הגוש הלאומי (המנדט)
| תקופת הפעילות | 4 באוקטובר 1935 – לא אחרי 1948 |
|---|---|
| אידאולוגיות | לאומיות פלסטינית |
מפלגת הגוש הלאומי (בערבית: الكتلة الوطنية, "אל־כֻּתלה אל־וַטַנִיַה") הייתה מפלגה פוליטית ערבית בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי.
היסטוריה
המפלגה נוסדה ב-4 באוקטובר 1935 בעיר שכם על ידי עבד אל-לטיף צלאח, עורך-דין משכם וחבר לשעבר במועצה המוסלמית העליונה. הסיבה להקמת המפלגה הייתה רצונו של צלאח למצוא לו מקום בין המנהיגים הלאומיים של הציבור הערבי הפלסטיני. עוד באמצע שנות ה-20 הקים בשכם את "מפלגת התושבים" (חזב אל-אהאלי) במטרה לכונן לעצמו בסיס כוח משלו.[1] בין המייסדים היה גם עבדאללה מוח'לס, מוותיקי האופוזיציה ומאוחר יותר מנהל ארצי של הווקף עד 1945.[2]
המפלגה הוקמה מתוך רצון מיסדיה לא להצטרף לאחד משני המחנות היריבים (המפלגה הערבית הפלסטינית ה"חוסיינית" ומפלגת ההגנה הלאומית ה"נשאשיבית" – האופוזיציה), אלא לשמור על מידה של עצמאות וליצור למשפחתו של המייסד פלטפורמה למנהיגות פוליטית.[2] צלאח הסביר את הקמת המפלגה החדשה כאמצעי לגשר על הפער בין החוסיינים והנשאשיבים ולכונן אחדות לאומית.[1]
המפלגה אימצה מצע, שקבע שהמפלגה "תפעל להשגת עצמאות פוליטית מלאה של פלסטין ולשמירת אופיה הערבי". לפי ספרו של עיסא אל-ספרי ("פלסטין אל-ערביה", יפו 1937), בהמשך המשפט נאמר "במסגרת האחדות הערבית",[3] אולם לדברי יהושע פורת, תוספת זו "אין לה על מה שתסמוך", ובמצע לא נזכרו שאיפות פאן ערביות.[4]
צלאח ניסה להפעיל למען המפלגה פטריוטיות מקומית של בני שכם, אך לא הצליח לגייס תומכים רבים, והמפלגה נותרה חוג קטן של מספר נכבדים שלא מצאו לעצמם מקום ראוי במפלגה אחרת.[5] המפלגה הצליחה לזכות בתמיכתן של משפחות נכבדים ובעלי רכוש מאזור שכם, אולם לא מחוצה לו. אף התומכים ביפו היו למעשה בני העיר שכם שעקרו לשם.[1] למפלגה היה ארגון רופף, חוג תומכים לא גדול, ללא בסיס בכפרים, ופרט למנהיג, לא היו בה אישים חשובים.[6]
מכיוון שהמפלגה נוסדה רק באוקטובר 1935, היא לא הספיקה לפעול ולהתבטא באופן עצמאי לפני הקמת "קואליציית המפלגות"[4] בסתיו אותה שנה, שבנובמבר הציגה את דרישותיה הלאומיות היסודיות: איסור על ההגירה היהודית; איסור העברת קרקעות ערביות ליהודים; וכינון ממשלה לאומית ("וטניה"), שתהיה אחראית בפני מועצה ייצוגית.[7] אך התברר כי מפלגה זו הייתה יותר פרגמטית ופחות קיצונית מהמפלגה החוסיינית, שכן אפילו לאחר כינון הקואליציה הגישה המפלגה תזכיר נפרד לנציב העליון הבריטי בקשר לסוגיית הקרקע, ובו לא חזרה על עצמה הדרישה לאסור מכירת קרקע ערבית ליהודים, אלא רק הוצע בו להגביל את השטח המקסימלי של קרקע חקלאית שמותר למכור לקונה אחד ב-300 דונם (10 דונם בקרקע עירונית) ולתת לתושביו של כפר שמוצעת בו קרקע למכירה זכות קדימה ברכישה. עם זאת, מאחר שתוכן התזכיר הזה לא פורסם בציבור ולא נעשה ניסיון לשכנעו בצדקתה של עמדה מתונה זו, ניתן להסיק שעיקר מטרתו של התזכיר הייתה להוכיח לממשלה שצלאח ומפלגתו הם גורמים מתונים.[4]
ב-22 בדצמבר 1935 מסר הנציב העליון הבריטי למנהיגים הערבים את ההצעה הממשלתית הבריטית אודות הקמתה של מועצה מחוקקת בארץ ישראל.[8] בינואר 1936 החליט "הגוש הלאומי" להסכים עקרונית להצעה, אך מסיבות טקטיות לא הודיעו אנשיו על עמדתם זו עד 10 באפריל 1936, אז הודיעו על הסכמתם, תוך הבעת הסתייגות, ש"תוכנית המועצה המחוקקת אינה עונה אף על אחת מתביעות האומה ומתוך הבנה שהשתתפותנו בבחירות שתיערכנה למועצה באה רק מתוך רצוננו להשיג את המטרות הלאומיות".[9]
ב-25 באפריל 1936 הוקם "הוועד הערבי העליון" כהנהגתה המרכזית של התנועה הלאומית הפלסטינית. ועד זה כלל את ששת ראשי המפלגות הפלסטיניות, ובהם עבד אל-לטיף צלאח. הוועד הנהיג את השביתה הערבית הגדולה ואת "המרד הערבי הגדול" שהחלו באותו החודש.[10] ב-1 באוקטובר 1937 פיזר השלטון הבריטי את הוועד הערבי העליון. הוא הכריז עליו כגוף בלתי-חוקי ונגד חבריו הוצאו פקודות מאסר.[11]
ב-7 בנובמבר 1938 הודיעה ממשלת בריטניה על כוונתה לכנס ועידה ערבית-יהודית כדי למצוא פתרון לשאלת ארץ ישראל (ועידת השולחן העגול).[12] צלאח נותר מחוץ להרכב הסופי של המשלחת הערבית הפלסטינית, וסירב לקבל את הצעת הוועד הערבי העליון לכהן כיועץ המשלחת. הוא דרש מעמד של חבר מלא, דרישתו נדחתה והוא לא הצטרף למשלחת. הוא שלל את זכותו של ראש הוועד הערבי העליון אמין אל-חוסייני לקבוע את הרכב המשלחת, וציפה שהבריטים יזמינו אותו בנפרד, אך לא קיבל מהם הזמנה מיוחדת ולא השתתף בוועידה שנערכה בפברואר-מרץ 1939.[13] במאי 1939 פרסמה ממשלת בריטניה את הספר הלבן. לאחר שהתברר כי חוגי הנשאשיבים מוכנים לשתף פעולה בביצועו, הצטרפו לעמדה זו גם צלאח ומפלגתו.[14]
מאז חידוש החיים הפוליטיים והמפלגתיים בקרב ערביי ארץ ישראל בשנת 1942, השתדל צלאח להצדיק את קיום מפלגתו על ידי פעילות מסוימת של שליחת תזכירים ועריכת אסיפות.[5] בשנת 1944 נתחדשה פעילותן של כמה מן המפלגות הערביות בארץ ישראל באופן רשמי וגלוי, ובהן גם "הגוש הלאומי".[15] המפלגה חידשה את פעולתה בעיקר בעריכת כינוסים ופרסום גילויי דעת.[16] היא נותרה קטנה וחסרת השפעה, והשקיעה את כוחה בעיקר בצירוף עסקנים ומשפחות שאין להן מסורת של השתייכות לאחד המחנות הגדולים, וכן גם בתיווך בין היריבים הפוליטיים.[15] למפלגה הייתה רשת זעירה של מספר משפחות שהיו מזוהות עמה: משפחת צלאח, וכן המשפחות ח'יאל מהעיר עזה, ערפאת משכם ולמשך תקופה מסוימת גם אבו כישכ. למעשה הייתה זו קבוצה של עירוניים שלא רצו להצטרף לאחד המחנות הגדולים.[17]
ב-20 בנובמבר 1945 הוקם מחדש הוועד הערבי העליון,[18] ושוב השתתפו בו נציגי שש המפלגות המסורתיות, ובהן גם "הגוש הלאומי".[19] צלאח צורף אל הוועד הערבי העליון המחודש, אך הסתכסך עם חברי הוועד ונמנע מלהשתתף בישיבותיו.[5] הוועד נתפרק במרץ 1946,[19] ובאותה שנה היה צלאח בין מייסדי[5] "החזית הערבית העליונה" – ועד נגדי של חמש מפלגות האופוזיציה ל"וועד העליון" של החוסיינים.[20][19]
לקריאה נוספת
- יעקב שמעוני, ערבי ארץ־ישראל, תל אביב: עם עובד (סדרת 'מכורה'), תש"ז.
- יהושע פורת, ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1929–1939, תל אביב: עם עובד, תשל"ט 1978.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 פורת, עמ' 103–104.
- ^ 2.0 2.1 שמעוני, עמ' 292.
- ↑ ראו גם: שמעוני, עמ' 294.
- ^ 4.0 4.1 4.2 פורת, עמ' 104.
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 שמעוני, עמ' 232.
- ↑ שמעוני, עמ' 346.
- ↑ פורת, עמ' 199.
- ↑ פורת, עמ' 184.
- ↑ פורת, עמ' 186.
- ↑ שמעוני, עמ' 297.
- ↑ שמעוני, עמ' 309.
- ↑ פורת, עמ' 333.
- ↑ פורת, עמ' 335.
- ↑ שמעוני, עמ' 314.
- ^ 15.0 15.1 שמעוני, עמ' 320.
- ↑ יוסף נבו, "התנועה הלאומית הפלסטינית במלחמת העולם השנייה", בתוך: התנועה הלאומית הפלסטינית: מעימות להשלמה? (עורכים: משה מעוז וב"ז קדר), משרד הביטחון 1996, עמ' 107.
- ↑ שמעוני, עמ' 340.
- ↑ שמעוני, עמ' 326.
- ^ 19.0 19.1 19.2 שמעוני, עמ' 347.
- ↑ שמעוני, עמ' 327.
הגוש הלאומי (המנדט)40901842Q112306