הגליאנים שמאליים
הגליאנים שמאליים (בגרמנית: Linkshegelianer) או הגליאנים צעירים (Junghegelianer), או השמאל ההגליאני (die Hegelsche Linke), היו קבוצה של אינטלקטואלים, סופרים ופילוסופים גרמנים פוסט-הגליאנים, שפעלה לאחר מותו של גאורג וילהלם פרידריך הגל, והעניקו להגותו פרשנות מהפכנית וכפרנית, שהובילה לתמיכה באתאיזם ובדמוקרטיה ליברלית. בין ההגליאנים השמאליים נמנים: ברונו באואר, ארנולד רוגה, דוד שטראוס, לודוויג פוירבך, מקס שטירנר, משה הס,[1] קרל מרקס ופרידריך אנגלס, ויש המחשיבים גם את היינריך היינה.[2][3]
ההגליאנים השמאלים התבססו על הרעיון ההגליאני שהתכלית ההיסטוריה היא החירות והתבונה, ובשל כך המשיכו להעלות ביקורת רדיקלית כלפי מה שתפסו כגורמים העוינים אותן - תחילה בביקורות הדת ולאחר מכן על הפוליטיקה הפרוסית. הגותם מוצבת כניגוד ל"הגליאנים ימניים" (או "הגליאנים מבוגרים") שהיו שמרניים אנטי-אוטופיים, שפירשו את מושג "קץ ההיסטוריה" של הגל כאמירה לפיה המציאות הנוכחית היא כבר תבונית ושלמה. בשנות השלושים והארבעים של המאה התשעה עשרה קבוצה של הגליאנים שמאליים הידועה כ"החופשיים" (Die Freien) נפגשה תכופות לדיון בבר בשם "היפלס וויינסטוב" בפרידריכשטראס, ברלין. הביקורת הרדיקלית והדיונים העזים של ההגליאנים הצעירים נתנו השראה להתפתחותם של אתאיזם, הומניזם, קומוניזם, אנרכיזם ואגואיזם.
מבין ההגליאנים השמאליים, כמעט אף אחד לא זיהה את עצמו כהגליאני, ורבים מהם דחו בפומבי או תקפו את המורשת של הפילוסופיה של הגל, לרבות מרקס ואנגלס ב"האידאולוגיה הגרמנית". אף על פי כן, אין חולק כי הושפעו רבות מהגותו.
הערות שוליים
- ^ שלמה אבינרי, "הס: סוציאליזם ולאומיות כביקורת החברה הבורגנית", הרעיון הציוני לגווניו - פרקים בתולדות המחשבה הלאומית היהודית, תל אביב: 1980, ספרית אפקים, הוצאת עם עובד, עמ' 49
- ^ צבי טאובר, "מושגי דיכוי ושיחרור בכתביו של היינריך היינה" (1983), באתר הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי | אוניברסיטת ת"א
- ^ שלמה אבינרי, חוזה המדינה המודרנית, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2011
38179752הגליאנים שמאליים