הארמייה ה-11 (איטליה)
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 ממלכת איטליה |
| שיוך |
.svg){kind=small} הצבא המלכותי האיטלקי |
| סוג | ארמייה |
| בסיס האם | אתונה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 9 בנובמבר 1940 – 18 בספטמבר 1943 (שנתיים) |
| מלחמות |
מלחמת העולם השנייה: מלחמת איטליה-יוון כיבוש יוון על ידי מדינות הציר |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם | 135,898 (1942) |
| פיקוד | |
| מפקדים | מפקדים |
הארמייה ה-11 של הצבא האיטלקי (באיטלקית: Armata 11) הוקמה ב-9 בנובמבר 1940 ופעלה במהלך מלחמת העולם השנייה. הארמייה השתתפה במלחמת איטליה-יוון, ולאחר כניעת יוון שימשה ככוח כיבוש יוון עד שביתת הנשק עם בעלות הברית ופירוקה ב-18 בספטמבר 1943.
היסטוריה
הקמה ומלחמת איטליה-יוון (1940–1941)
ב-9 בנובמבר 1940 הוקמה הארמייה ה-11 באלבניה, עם המרת הפיקוד העליון של כוחות אלבניה ליחידת שדה מלאה. הארמייה כללה בתחילה את הקורפוס השמיני והקורפוס ה-25, ונפרסה בגבול יוון-אלבניה בדרום. היא הרחיבה את פריסתה מהרי הפינדוס ועד הים היוני, עם יחידות שנכנסו לשטח יוון באפירוס[1].
במהלך נובמבר-דצמבר 1940 ספגה הארמייה מתקפות כבדות מצד הצבא היווני, שאילצו אותה לנסיגות מאזור ארגירוקאסטו, עמק אוסום ומעבר קליסורה. בדצמבר קיבלה חיזוק בדמות הקורפוס הרביעי והקורפוס המיוחד. הקרבות נמשכו לאורך החורף, ובינואר-פברואר 1941 התנהלו קרבות עזים על שליטה במעבר קליסורה ובטפלנה, שם נעצרה ההתקדמות היוונית[2].
ב-9 במרץ 1941 פתחה הארמייה במתקפת-נגד גדולה שכונתה "מתקפת האביב", אך לאחר הצלחות ראשוניות נבלמה הפעולה והפכה לקרב התשה, עם אבדות כבדות לשני הצדדים[2]. לאחר פלישת גרמניה הנאצית ליוון באפריל 1941 התמוטט הצבא היווני, והארמייה ה-11 התקדמה וכבשה מחדש את קוריצה, ארגירוקאסטו ויאנינה. ב-23 באפריל נחתם הסכם שביתת נשק עם יוון.
כיבוש יוון (1941–1943)
לאחר שביתת הנשק עם יוון שימשה הארמייה ככוח כיבוש. ב-1 ביולי 1941 שונה שמה ל-Comando Superiore Forze Armate Grecia, והיא קיבלה תחת פיקודה את הקורפוס השלישי וה-26. מפקדתה התמקמה באתונה. תפקידה כלל דיכוי תנועות גרילה, הגנת החופים ושליטה גם באיים היוניים[1]. ביולי 1942 ביקר מוסוליני במפקדה באתונה.
ב-1943, ערב קריסת המשטר הפשיסטי, נותרה הארמייה עם שמונה דיוויזיות. לפי הערכה שנערכה באפריל אותה שנה, רק אחת מהן נחשבה "מלאה" מבחינת ציוד, בעוד האחרות סבלו ממחסור בכלי רכב ובעלי-חיים לשינוע[3].
שילוב עם הגרמנים ופירוק (1943)
ב-1 ביוני 1943 חזרה היחידה לשם "Comando 11ª Armata" והפכה ליחידה משולבת איטלקית-גרמנית, שכללה את הקורפוסים השלישי, השמיני וה-26 לצד הקורפוס ה-68 של הוורמאכט. מ-28 ביולי 1943 הייתה כפופה ל-Heeresgruppe E בפיקוד הגנרל אלכסנדר להר, שמושבו בסלוניקי. היא עסקה במבצעי אנטי-גרילה ובהגנת חופים עד ל-8 בספטמבר 1943. לאחר הסכם שביתת הנשק עם איטליה במלחמת העולם השנייה פורקה הארמייה בכוח על ידי הצבא הגרמני ב-18 בספטמבר באתונה[1].
סדר כוחות
אוגוסט 1941
הארמייה כללה את הקורפוס השלישי, הקורפוס השמיני והקורפוס ה-26, תחתיהם דיוויזיות רגלים שונות ובהן "ברנרו", "פינרולו", "פורלי", "פיימונטה", "סיינה", "קליארי", "ג'וליה", "אקווי" ו"מודנה"[3].
אביב 1943
ב-1943 כללה הארמייה שש דיוויזיות עיקריות: "פינרולו", "פורלי", "פיימונטה", "קליארי", "מודנה" ו"קסאלה", לצד דיוויזיית "ברנרו" ששימשה עתודה באתונה, ודיוויזיית "אקווי" ששמרה על האיים היוניים[3].
מפקדים
- סבסטיאנו ויסקונטי פראסקה (אנ') (9-16 בנובמבר 1940)
- קרלו ג'לוזו (אנ') (נובמבר 1940 - מאי 1943)
- קרלו וקיארלי (אנ') (מאי - ספטמבר 1943)
קישורים חיצוניים
- RegioEsercito – 11ª Armata (באיטלקית)
- Lisa Bregantin, L'occupazione dimenticata. Gli italiani in Grecia 1941-1943, Università Ca’ Foscari di Venezia, 2010.
- Mario Cervi, Storia della guerra di Grecia, Rizzoli, Milano, 2005.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 11ª Armata, באתר RegioEsercito (ארכיון האינטרנט)
- ^ 2.0 2.1 Mario Cervi, Storia della guerra di Grecia, Rizzoli, Milano, 2005, עמ' 198–200, 243
- ^ 3.0 3.1 3.2 Lisa Bregantin, L'occupazione dimenticata. Gli italiani in Grecia 1941-1943, Università Ca’ Foscari di Venezia, 2010, עמ' 266-268
הארמייה ה-11 (איטליה)41736810Q3203053