הבחירות ללוק סבהה (1989)
| |||||||||||
| הבחירות ללוק סבהה | |||||||||||
| 22 ו-26 בנובמבר 1989 | |||||||||||
| שיעור ההצבעה | 61.59% | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
.jpg)
|
.jpg)
| ||||||||||
| מועמד | רג'יב גנדי | ו. פ. סינג | |||||||||
| מפלגה | הקונגרס הלאומי ההודי | ג'נטה דאל | |||||||||
| מספר הקולות | 118,894,702 | 53,518,521 | |||||||||
| מספר המושבים | 197 | 143 | |||||||||
| שינוי במושבים | 217 
|
127 
| |||||||||
| אחוזים | 39.53% | 17.79% | |||||||||
| שינוי באחוזים | 7.33%
|
4.29%
| |||||||||
 | |||||||||||
| הזוכה: ו. פ. סינג | |||||||||||
הבחירות ללוק סבהה ב-1989 התקיימו בשתי פעימות, 22 ו-26 בנובמבר. הבחירות קבעו את הרכב הלוק סבהה התשיעי.
בבחירות הייתה הקונגרס הלאומי ההודי למפלגה הגדולה ביותר, אך עקב תמיכת מרבית מפלגות הלוק סבהה בג'נטה דאל והתנגדותן לקונגרס, הרכיב ו. פ. סינג ממשלה לאחריהן. היו אלו הפעם השנייה בהיסטוריה הפוליטית של הודו שהקונגרס לא זכה ברוב, והפעם השנייה שהוקמה ממשלה שלא בראשותו.
רקע
הבחירות הקודמות ללוק סבהה התקיימו בדצמבר 1984, מעט לאחר הרצחה של אינדירה גנדי, שגרמה לגל אהדה עממית לקונגרס וסייע למפלגה לזכות ברוב מוחלט בבחירות. הבחירות הבאות נועדו להתקיים בדצמבר 1989, והוקדמו במעט על ידי רג'יב גנדי, שחשש מההתפתחויות בפרשת בופורס.[1]
האופזיציה המפולגת והמפוצלת זכתה לסיוע כשו. פ. סינג, שר ההגנה בממשלת רג'יב, התפטר ועבר לאופוזיציה. סינג התפטר מהרג'יה סבהה ונבחר בבחירות מיוחדות כחבר בלוק סבהה מטעם מפלגה חדשה שהקים, ג'אן מורכה (אנ').[1] ב-11 באוקטובר 1988, יום הולדת מנהיג מפלגת הג'נטה ג'בפרש נאריאן (אנ'), התאחדו מפלגות הג'אן מורכה, ג'נטה, לוק דאל (אנ') והקונגרס ההודי (סוציאליסטי) (אנ') למפלגת ג'נטה דאל בראשות סינג. בנוסף, מספר מפלגות אזוריות, בהם דראווידה מונטרה קזגאם, טלוגו דזאם ואסום ג'אנה פרישד הודיעו על תמיכתם בסינג, תחת קואליצית מפלגות בשם החזית המאוחדת. שני הגושים הפוליטיים הנוספים, המפלגה הקומוניסטית של הודו (מרקסיסטית) והמפלגה הקומוניסטית של הודו הקמוניסטיות משמאל ומפלגת העם ההודית מימין הגיעו להסכמות בפועל עם החזית, שאפשרו את מיקסום הקולות על ידי מניעת התמודדות מפלגות האופוזיציה זו כנגד זו. הג'נטה דאל התמודדה באוטר פרדש, ביהר, הריאנה אודישה וקרנאטקה, מפלגת העם ההודית במאדהיה פרדש, בעוד ראגסטאן וגוג'ראט התחלקו בין שתי המפלגות. שתי המפלות האזוריות, הדראווידה מונטרה קזגאם והטלוגו דזאם התמודדו בטמיל נאדו ואנדרה פרדש, והקומוניסטים בקרלה ומערב בנגל.[1]
בבחירות אלו עלה גם נושא מסגד באבור שבאיודיה, שישב על קרקע הנחשבת בעיני ההינדואים כמקום לידת האליל ראמה. הוישווה הינדו פרישד (אנ'), ארגון הינדאי המקושר לראשטריה סוויאמסווק סאנג, החל בקמפיין לבניית מקדש הינדואי באתר ב-1984. ב-1986 הורה בית משפט מחוזי על פתיחת דלתות המסגד ולאפשר תפילות במקום, שנמנעו מ-1949. ב-1989 הוציא בית המשפט הגבוה של אוטר פרדש צו להפסקת עבודות למניעת הקמת מקדש הינדואי באתר קודם סיום הבירור המשפטי בעניינו, ופעילי הראשטריה הקימו מקדש חילופי במרחק של מספר קילומטרים מהאתר. בעוד מפלגת העם ההודית הפכה את העניין ללב הקמפיין לה, גם הקונגרס הלאומי ההודי, שבתחילה התנגדה לעניין, ניסתה להביא לתמיכה במפלגה מהנושא על ידי תמיכה מסוייגת בעניין. המוסלמים, שחשו שהקונגרס אינו עומד לצידם, פנו ברובם לג'נטה דאל, שחשו כי היא מבטיחה הגנה יותר טובה למיעוטים וגישתה החילונית-שוויונית קראה להם.[1]
נושאים נוספים שעמדו על הפרק בבחירות היו מעורבות הודו במלחמת האזרחים בסרי לנקה, חוסר היציבות בפנג'אב וסכסוך הסחר שנוצר מול נפאל.
במקביל לבחירות הארציות התקיימו בחירות בקרנאטקה, שהאספה המחוקקת בה פוזרה עקב חוסר יציבות באפריל, אנדרה פרדש ואוטר פרדש.[2]
באסאם, עקב חוסר יציבות ומהומות של בני הבודו בתביעה להקמת מדינה נפרדת בשם בודולנד (אנ') גרמו לדחיית הבחירות ללוק סבהה[2], שלא התקיימו בכל מהלך כהונת הלוק סבהה התשיעי. פיצול גואה, דאמאן ודיו למדינת גואה וטריטוריית האיחוד דאמאן ודיו ב-1987 הביא לפיצול ייצוגם בלוק סבהה, כשגואה מקבלת שני נציגים ודאמאן ודיו מקבלת נציג אחד, לעומת שניים שהיו לטריטוריה בבחירות הקודמות,[3] וכך גדל מספר חברי הלוק סבהה ל-543. עקב אי קיום הבחירות באסאם, בעלת ארבעה עשר נציגים בלוק סבהה, התקיימו בחירות ל-529 נציגים.
תוצאות הבחירות
| |||||
| מפלגה | מושבים | קולות | אחוזים | שינוי | |
|---|---|---|---|---|---|
| הקונגרס הלאומי ההודי | 197 | 118,894,702 | 39.53% | 217
| |
| ג'נטה דאל | 143 | 53,518,521 | 17.79% | 127
| |
| מפלגת העם ההודית | 85 | 34,171,477 | 11.36% | 83
| |
| המפלגה הקומוניסטית של הודו (מרקסיסטית) | 33 | 19,691,309 | 6.55% | 11
| |
| טלוגו דזאם | 2 | 9,909,728 | 3.29% | 28
| |
| המפלגה הקומוניסטית של הודו | 12 | 7,734,697 | 2.57% | 6
| |
| דראווידה מונטרה קזגאם | 0 | 7,196,099 | 2.39% | 2
| |
| בהוג'אן סמג' | 3 | 6,213,390 | 2.07% | חדש | |
| אנה דראווידה מונטרה קזגאם הכלל הודית | 11 | 4,518,649 | 1.50% | 1
| |
| ג'נטה | 0 | 3,029,743 | 1.017% | 10
| |
| שירומאני אקאלי דאל (סימארנג'יט סינג מאן) | 6 | 2,318,872 | 0.77% | ||
| המפלגה סוציאליסטית המהפכנית | 4 | 1,854,276 | 0.62% | ||
| פטאלי מקאל קטצ'י | 0 | 1,561,371 | 0.52% | ||
| מפלגת דודראשי | 0 | 1,338,566 | 0.45% | ||
| גוש הקדמה הכלל הודי | 3 | 1,261,310 | 0.42% | ||
| ג'הרקנד מורקטי מורכה | 3 | 1,032,276 | 0.39% | ||
| הקונגרס ההודי (סוציאליסטי) – סראט צ'אנדרה סינה | 1 | 978,377 | 0.33% | ||
| הליגה המוסלמית ועידת מדינת קרלה | 2 | 974,234 | 0.32% | ||
| חזית אנשי הודו | 1 | 737,551 | 0.25% | ||
| מפלגת האיכרים והעובדים של הודו | 0 | 636,589 | 0.21% | ||
| כל הודו מג'ילס-א-איתאהדול מוסלמין | 1 | 617,376 | 0.21% | ||
| לוק דאל (בהוגונה) | 0 | 602,110 | 0.20% | ||
| בהרטיה פרקשה הרפובליקנית | 0 | 572,434 | 0.19% | ||
| החזית הלאומית לשחרור גורקה | 1 | 435,070 | 0.14% | ||
| קרלה קונגרס (M) | 1 | 352,191 | 0.12% | ||
| שיוו סנה | 1 | 339,426 | 0.11% | 1
| |
| ועדת התיאום המרקסיסטית | 1 | 247,013 | 0.08% | ||
| הינדו מהאסבהה | 1 | 217,514 | 0.07% | ||
| מהאראשטראוודי גומנטק | 1 | 116,392 | 0.04% | ||
| סיקים סנגרמה פרישד | 1 | 106,247 | 0.04% | ||
| הוועדה הלאומית של ג'מו וקשמיר | 3 | 71,194 | 0.02% | ||
| 83 מפלגות נוספות | 0 | 3,695,407 | 1.22% | ||
| עצמאיים | 12 | 15,793,781 | 5.22% | ||
| שני נציגי הקהילה האנגלית-הודית (ממונים) | 2 | – | |||
| סך הכל | 531 | 300,776,423 | 100.00 | ||
שנים מנבחרי פנג'אב הסיקים נבחרו בעודם במאסר עקב מעורבותם בהתנקשות באינדירה גנדי ב-1984.[2][4]
לאחר הבחירות
לאחר הבחירות הקימה הג'נטה דאל (143) ממשלה יחד עם בעלות בריתה, שנתמכה מבחוץ הן על ידי מפלגת העם ההודית (85) והן על ידי המפלגות הקומוניסטיות (49), ובראשות הממשלה עמד ו. פ. סינג, שהושבע לתפקיד ב-2 בדצמבר 1989.
מעמדה המתחזק של מפלגת העם ההודית הוביל את מנהיגה, לאל קרישנה אדוואני לקיים בספטמבר ואוקטובר 1990 את ראם ראת' יטרה (אנ'), מסע אל עבר איודיה ומסגד באבור שבה, שנחשב למקום לידת האל ראמה. המסע, שחצה את מרבית מדינות הודו, נועד להביא לבניית מקדש הינדואי במקום המסגד, שנחשב בעיני תומכי ההינדוטבה כסמל לדיכוי ההינדואים בידי המוסלמים במהלך שליטתם בהודו. אדוואני נעצר ב-23 באוקטובר, לאחר שחצה את גבול מאוטר פרדש לביהר שהייתה בשליטת הג'נטה דאל. בעקבות כך משכה המפלגה את תמיכתה בממשלה, וסינג הפסיד בהצעת אי-אמון ב-7 בנובמבר.
ב-10 בנובמבר הושבע צ'אנדרה שקאר לראש ממשלת הודו בראשות פלג בן 64 חברי הלוק סבהה, שהתפצל מהג'נטה דאל וזכה לתמיכה מבחוץ של הקונגרס הלאומי ההודי. הממשלה הייתה קצרת ימים, ונפלה במרץ 1991 לאחר שהקונגרס החרימה את ישיבות הלוק סבהה לאחר שפעילי המפלגה תפסו שני שוטרים שביצעו מעקב על ביתו של נשיא המפלגה רג'יב גנדי, ודרשה להעמיד את האשמים לדין. שקאר התפטר מתפקיד ראש הממשלה, והביא להקמת הבחירות ללוק סבהה.[5][6]
קישורים חיצוניים
- 1989 Lok Sabha / Parliamentary Election Results, India Votes
- The 1989 Indian National Elections: A Retrospective Analysis, Internotional Foundation for Electoral Systems
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Farzana Shakoor, “Indian Elections 1989: An Analysis”, Pakistan Horizon vol. 43, no. 1, 1990, עמ' 25–43, JSTOR 41394505
- ^ 2.0 2.1 2.2 Richard Sisson, India in 1989: A Year of Elections in a Culture of Change, Asian Survey vol. 30, no. 2, 1990, עמ' 111–25, JSTOR 2644889
- ^ The Goa, Daman and Diu Reorganisation Act, 1987, s. 8–11, India Code
- ^ 1989 General Election: Winners and losers, India Today, 14 בדצמבר 1989
- ^ India's prime minister resings, The Free Lance-Star, 6 במרץ 1991 (באנגלית)
- ^ ראש ממשלת הודו התפטר: אני לא בובה של מפלגת הקווגרס רג'יב גאנדי מנסה להקים ממשלה, חדשות, 7 במרץ 1991
| בחירות בהודו | |
|---|---|
|
37730663הבחירות ללוק סבהה (1989)