "הצהרה כנה למעשנים", באתר ויקיטקסט באנגלית
- הודעה כנה למעשנים, נוסח המודעה כפי שפורסם בניו יורק טיימס, בינואר 1954, באתר התוכנית "פרונטליין", של ערוץ PBS
- הכחשת נזקי העישון, אקו-ויקי
הודעה כנה למעשנים41581683Q4656861