הדמוקרטיה האתונאית

האקרופוליס באתונה. ציור רומנטי של לאו פון קלנצה משנת 1846

הדמוקרטיה האתונאית הוא השם שניתן לשיטת ממשל מסוג דמוקרטיה ישירה שהתפתחה בפוליס (עיר-מדינה) היוונית אתונה. הדמוקרטיה של אתונה נוצרה עם התפתחות היחידה הגאו-פוליטית הייחודית ליוון - הפוליס במהלך המאה השמינית לפני הספירה ועליית מעמד אזרחי הפוליס, בעלי האדמות והרכוש כמעמד המהווה חלק מהמערכת השלטונית והתגבשה לכלל מערכת ייחודית במהלך המאה החמישית לפני הספירה שזכתה לשם דמוקרטיה בתרגום מילולי: "שלטון העם".

על פי המודל האתונאי משמעות הדמוקרטיה היא שהקהיליה מחזיקה את העוצמה הפוליטית באופן קולקטיבי והיא מבוססת על שלושה עקרונות: אִיסוֹנוֹמִיָה שהוא שוויון זכויות פוליטי, אִיסֵגוֹרִיָה שהיא הזכות השווה באספה ואִיסוֹקְרַטִיָה שהוא עיקרון שוויון בכוח. באופן מעשי באו עקרונות אלו לידי ביטוי באספה מיוחדת שהייתה גם גוף מחוקק וגם הגוף הבוחר, בה השתתפו והצביעו באופן ישיר כל אזרחי אתונה, קבוצה של נושאי תפקידים שנבחרו באופן אקראי, בשיטת הסורטיציה לתקופות קצובות היו מעיין רשות מבצעת והשלימו שיטת ממשל זו שעד היום יש הנושאים אליה עיניים.

אף על פי שהדמוקרטיה האתונאית נבעה מרעיונות מקוריים ונשגבים של שוויון ושאיפה לפעול למען טובת הכלל הודרו ממנה חלקים גדולים של האוכלוסייה, בראש וראשונה נשים, עבדים וקבוצה שלישית של "מטויקים" (אנשים ממוצא לא אתונאי שהשתקעו באתונה. אלה היו בעלי זכויות תושב, אך לא זכויות אזרח).

הדמוקרטיה של אתונה התפתחה בתהליך אבולוציוני רציף ומתוך תגובה לשינויים היסטוריים שעברו על אתונה ועל יון כולה, וההישגים הגיעו תוך כדי מאבק מתמיד עם מתנגדים מבית ומחוץ. בתוך תהליך זה ניתן לציין את פעולותיהם של סולון, קלייסתנס, אפיאלטס ופריקלס שיצרו, ושיכללו את הבסיס החוקי ואת המוסדות שהרכיבו את הדמוקרטיה שהייתה תופעה ייחודית בעולם העתיק והתקיימה בצמוד להיסטוריה של אתונה, כניסת העולם היווני לתקופה ההלניסטית סימנה את סוף דרכה של הפוליס וירידת קרנה של אתונה ומוסדות השלטון שבה - שנאלצו לפעול תחת פיקוח ולעיתים ריבונות של שליט זר, עם כיבוש וסיפוח יון אל תוך האימפריה הרומית נעלמה הדמוקרטיה האתונאית.

מורשתה של אתונה, מרכז היסטוריה והתרבות היוונית הקלאסית - לפחות בעיני אנשי הרנסאנס והעולם המודרני - הביאה לתחייה של הרעיונות הדמוקרטיים שעמדו בבסיס המהפכה הצרפתית וביתר דגש המהפכה האמריקאית שהביאה לכינון המשטר הדמוקרטי הראשון בעידן המודרני.

רקע היסטורי

במהלך המאה ה-11 לפנה"ס התפרקה האימפריה המיקנית, ויוון נכנסה לתקופת מעבר (ימי האופל). במהלכה החל להתגבש סדר פוליטי חדש, שיהיה המאפיין העיקרי של יוון בתקופה הארכאית ולאחר מכן בתקופה הקלאסית. המרכזים החזקים שנשלטו על ידי מלכים בתקופה המיקנית נעלמו, ויוון התפרקה ליחידות מדיניות עצמאיות הידועות בשם פוליס (ברבים: פולייס; ערי-מדינה). הפולייס היווניות נבדלו זו מזו, אך היו להן כמה מאפיינים משותפים: הפוליס כללה מרכז שלטוני, בדרך כלל על ראש גבעה מבוצרת הידועה בשם אקרופוליס, שלרגליה השתרעה העיר המוקפת חומה. חלק משמעותי בשטח שבין החומות הוקצה להתכנסות של תושבי העיר וכמקום השוק, והוא נקרא אגורה, מילה ביוונית שמשמעותה "אספה" או "נאום באספה". הפעילות המסחרית וחומות המגן משכו תושבים לעיר, בעוד בעלי נחלות הקרקע האמידים החזיקו בית בנחלתם ובית נוסף בעיר. תהליכים נפרדים הביאו להיחלשות המונרכיה ומעמד המלך ובמקביל להתחזקות מעמד האצולה שחבריו שאפו להתקבץ סביב המרכזים השלטוניים. העיר והמדינה סביבה הפכו לאחד, ואזרחי העיר נקבעו על פי בעלותם על הקרקע ולא על פי מקום מגוריהם במדינה. האזרחות הפכה למושג ולמעמד הקשורים לבעלות על אדמה ולאבן היסוד לתפיסת מהות המדינה. בפולייס נוצר מעמד של אנשים בעלי זכויות אזרח, מעמד שהיה חלש יותר ממעמד האצולה אך בעל משקל פוליטי שנבע בשל מספרם הגדול יותר משל בני האצולה. אזרחים אלו חדלו להיות משתתפים דוממים באספה והפכו למרכיב הראשי במוסדות המדינה. המעבר מקהל מאזין למעמד שלו חלק בניהול ענייני הפולייס קיבל ביטוי כשהמילה "פוליס" קיבלה משמעות נוספת - "אזרחות". היוונים הקדמונים קראו למדינות על שם אזרחיהן, לדוגמה: הסכמים נחתמו בין האתונאים ללקדיימונים ולא בין אתונה לספרטה; או, האתונאים (ולא אתונה) יצאו למלחמה.

מערך מדיני-פוליטי זה התגבש כבר בראשית המאה השמינית לפני הספירה, ואתו גם השלטון של המלכים שהיה הבסיס לשלטון בתקופה המיקנית ובתקופת המעבר. באתונה נעלם המלך כשליט בלתי מוגבל ומדי שנה נבחר לתפקיד פקיד שפיקח על ענייני הדת הוא נשא את התואר בסילאוס ואשתו את תואר בסיליסה (מלכה), על פי המסורת המלך האתונאי האחרון קודרוס נהרג במלחמה מול ספרטה ומשלא נמצא אדם מתאים לתפקיד, בוטל מוסד המלוכה.

כך נוצרו שלושה רבדים במערך השלטוני-פוליטי של הפוליס ביוון:

• שכבת אצילים שתפסה את מקום המלך, הם חילקו את הכהונות הצבאיות המשפטיות והדתיות, הם היו בעל האדמות וכינו עצמם אריסטוי כלומר "הטובים ביותר" מילה ממנה נוצרה המילה אריסטוקרטיה. באתונה תפסו מספר משפחות, יריבות אחת לשנייה, את השלטון והתחרו על הבכורה, למשפחות אלו היו השקפות מנוגדות בנוגע ליחסי החוץ ולמדיניות הפנים של אתונה. בסדרת מאבקים כרתו משפחות האצולה האתונאיות בריתות במטרה לתפוס את עמדות הכוח ולהשליט את תפיסת העולם גם בנוגע לשכבות האוכלוסייה האחרות באתונה.
• המועצה, שהחלה את דרכה כגוף מייעץ למלך, הפכה עם התפתחות הפוליס לגוף שבחר את הפקידים ופיקח על פעילותם.
• אספת העם בה ישבו או נכחו אנשים חופשיים ובעלי חלקות אדמה משלהם. אספה זו הייתה בדרך כלל חסרת כוח ממשי והתכנסה לשמוע את דבר שליטי הפוליס או לקבל את גזירותיהם.

באופן דיאלקטי המבשר הראשון לבואה של הדמוקרטיה באתונה היה המחוקק דרקון שבמאה ה-7 לפנה"ס, העלה לראשונה על הכתב את החוקים, שעברו עד אז במסורת בעל פה, אולם לא היו נגישים להמון העם. ומשנשמעה הדרישה להעלות את החוקים על כתב ולהבטיח משפט צדק אחיד נטלו האתונאים את היזמה והפכו למעורבים בחקיקה וביקורת על מערכת המשפט והפכו לאזרחים פעילים.

מקורות היסטוריים

ההיסטוריה הקדומה של אתונה נכתבה החל מסוף המאה החמישית לפני הספירה על ידי אלמונים, אזרחי העיר, שתחת ההכרה כי אתונה היא מרכז תרבותי ערכו חיבורים על קדמוניות העיר, החיבורים נקראו בשם הקולקטיבי אטיס והם לא שרדו את תלאות הזמן ולא נשתמרו. היסטוריונים יוונים מאוחרים שיבצו ציטוטים נרחבים מתוך עבודות אלו בספריהם על ההיסטוריה היוונית ובטקסטים פילוסופיים ודתיים. ההיסטוריון הירודוטוס שעיקר חיבורו מתייחס למלחמת פרס-יוון מצטט רבות מחיבורים אלו ומרבה לתאר בכתביו את ההיסטוריה של התקופה הארכאית, תיאורים חשובים ומפורטים מופיעים בכתביו של תוקידידס שבכתביו על המלחמה הפלופונסית כתב מבוא על ההיסטוריה של יוון בכלל ואתונה בפרט.

מקור נוסף הוא ספרו של אריסטו מדינת האתונאים חלק מעבודתו המונומנטלית הספר פוליטיקה שבו כותב אריסטו על שיטות המשטר הקיימות ומהן גוזר את עקרונות המשטר האידיאלי. בספר מדינת האתונאים קיבץ אריסטו חומר קדום שנאסף ממקורות אטיס רבים ועבודת מחקר שנעשתה על ידי תלמידיו. הספר המחולק לשנים מתאר בחלקו הראשון את סקירת הרקע המשפטי-חוקתי של אתונה עד לשנת 392 לפני הספירה ובחלקו השני מתוארים מוסדות ומבנה השלטון באתונה כפי שפעלו בשליש הראשון של המאה השלישית לפני הספירה.

מבנה חברתי-פוליטי

רקע

המדינה האתונאית הייתה בעלת מאפיינים ייחודיים. כל תושבי המדינה, הידועה גם כאטיקה היו מאוחדים כאתונאים, הבדלי המעמד בין האזרחים התבססו על מעמד כלכלי ולא על מקום מגורים או מוצא שבטי. מחוץ לאתונה התקיימו מוסדות שלטון מקומי שזכו למידה של עצמאות, ואף פולחן דתי ייחודי.

החברה האתונאית הייתה מחולקת לארבעה שבטים גאלאונטס, ארגדייס, אייגיקורייס והופלטס. ההשתיכות לשבט הייתה על בסיס הגרעין המשפחתי וכל שבט היה יחידה פוליטית ודתית שבראשה עמד פילובסילאוס. מנהיגים אלו שירתו תחת הפקיד הנבחר שנשא את התואר ארכון.

השבט עצמו התחלק ל-3 אחוות שנקראו פרטריות, בראשן עמד הפרטיארכוס ובמסגרתן התנהל הרישום לחבר האזרחים. פעם בשנה, במהלך אירועי חג האבות, נרשמו התינוקות שזה עתה נולדו ורישום זה הכניס את הילדים לרשימת הזכאים לאזרחות, בהגיעם לגיל 16 חזרו המועמדים וביקשו אישור לרישומם כאזרחים ובמהלך הטקס גזזו את שערם והקדישו אותו לאלילים. האחוות הורכבו מ-30 בתי אב שהחזיקו ברכוש ובאחוזות כלומר בחישוב זה נכללו בעיקר משפחות האצולה בעלות שטחי קרקע, איכרים ובעלי אחוזות קטנות לא היו שייכים למסגרת בתי האב והתאגדו באגודות דתיות שהוקדשו לפולחן אחד האלילים וכך נרשמו ברשימות האזרחים.

בסוף המאה השביעית לפני הספירה החל להיווצר מעמד חדש של בעלי מקצוע, פועלים שכירים וסוחרים, אזרחים אלו מוצאם היה מן היישובים החקלאיים הקטנים, בנים של בעלי אחוזות שלא מצאו את מקומם ועברו להשכיר את שירותיהם בעיר, הן נרשמו באחוות והתאגדו במסגרת האגודות הדתיות.

רפורמות סולון

התיקונים והרפורמות של סולון חוללו מהפכה של ממש במערכת השלטון של אתונה. אזרחי אתונה, שנמצאה במצב של אנרכיה, משבר כלכלי ועל סף מלחמת אזרחים, העניקו לסולון את הסמכות לעשות שינויים מרחיקי לכת, שהיו הבסיס ואבן היסוד למשטר הדמוקרטי.

סולון חילק את אזרחי אתונה לארבעה מעמדות על פי רמת הכנסה ובכך קבע כי המפתח לריבוד החברתי הוא הבסיס כלכלי ולא המוצא או המקצוע:

1. פנטקוסיומדימנוי (Pentakosiomedimnoi) - אזרחים שאדמתם הניבה לפחות 500 מדימנוי בשנה.
2. היפייס (Hippeis) - 'פרשים', אזרחים שהכנסתם הייתה שוות ערך ל-300 מדימנוי. שני מעמדות אלו נוצרו על ידי סולון בחלוקה מחדש של המעמד העליון והם היו זכאים להשתתף באספת העם והמועצה הקבועה ולמלא את המשרות החשובות ביותר, בני מעמד הפנטקוסיומדימנוי היו היחידים שהיו זכאים להחזיק במשרות של ניהול כלכלי.
3. זאוגיטאי (Zeugitai) - כלומר בעלי צמד שוורים, אזרחים שהכנסתם הייתה שוות ערך ל-200 מדימנוי והם בעלי זכות להשתתף באספת העם ולמלא משרות פקידות זוטרות.
4. תטס (Thetes) - אזרחים שהכנסתם פחות מ-200 מדימנוי ובעלי זכות להשתתף באספת העם.

חלוקה זו קבעה מאידך כי לכל האזרחים יש חלק בשלטון הדמוקרטי אך בעלי הרכוש הרב ביותר קיבלו תפקידים בעלי משקל וחשיבות שהעניקו להם זכויות מיוחדות. רפורמה משלימה של סולון העניקה לכל האזרחים מכל המעמדות, מעמד וזכות שווים באספת העם.

הרפורמות של קלייסתנס

קלייסתנס עלה לשלטון לאחר תקופה בה שלטו באתונה טיראנים - כלומר דיקטטורים שלקחו את מושכות השלטון מהעם והשתמשו במוסדות השלטון בדגם שקבע סולון כחותמת גומי וגירושם יצר חלל ריק במערכת השלטון האתונאית. עם תפיסת מושכות השלטון ערך קלייסתנס סדרה של רפורמות מורכבות חידש את המבנה הפוליטי וחברתי של אתונה ויצק תוכן חדש לתוך המשטר הדמוקרטי.

הדימוס

כבסיס לשינוי בנה קליסתנס מערך חברתי חדש לחלוטין באתונה, הוא פירק את המסגרות שהיו קיימות מקדמת דנה וששימשו בסיס לחברה האתונאית בימי סולון וקבע כי היחידה החברתית הבסיסית היא דֶּמוֹס (ברבים: דֶּמוֹי), המונח שלפני כן ציין מקום יישוב או יחידה אורבנית הפך בחלוקה מחודשת ליחידת בסיס במערך החברתי של אתונה. קלייסתנס בנה דימויי על ידי חיבור או שבירה של דימוס קיימים ונתן להם שם חדש, בסך הכל נוצרו באתיקה כ 170 דימויי.

כל תושבי הדמוס, אצילים, דלת העם, זרים ועבדים משוחררים נרשמו במפקד מיוחד וקיבלו אזרחות אתונאית מלאה ומעתה זוהה כל אזרח בשמו הפרטי בצירוף שם הדמוס אליו השתייך. לאחר ביצוע הרישום נסגרו הפנקסים והחברות בדמוס עברה מבן לאב, כך שגם אם אדם היגר ממקום מושבו ועזב את תחומי הדמוס הוא נותר חלק ממנו. חברי הדמוס - הדמוטאי - בחרו באדם שיעמוד בראשם שזכה לתואר דימרכוס ולאדם שינהל את ענייניו הכספיים של הדמוס, אספת הדמוס התנהלה כרשות מקומית ודאגו לענייני הקהילה ולמקדשים שבתחום הדמוס. בגיל 18 התייצב כל גבר בפני אספת הדמוס ולאחר דיון התקבל כחבר מלא או אם נמצא פגם בפנייתו ומוצאו נדחתה חברותו.

כתוצאה משינוי זה נשבר כוחם של בתי האב שבעבר היו מרכיב עיקרי ובעל השפעה במוסדות השלטון ובמועצה הם התפזרו בדימויי החדשים והיו מיעוט באספה הכללית של הדמוס.

חלוקה לאזורים ושבטים

בנוסף לחלוקה לדמויי חילק קלייסתנס את אתונה לאזורים: אתונה והפרברים - אַסְטִי (Asty). אזור החוף - פרליה. אזור המישור - מסוגיון. כל אזור חולק למחוזות שנקראו טריטיס (Trittys) - "שליש", ובכל שליש היו מספר דומה של אזרחים. בסך הכל נוצרו 30 יחידות זהות בגדלן - 10 בעיר 10 באזור החוף ו-10 במישור. מיחידות אלו יצר קלייסתנס 10 שבטים שהורכבו מטריטיס אחד מכל אחד מהאזורים ולכל שבט ניתן שם של גיבור מהמיתולוגיה היוונית ולכל אחד מהגיבורים הוקדש פסל ומזבח באגורה של אתונה.

אספת השבט שלחה נציגים למועצה של אתונה, הוקמו ועדות עשרה בהן כיהנו 10 חברים - אחד מכל שבט, וניתנה להן הסמכות לנהל תחומים שונים בחיי המדינה של אתונה ובהם עבודות ציבוריות וחגיגות דתיות. השבט היה גם הבסיס למערכת הצבאית וגייס מתוכו גדוד של חיל רגלים ופלוגת פרשים שהיו תחת פיקוד בן נבחר של השבט.

כתוצאה משינוי זה נשבר כוחן של משפחות האצולה והשפעתן באחוות שעתה שימשו כמוסד בעל חשיבות שעיקרה פולחנית - דתית ובהן היו חברים כל האזרחים.

השתתפות והדרה

אומדנים שונים בנוגע לגודל האוכלוסייה של אתונה העתיקה מצביעים על אוכלוסייה שבשיאה, במהלך המאה הרביעית לפני הספירה, מנתה כרבע מיליון איש בחבל הארץ אתיקה שאתונה הייתה במרכזו ושתושביו החשיבו עצמם כאתונאים. מתוכם כ-30,000 היו בעלי מעמד של אזרחים עם זכות הצבעה במועצת העם. מספר האזרחים במהלך המאה החמישית לפני הספירה עמד ככל הנראה על 60,000 ולאחר מכן ירד דרסטית בעקבות המלחמות היווניות הבלתי-פוסקות אבל גם בגלל הקשחת הכללים שקבעו מי יזכה למעמד של אזרחות.

באתונה ואתיקה רק גברים בני 20 שהשלימו את שירותם הצבאי היו בעלי זכות הצבעה ומעמד של "אזרח" שגם נתן את הזכות להחזיק נכסי דלא ניידי. בכך נמנעה מרוב האוכלוסייה הזכות להשתתף בתהליך הדמוקרטי. במקרים מיוחדים הוענקה אזרחות על ידי האספה הכללית בקוורום (מספר משתתפים ומצביעים מינימלי) שהחל מהמאה הרביעית לפני הספירה עמד על 6,000 מצביעים. האזרחים החדשים היו בדרך כלל גברים שאתונה חפצה ביקרם.

עבדים - משועבדים ומשוחררים היו זרים שנקנו במקור מחוץ לאתונה, היו חסרי זכויות אזרח ולא נחשבו כחלק מהחברה. לכל אזרח אתונאי, אפילו עני, היה עבד אחד לפחות, ואזרחים בעלי אמצעים החזיקו לעיתים 10 עבדים ויותר. הם היו בעיקר שבויי מלחמה או עבדים שנחטפו בארצות מסביב ליוון, ומקצתם עבריינים שהורשעו בדין והפכו לעבדי המדינה האתונאית. לעבדים לא היו זכויות כלשהן, והם נחשבו לרכוש אדוניהם במספר מגבלות: אסור היה להרוג אותם, ורוצח עבד עלול היה לעמוד לדין. עבד יכול היה להופיע בבית משפט, אך בתנאי שאדונו היה מייצג אותו. עדותו של עבד לא התקבלה אם נגבתה בעינויים. סוג מיוחד של עבדים חי והתפרנס מחוץ לבית אדוניהם, והם הפרישו ממשכורתם סכום מסוים לאדוניהם. עבדים אלו ועבדים ששירתו בבית יכלו לקנות את חרותם תמורת כסף או שרות מיוחד.

גם ילדים וזרים היו חסרי זכויות אזרח. נשים הודרו מההליך וזכויות אדם בסיסיות נשללו מהן. חופש התנועה שלהן בציבור היה מוגבל, ועיקר חייהן התנהל בד' אמות בית משפחתן. זכות ההצבעה נשללה גם מאזרחים שהיו בעלי חוב לעיר או חייבים בדין, במעמד שקיבל את השם אטימיה (Atimia).

החל משנת 450 לפני הספירה, בעקבות הרפורמות של פריקלס, יכלו רק אלו שנולדו לאב ואם בעלי מעמד של אזרחות אתונאית לקבל בעצמם את המעמד של אזרח אתונה.

מבנה הדמוקרטיה האתונאית

הארכונטים

ערך מורחב – ארכון

בראש המדינה האתונאית עמדו 9 נושאי תפקידים שנקראו ארכונטים - משמע - שליטים. אריסטו מספר כי במהלך ההיסטוריה האתונאית נבחרו תחילה הארכונטים למשרות למשך כל ימי חייהם, לאחר מכן קוצרה התקופה ל-10 שנים ולבסוף לשנה אחת בלבד. אריסטו איננו מפרט כיצד נבחרו ההארכונטים לתפקידם, ומציין כי במקור נבחרו על ידי המועצה על פי כישוריהם לתפקיד. נושאי התפקידים פעלו בתחומים מוגדרים ולא היו גוף אחד. הם עסקו בעיקר בצד המשפטי של ניהול אתונה, ומאחר שעיקרון הפרדת הרשויות לא היה חלק משיטת הממשל האתונאית, הארכונטים פעלו הן כזרוע מבצעת הן כשופטים בתחומי פעולותיהם.

התפקיד הראשון והקדום ביותר היה המלך שנקרא "בסילאוס", שעיקר תפקידו היה הפיקוח וקיום חיי הדת במדינה. הוא ניהל את טקסי הפולחן וניהל את המקדשים וההקדש של האלילים. אל המלך התלוותה אשתו, ובחגיגה מיוחדת של טקס נישואים שנתי סמלי חודשה הברית בין אתונה שיוצגה על ידי הזוג המלכותי לבין האליל דיוניסוס.

נושא התפקיד החשוב ביותר היה האפונימוס, שהיה ממונה על נושאים הקשורים להליכי אזרחות והפיקוח על הרכוש של יתומים, אלמנות ובנות יחידות.

נושא תפקיד נוסף היה הפולמרכוס, שר הצבא. בעיתות שלום הוא פיקח על הזרים באתונה, ובעתות מלחמה עמד בראש הצבא באמצעות ועדה של מפקדי היחידות השונות של צבא אתונה ושימש כמצביא בקרבות.

אל שלושת נושאי תפקידים אלו נוספו ששה תסמותטים שפיקחו על מערכת המשפט האתונאי. הם ניסחו את החוקים וניהלו את משפטם של נושאי משרות שנחשדו בביצוע עבירות הקשורות למילוי תפקידם. בשלב מאוחר יותר בהיסטוריה האתונאית ניהלו את כל תחום המשפט האזרחי.

משרות הארכונטים היו שמורות תחילה לבני המעמד העליון, אך בעקבות רפורמות שנערכו על ידי אפיאלטס ופריקלס נפתחו משרות הארכון תחילה לבני המעמדות השני והשלישי ולבסוף היו המשרות פתוחות לכל האזרחים האתונאים. עם השלמת שינוי זה נערכה מהפכה נוספת, ונושאי המשרה זכו לתשלום מהמדינה עבור שירותיהם. בכך נתאפשר הלכה למעשה לאזרחים שהיו חסרי אמצעים להקדיש את זמנם לשירות הציבור. תחילה ניתן שכר לשופטים בבתי המשפט, לאחר מכן לארכונטים ולבסוף, במהלך המאה הרביעית לפני הספירה, הונהג תשלום שכר עבור ההשתתפות בפעילות המועצה.

הסטרטגוי

בשלב מסוים, ככל הנראה בעת הרפורמות של קלייסתנס, נקבע תפקיד ומעין מועצה נוספים: עשרה סְטְרַטֵגוֹי - אחד מכל שבט, שהיו מפקדי הכוחות. בתחילה הם נבחרו במסגרת שבטית. לאחר מכן נבחרו הסטרטגוי על ידי כלל האספה. הארכון פולמרכוס עמד בראשם בתפקיד סמלי בעיקרו של מפקד עליון של הכוחות המזוינים. בעת מלחמה הסטרטגוי החליטו בהתדיינות והצבעה על האסטרטגיה לפני היציאה לקרב ובחרו אחד מהם בכל פעם לפקד על הקרב עצמו. בשנת 487 לפני הספירה הוחלט להפסיק את מינוי הארכונטים על פי בחירה ולקבוע את זהותם על פי הטלת גורל. בעוד חשיבותם יורדת, עלתה חשיבותם של הסטרטגוי שנבחרו ללא הגבלת מספר כהונותיהם. היו אלו אנשים מקרב המשפחות הוותיקות ביותר באתונה - מעמד האצולה לשעבר שהיו בעלות מסורת צבאית וגידלו את בניהן על מנת להיות מנהיגים צבאיים. הפולמרכוס חדל עם הזמן מלשמש כמפקד הצבא ועיקר עיסוקו היה בניהול ענייני המטויקים -הזרים. הפיקוד על הצבא עבר לידי הסטרטגוי, ובעת מלחמה מינתה האספה את אחד מהם לעמוד בראש המערכה. במקרים של מלחמה בהיקף גדול במיוחד מונו 2 ולעיתים יותר סטרטגוי לעמוד בראש הכוחות האתונאיים, ואחד מהם קיבל את הסמכות לשמש מצביא עליון. מאחר שההיסטוריה של אתונה רצופה הייתה מלחמות ומעשי איבה וקשורה במפעלים צבאיים, מילאו הסטרטגוי תפקיד מרכז בניהול יחסי החוץ של אתונה ובהדרגה בניהול כל האספקטים של השלטון. כך הפכו הסטרטגוי, בסופו של דבר, לגוף המושל באתונה הלכה למעשה. לעיתים עמד בראשם מנהיג חזק במיוחד שזכה לתואר סטרטגוס אוטוקרטור - סטרטגוס בעל סמכויות לא מוגבלות.

הדמגוגים

במקביל לעליית הסטרטגוי ובעקבות רפורמת האריאופגוס יכלו אזרחים ממעמדות נמוכים לרכוש עמדות השפעה וכוח, תחילה באספת העם ולאחר מכן במועצה, והם נקראו דמגוגוס -כלומר "מנהיג עממי". עם עליית הדמגוגים לעמדות כוח היו בהם שנבחרו לסטרטגוי ועסקו בעניינים שלא היו קשורים ישירות לצבא או לניהול מלחמות.

מועצת האריאופגוס

לאחר שנסתיימה שנת כהונתם עברו הארכונטים לשמש, עד יום מותם, במועצת האריאופגוס - "המועצה של גבעת האליל ארס" - על שם מקום מושבה. מועצה זו שימשה ככלי פוליטי של מעמד האצולה, בראשה ישב הארכון, והיא שימשה כגוף מפקח על פעילות נושאי המשרות באתונה, פיקוח על תהליך חקיקת החוקים חדשים על ידי בחינתם בטרם התקבלה החלטה סופית של אספת העם וסמכות לבטל חוקים אם סתרו את החוקה או חוקים קיימים, ועל פי חוקים שנקבעו על ידי דרקון גם כערכאה משפטית במקרים של רצח.

עם הזמן נשחק מעמדה של מועצת האריאופגוס, שכל עוד שמר על יוקרתו ומעמדו הוא גם עמד ככוח נגדי למגמה הדמוקרטית של שלטון כלל העם, לפי רפורמת קלייסטנס המועצה עמדה כשומר על החוקים והחוקה, ובשעות חרום ומצוקה השתמשו מדינאים ואסטרטגים במועצה על מנת להעביר החלטות נוחות ובמהירות, תחת חוקי אפיאלטס הועברו בשנת 462 לפני הספירה סמכויות האריאופגוס בתחום המשפטי לאספת העם ובתי המשפט המסונפים אליה, ונסללה הדרך לשינויים שיזם פריקלס ובמהלכה נותקו האריסטוקרטים ממרכזי הכוח של המשטר הדמוקרטי באתונה. על שינוי זה שילם אפיאלטס בחיו ונרצח זמן קצר לאחר רפורמת האריאופגוס על ידי מתנקש שככל הנראה נשלח על ידי אגודות סתר (יוונית: טאריאיי) שהייתה ממתנגדי המשטר הדמוקרטי.

אספת העם

שברי אוסטרקונים, למעלה פריקלס, במרכז קימון ולמטה אריסטידס

האקלסיה - (κκλησία) אספת עם האתונאית הייתה עמוד השדרה של הדמוקרטיה היא הייתה הגוף הריבוני והמחוקק וחבריה לא נבחרו כנהוג כפי שנהוג בדמוקרטיה ייצוגית, אלא היו כל אזרחי אתונה, הם היו זכאים להשתתף באסיפות, לדבר ולהציע הצעות בפני המליאה ולהצביע על הצעות שעמדו על סדר היום. בכך נקבע אופייה של מערכת השלטון באתונה כדמוקרטיה ישירה. באספה נוצרו גושים של מצביעים שתמכו או התנגדו לנושא מסוים שעל סדר היום אך לא היו מפלגות פוליטיות קבועות, לא הייתה ממשלה ולא הייתה אופוזיציה. האספה קיבלה את מעמדה הקבוע על ידי סולון, והוכרה כגוף הריבוני של העם האתונאי בעקבות הרפורמות של קלייסתנס, תחומי העיסוק העיקריים של האספה היו:

• הכרזות רשמיות על מלחמה או מתן אזרחות לזרים
• בחירת נושאי תפקידים
• ערכאה שיפוטית לפשעים פוליטיים
• חקיקה

בכל פריטניה - תקופה של 36 ימים, נערכו 4 אסיפות לכל הפחות, הראשונה נקראה קיריה (הבכורה) ובה נערכה הצבעת אמון בבעלי התפקידים הראשיים ואלו שלא עברו את ההצבעה הודחו מתפקידם ולעיתים הועמדו למשפט, בישיבת הקיריה נערך גם דיון בנושאי ביטחון וכלכלה של אתונה ולבסוף - במידת הצורך נערך דיון בנושא תביעות שהוגשו כנגד אזרחים באשמת בגידה. שלוש הישיבות הנוספות במהלך הפריטניה נקראו "ישיבות רגילות" ובמידת הצורך יכלו בעלי התפקידים והארכונטים לזמן ישיבות נוספות שלא מן המניין. הדיונים נערכו לאחר נאומים של דוברים ובסופם נערכה הצבעה כללית בדרך כלל בהרמת יד שהוכרעה בדרך כלל ברוב פשוט, ספירת הקולות נעשתה על ידי בעלי תפקיד מיוחד. בהצבעות על מתן אזרחות היה צורך בקוורום של 6,000 מצביעים ובמקרה זה נעשה שימוש באבנים צבועות- אבן לבנה סימנה "כן" אבן שחורה סימנה "לא" במהלך ההצבעה הכניס כל בוחר את האבן שלו לכד גדול שבסוף התהליך נשבר והאבנים בו נספרו.

הצבעה מיוחדת נוספת האוסטרקיזם הונהגה על ידי קלייסתנס מתוך מטרה מוצהרת של הגנה על המשטר הדמוקרטי באתונה מפני עלית טיראניה. הצבעות אלו יכלו להיערך רק פעם בשנה - ולגבי אזרח אחד בכל פעם. להצבעת אוסטרקיזם קדמה החלטה של אספת העם על עצם הצורך להפעיל אוסטרקיזם בשנה זו. אם ההחלטה המקדימה זכתה לרוב, נערכה הצבעה שנייה, חשאית, ובמהלכה רשם כל אזרח את שמו של אזרח אחר שראוי להרחקה מאתונה על גבי חרס (אוסטרקון), 6,000 קולות נדרשו להפוך את ההצבעה לחוקית והאזרח ששמו עלה במספר החרסים הגדול ביותר הורחק ל-10 שנים.

בתי המשפט

במקביל לאספת העם פעלו בתי משפט שהיו למעשה שלוחה של האספה. בכל שנה נבחרו בהגרלה 6,000 אזרחים שישמשו כמושבעים בבתי המשפט. לפני כל משפט, הוקצו למשפט מתוך קאדר המושבעים בין 201 ל-1,501 מושבעים. המושבעים נבחרו בבוקר המשפט בהגרלה, כדי למנוע אפשרות לשחדם. המושבעים הם שקבעו את פסק הדין, לאחר שהקשיבו לעמדות הצדדים. את תחילת פעילות בתי המשפט החל סולון במסגרת הרפורמות הרחבות שהנהיג באתונה. מלכתחילה שימשו הארכונטים כשופטים ולצידם פעלו בתי דין של אזרחים מהמעמד הגבוה, סולון קבע את זכות הערעור בפני המועצה על פסקי הדין מוות, הגלייה והחרמת רכוש וכך הפך את המועצה לבית משפט גבוהה לערעורים, כאשר בישיבות אלו היא נקראה הליאיה.

בתי משפט עממיים

בעקבות הרפורמות של סולון, שהעניקו לאזרחי אתונה לתבוע לדין כל אדם אחר - גם אם התובע לא היה צד לאירוע או מי שנפגע על ידי העבירה, השתנו ההליכים המשפטיים באתונה. הארכונטים קיבלו את התביעות ערכו מעיין חקירה מוקדמת ואז עבר המקרה לדיון בפני אספת ההליאיה, בשלב לאחר מכן התנקזו כל הדיונים המשפטיים אל המועצה שהפכה לבית המשפט העיקרי באתונה. כדי לעמוד בעומס הוקמו בתי משפט שניהלו את הליכים בשיטת חבר מושבעים והיו לכל דבר זרוע של אספת העם, אריסטו נתן לגופים אלו את השם בתי משפט עממים, עם התגבשות המערכת הם הפכו לעמוד השדרה של מערכת המשפט האתונאית והעברת המשפטים לידי העם הושלמה.

מדי שנה נבחרו בהליך של הטלת גורלות 6,000 שופטים מקרב האזרחים שהיו בני 30 ומעלה והציעו את עצמם לתפקיד. השופטים הופיעו בככר העיר של אתונה והתחלקו לקבוצות של 500 איש שהרכבם נקבע על פי הטלת גורלות ובראשה הוצב אחד מהארכונטים, על פי שיטה זו בית המשפט היה המייצג של הקהילה כולה. שיטה זו של מספר שופטים גדול ובחירה אד הוק של הרכב בית המשפט נועדה למנוע השפעה מצד גורמים חיצוניים על תוצאות המשפט. כל קבוצה שימשה כבית משפט נפרד שזכה לשם דיקסטריון ולעיתים, במקרה של משפטים בעלי חשיבות מיוחדת צורפו מספר קבוצות לבית משפט גדול יותר.

הארכונטים קבעו האם התביעה תוצג לדיון בפני בית המשפט, לאחר דיונים שכללו השמעת עדויות ונאומי סיכום נערכה הצבעה שתוצאותיה קבעו את תוצאות המשפט ובמקרה שהנתבע נמצא חייב בדין נערכה הצבעה נוספת שקבעה את עונשו.

גראפה פאראנומון

ערך מורחב – גראפה פאראנומון

העברת סמכויות הפיקוח על החקיקה אל אספת העם ולמעשה לידי הציבור האתונאי הביא ליצירת מערכת הגראפה פאראנומון שהיא הזכות לתבוע כנגד הצעת חוק הנוגדת חוקים קיימים, שהייתה כלי לשמירת המשטר הדמוקרטי ואפשר לאזרחים לתבוע כל אדם שרצה לפגוע בדמוקרטיה, ניתן היה לתבוע כבר בעת הבאת ההצעה שבמחלוקת כבר בעת שהוצגה בפני אספת העם או במשך שנה אחת מיום אישור החוק.

המועצה הקבועה

במסגרת הרפורמות של סולון הוקמה לצד אספת העם מועצה קבועה בעלת מספר חברים מצומצם שנקראה מועצת הבולי (βουλή) ובה ישבו 400 חברים - 100 נציגים לכל שבט. אספה זו פעלה על מנת לגבש את ההחלטות שהובאו בפני אספת העם ולאחר דיון האם ההצעות עולות בקנה אחד עם החקיקה הקיימת באתונה ולמסגרת תקציב המדינה, החזירה אספת הבולי את ההצעה המוגמרת לשם הצבעה והחלטה סופיות.

בעת הרפורמות של קלייסתנס הוחלפה מועצת ה-400 במועצה בה היו חברים 500 אזרחים והיא הייתה מורכבת מ-50 נבחרים מכל שבט מבין 10 השבטים שהקים קלייסתנס. הבחירות למועצה נעשו בתחילת השנה האתונאית אז נערכו ישיבות במועצות הדימויי ובהן הורכבו רשימות מועמדים ראשוניות, לאחר מכן התכנס השבט כולו וקבע על פי הטלת גורלות ולפי מפתח שהתבסס על גודל הדימויי את נציגי השבט במועצת הבולי. הנציגים היו חייבים להיות בני 30 לפחות ויכלו לשרת עד 2 קדנציות כל אחת של שנה במועצה. מלבד דיונים שנערכו במליאה של המועצה, התחלקו חברי הבולי ל-10 קבוצות של 50 חברים, כולם משבט מסוים, והם כיהנו כנשיאים באחד מ-10 החודשים בלוח השנה האתונאי, ובתקופה זו נקראו בשם פריטנייס (נשיאים). חברי הבולי התורנים ישבו אכלו וישנו בבנין המועצה, על פי הטלת גורלות נבחר כל יום אדם אחד שנשא את התואר אפיסטטס (ביוונית: עומד בראש) שימש כיושב ראש המועצה בישיבתה וגם כיושב ראש האספה, הוא קיבל את חותם העיר אתונה, מפתחות המקדשים החשובים ובתי האוצר. העומד בראש לא יצא ביום נשיאותו מבנין המועצה אלא לישיבת האספה ואיתו היו בכל עת לפחות שליש מקבוצת הפריטנים, כאשר ניהל העומד בראש את דיוני האספה הוא נעזר ב-10 מחברי המועצה - אחד מכל שבט. כך שמרו האתונאים את רציפות ושרידות מערכת השלטון.

הבולי שימשה ככלי לפיקוח על פעולת נושאי המשרות באתונה כך נבדק כל אדם שנבחר לתפקיד ממלכתי על ידי המועצה והחלטה על כשירותו נתקבלה בהצבעה, את אותו הליך בדיקה ואישור עברו גם אלו שנועדו להיות חברי מועצת הבולי - בפני חברי המועצה שעמדו לפני סיום תפקידם. כל נושא משרא ציבורית היה חייב להעביר לוועדות של המועצה דוחות מפורטים על פעילותו ואם סרח הוא היה עלול לעמוד בפני בית משפט.

שליחי מדינות זרות ונושאי תפקידים מאתונה הופיעו בפני המועצה ושטחו בפניה נושאים של מדיניות חוץ ובעיות ביטחון ולאחר דיון במועצה הועבר הנושא שעל הפרק להצבעה בפני האספה.

למועצה היו וועדות משנה בדרך כלל בנות 10 חברים - אחד מכל שבט ואלו ניהלו או פיקחו על פרויקטים בעלי חשיבות לאומית, הן פיקחו על הצבא על הצי ובניית אוניות עבודות ציבוריות ועל נכסיה של המדינה האתונאית והארכון-מלך ביקש מהמועצה רשות ואישור לכל אחת מפעולותיו.

לקריאה נוספת

עברית

• אפרים דוד, הדמוקרטיה הקלאסית: התהוותה, תפקודה, עקרונותיה ותלאותיה באתונה. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, 2003
• אלכסנדר פוקס, אתונה בימי גדולתה - המשטר, החברה וחיי-הרוח בעיר-מדינה יוונית. ירושלים, מוסד ביאליק, תשי"ז. מהדורה רביעית - תש"ל
• אלכסנדר פוקס, מדינה וחברה ביוון - מחקרים בתולדות יוון הקלאסית וההלניסטית. ירושלים, מוסד ביאליק, תשל"ו (1976)

אנגלית

• Habicht, Christian, Athens from Alexander to Antony, Havard 1997 מסת"ב 0-674-05111-4
• Hansen M.H. 1987, The Athenian Democracy in the age of Demosthenes. Oxford מסת"ב 978-0806131436
• Hignett, Charles. A History of the Athenian Constitution (Oxford, 1962) מסת"ב 0-19-814213-7

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הדמוקרטיה האתונאית בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33585831הדמוקרטיה האתונאית