דניס רוס

דניס ב. רוס
Dennis B. Ross

לידה	26 בנובמבר 1948 (גיל: 76) סן פרנסיסקו, ארצות הברית
מדינה
השכלה	אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס
מקצוע	פוליטיקאי, דיפלומט, סופר

דניס ב. רוס (באנגלית: Dennis B. Ross; נולד ב-26 בנובמבר 1948) הוא דיפלומט יהודי אמריקאי המכהן כיועץ מיוחד במועצה לביטחון לאומי, בעבר כיהן כמנהל תחום תכנון מדיניות במחלקת המדינה בממשלו של הנשיא ג'ורג' ה. ו. בוש וכמתאם מיוחד למזרח התיכון בממשלו של הנשיא ביל קלינטון. רוס היה מעורב בעיצוב מעורבות ארצות הברית בתהליך השלום בין ישראל לפלסטינים.

רוס נולד בסן פרנסיסקו. אמו היהודיה ואביו החורג הקתולי גידלו אותו במחוז מרין שבקליפורניה, וקיימו אורח חיים חילוני בביתם. רוס קיבל תואר ראשון מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ותואר דוקטור מאותו המוסד ב-1970. עבודת הדוקטורט שחיבר עסקה בהיווצרות ברית המועצות. נשוי ואב לשלושה ילדים.

קריירה פוליטית

כמלומד ודיפלומט בעל ניסיון של יותר משני עשורים במדיניות המזרח התיכון והסובייטים, עבד רוס בצוותא עם מזכירי המדינה האמריקנים, ג'יימס בייקר, וורן כריסטופר ומדליין אולברייט. לרוס מיוחסת גם הקמתו ב-1980 של המוסד הוושינגטוני למען מדיניות קירוב המזרח הממומן מטעם איפא"ק.

ב-1981, לאחר הבחירות בארצות הברית שבהן ניצח רונלד רייגן, היועץ לביטחון לאומי ריצ'רד ו. אלן הושם אחראי ליישם את המדיניות הזרה של שלטונו של רייגן ועבד בצוות המייעץ לנשיא. אלן הציע לפול וולפוביץ את המשרה של יו"ר של מתכנני המדיניות במחלקת המדינה (משרד החוץ האמריקאי). בתפקיד זה וולפוביץ והצוות החדש שהוא בחר שכלל את רוס, סקוטר ליבי, פרנסיס פוקויאמה, אלן קיאס, זלמאי ח'לילזאד, סטפן ססטאנוביץ וג'יימס רוש. כל הצוות הזה היה אחראי להגדיר את מטרות מדיניות החוץ של ממשל רייגן.

רוס כתב את החיבור המדעי שהגיש לקבלת תואר הדוקטור על ברית המועצות, ולאחר מכן שירת כיו"ר של תוכנית ברית המועצות של אוניברסיטאות ברקלי וסטנפורד שחקרה את התנהגותם הבינלאומית של הסובייטים בשנים 1984-1986. רוס שירת כמנהל תחום תכנון מדיניות של מחלקת המדינה ושלט בתכנון המדיניות שלה בזמן כהונתו של ג'ורג' בוש האב בבית הלבן. בתפקיד זה, הוא שיחק תפקיד חשוב במדיניות של ארצות הברית לגבי ברית המועצות לשעבר, וכמו כן בנושא איחוד גרמניה והצטרפותה לנאט"ו. גם משא ומתן בסוגיית סחר נשק ובפיתוחה של הקואליציה העולמית בזמן מלחמת המפרץ היו תחת טיפולו. הוא שירת כיו"ר של "המזרח הקרוב" והיה אחראי על הקשר עם דרום אפריקה במועצה לביטחון לאומי בזמן כהונתו של רונלד רייגן, וגם כסגן מנהל של משרד הפנטגון בהערכות למלחמה. החל מאמצע שנות התשעים עסק רוס בענייני המזרח התיכון כשליח מיוחד של ממשל קלינטון. במהלך שירותו הציבורי זכה רוס להוקרה על תפקודו. הנשיא קלינטון העניק לרוס את המדליה הנשיאותית לשירות מצוין של עובדי מדינה, ומזכירי המדינה בייקר ואולברייט העניקו לו את התואר היוקרתי ביותר במשרד החוץ. אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס העניקה לו את התואר היוקרתי ביותר שלה, מדליית "UCLA". בנוסף הוא קיבל תוארי דוקטור לשם כבוד מהסמינר הטכנולוגי היהודי, מאוניברסיטת סירקיוז ומאמהרסט קולג'.

לאחר כינון ממשלו של הנשיא ברק אובמה במהלך 2009, מונה רוס לתפקיד יועץ מיוחד למזכירת המדינה לענייני המפרץ הפרסי כולל איראן וככזה היה למעשה השליח המיוחד של הממשל, והממונה על השיחות, לענייני איראן. לאחר זמן קצר פרש רוס מתפקיד זה, על פי הערכות בשל סירובה של איראן לדבר עמו בשל מוצאו היהודי וקשריו עם ישראל. לאחר פרישתו מונה לתפקיד יועץ מיוחד במועצה לביטחון לאומי, תפקיד שבו כיהן עד נובמבר 2011.

לאחר הקריירה הפוליטית

עד 2009 כיהן רוס כיו"ר המכון לתכנון מדיניות עם יהודי שאותו הקימה הסוכנות היהודית, ועיקר פעילותו היא בפרסומיו השונים ובפעילויות תומכות שנועדו לסייע לתהליך החשיבה והמחקר. המכון מקיים סיעורי מוחות וקבוצות תהודה לפרויקטים השונים וכן תדרוכים לגופי העם היהודי כולל ראשי קהילות, מנהיגות מקצועית ונדבנים יהודיים. המכון גם פועל לחזק את הקשר בין התכנון לביצוע אצל גורמי ההחלטה והביצוע בעם היהודי.

החל משנת 2006 מרצה רוס בנושא אסטרטגיות במשא ומתן באוניברסיטת ג'ורג'טאון. בנוסף משמש רוס כפרשן לענייני יחסי חוץ בפוקס ניוז. כמו כן הוא כותב לעיתים תכופות עבור העיתונים וושינגטון פוסט והניו יורק טיימס. הטור הראשון של רוס בניו ריפבליק שנקרא "Statecraft" פורסם ב-9 באפריל 2007.

הקשר הישראלי

לציבור הישראלי מוכר רוס בעיקר כשליח המיוחד של הממשל האמריקני למזרח התיכון בימי נשיאותו של ביל קלינטון. רוס ביקר רבות בתקופה זו בישראל ובמדינות השכנות לה במטרה לקדם את התהליך המדיני, ומרב מאמציו כוונו לערוץ הישראלי-פלסטיני. הוא נועד פעמים רבות עם ראשי ממשלת ישראל דאז, שמעון פרס ובנימין נתניהו וכן עם אישים בכירים ברשות הפלסטינית, ובראשם היו"ר דאז יאסר ערפאת. במהלך שנותיו של רוס כמתווך במשא ומתן לשלום בין הישראלים לפלסטינים, ביקרו אותו אנשים משני צדדי העימות. פלסטינים נהגו לטעון שכיהודי הוא פועל בניגוד עניינים, ואילו בימין הישראלי טענו שהוא פועל בכיוון פרו-פלסטיני מובהק. במסגרת תפקידו, היה רוס מאדריכלי ועידת ואי פלנטיישן, בהשתתפותם של מנהיגי ארצות הברית, ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית, ועידה שהובילה לחתימת הסכם ואי.

ספרו שתורגם לעברית

• על מדינאות: כיצד לשקם את מעמדה של ארצות הברית בעולם, תרגם מאנגלית: אמנון כץ, הוצאת מטר, 2009

קישורים חיצוניים

• ביוגרפיה של דניס רוס, באתר מכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון
• "מתיש הוא תהליך השלום", מאמר מתוך הניו יורק טיימס
• פאנל בנושא המועצה לקשרי חוץ: אמריקה והעולם: התמודדות עם אתגר הניהול-- הערות של הדיפלומט דניס רוס
• יעקב אחימאיר, על ספרו בעברית "על מדינאות", באתר הארץ, 31 במרץ 2009
• מנחם קליין, האב, הבן והמלחמות הקודמות, באתר הארץ, 31 במרץ 2009
• אורי פסובסקי, ייאוש קצת יותר נוח, באתר כלכליסט, 15 באוגוסט 2014
• יצחק בן-חורין, דניס רוס ל-ynet: "אובמה רואה בפלסטינים את הצד החלש", באתר ynet, 24 באוקטובר 2015
• איריס ז'ורלט, ‏דניס רוס: העלייה באנטישמיות בארצות הברית - אזעקה מדאיגה, באתר מעריב אונליין, 5 במרץ 2017
• טל שניידר, ‏דניס רוס: ״המדינות הערביות לא רואות בישראל איום״, באתר גלובס, 25 ביוני 2018

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24233262דניס רוס