דיפלומטיית ספינות תותחים
דיפלומטיה של ספינות תותחים היא ניסיון להשיג יעדים של מדיניות חוץ בעזרת הפגנה בולטת של כוח ימי, המרמז או מהווה איום ישיר במלחמה, אם היעד לפעולת הדיפלומטיה לא יקבל את הדרישות או התנאים שהדיפלומטיה מעוניינת להשיג.[1]
מקורו של המונח במאה ה-19, בעידן האימפריאליזם, כאשר מעצמות המערב, במיוחד בריטניה, צרפת, גרמניה וארצות הברית השתמשו ביכולותיהן הצבאיות העדיפות, ובמיוחד בנכסים הימיים שלהן, כדי להפחיד מדינות פחות חזקות ולהכריח אותן להעניק ויתורים. עצם נוכחותן של ספינות מלחמה מול חופיה של מדינה, הייתה לעיתים קרובות מספיקה כדי להשפיע עליה באופן משמעותי, מה שהפך את השימוש בכוח בפועל להכרחי רק לעיתים נדירות.
האפקטיביות של הדגמות פשוטות כאלה הביאו לכך שמדינות בעלות כוח ימי ושליטה בים יכלו להקים בסיסים צבאיים (לדוגמה, דייגו גרסיה[2]) ולארגן קשרים בעלי תועלת כלכלית ברחבי העולם. מלבד כיבוש צבאי, דיפלומטיית ספינות תותחים הייתה הדרך הדומיננטית לכונן קשרי מסחר חדשים, להקים מאחזים קולוניאליים ולהרחיב את האימפריות.
תיאוריה
הדיפלומט וההוגה הימי ג'יימס קייבל (אנ') תיאר את טבעה של דיפלומטיית ספינות התותחים בסדרת עבודות שפורסמו בין 1971 ל-1993.[3] הוא פירק את הרעיון לארבעה מצבים אפשריים:
- כוח מוחלט: השימוש בדיפלומטיה של ספינות תותחים כדי ליצור או להסיר עובדה מוגמרת.
- כוח תכליתי: הפעלת כוח ימי כדי לשנות את המדיניות או האופי של ממשלת היעד.
- כוח קטליטי: מנגנון שנועד לקנות מרווח נשימה או להציג בפני קובעי המדיניות מגוון רחב יותר של אפשרויות.
- כוח אקספרסיבי: שימוש בצי להעברת מסר פוליטי. היבט זה של דיפלומטיה של ספינות תותחים אינו מוערך דיו.
המונח "ספינת תותחים" מתייחס להקרנת כוח ימית. מקבילה יבשתית עשויה לכלול גיוס צבאי, ריכוז של כוחות מאיימים ליד גבולות בין-לאומיים או תמרונים צבאיים.
שימוש בדיפלומטיה של ספינות תותחים מנוגד להשקפות שהיו מקובלות עד אז בהגדרתה של מלחמה מוצדקת, למשל בהגותו של הוגו גרוטיוס.[4] דיפלומטיה של ספינות תותחים נבדלת גם מדיפלומטיה צבאית, המובנת כיישום של משאבים בדרכי שלום כדי להשיג תוצאות חיוביות בפיתוח יחסים בילטרליים ורב-צדדיים, באמצעות שימוש בנספחים צבאיים, חילופי כוח אדם, ביקורים הדדים בספינות ובמטוסים, מעורבות בדרגים גבוהים (למשל, שרים ואנשי הגנה בכירים), אימונים ותרגילים, רפורמה במגזר הביטחון[5] ושיחות צבאיות דו-צדדיות.[6]
הקשרים מודרניים
דיפלומטיה של ספינות תותחים נחשבת לסוג של הגמוניה. כשארצות הברית הפכה למעצמה צבאית בעשור הראשון של המאה ה-20, הגרסה הרוזוולטית של דיפלומטיית ספינות התותחים, פילוסופיית המקל הגדול, הוחלפה חלקית על ידי דיפלומטיית הדולר (אנ'): החלפת המקל הגדול ב'גזר' של ההשקעות הפרטיות האמריקאיות. עם זאת, במהלך נשיאותו של וודרו וילסון, נעשה שימוש בדיפלומטיה של ספינות תותחים, במיוחד במקרה של קרב ורה-קרוז (אנ') על ידי צבא ארצות הברית ב-1914, במהלך המהפכה המקסיקנית.[7]
דיפלומטיית ספינות התותחים בעולם שלאחר המלחמה הקרה עדיין מבוססת במידה רבה על כוחות ימיים, בשל הכוח הימי העצום של הצי האמריקני. ממשלים אמריקאים שינו לעיתים קרובות את מיקומם והיקפם של הציים הימיים העיקריים שלהם כדי להשפיע על דעת הקהל בבירות זרות. קיסינג'ר, במהלך כהונתו כמזכיר המדינה של ארצות הברית, סיכם את הרעיון כך: "נושאת מטוסים היא 100,000 טון של דיפלומטיה".[8]
נטען לא אחת כי הנשיא דונלד טראמפ משתמש בדיפלומטיה של ספינות תותחים.[9][10] כך נטען גם ביחס להתנהלות קודמו, ג'ו ביידן, במהלך מלחמת חרבות ברזל.[11] ככלל, לאורך העשורים האחרונים של המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21, נטען כי כמה ממשלים אמריקניים נקטו במדיניות כזו בהתנהלותם במזרח התיכון.[12][13]
דוגמאות בולטות
המאה ה-18
- ביקורו של אנסון בגואנגג'ואו (1741)
- הסכם בריטניה ועומאן (1798)[14]
המאה ה-19
- המלחמה הברברית השנייה (1815)
- מלחמת המאפים (1838-1839)
- מלחמות האופיום (1840, 1856)
- המלחמה האנגלו-בורמזית השנייה (1852)
- הסכם קנאגאווה שנכפה על יפן על ידי מת'יו פרי (1853-1854)
- מזרח אפריקה הגרמנית (1885)
- מלחמת סיאם–צרפת (1893)
- מלחמת אנגליה-זנזיבר (1896)
המאה ה-20
- המשבר המרוקאי השני (1911)
- מלחמת העצמאות של בנגלדש (1971)
- מבצע פול באניין (1976)
- משבר מצרי טאיוואן השלישי (1995-1996)
המאה ה-21
- המשבר הטאיוואני-סיני (2022)
- המתקפה האמריקאית על מתקני הגרעין באיראן (2025)
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ gunboat diplomacy
- ↑ Vytautas Blaise Bandjunis, Diego Garcia: Creation of the Indian Ocean Base, iUniverse, 2001, מסת"ב 978-0-595-14406-8. (באנגלית)
- ↑ James Cable, Gunboat Diplomacy 1919–1991: Political Applications of Limited Naval Force, Springer, 2016-07-27, מסת"ב 978-1-349-23415-8. (באנגלית)
- ↑ Grotius' Place in the Development of Legal Ideas about War, 3.1992
- ↑ defence diplomacy, www.parl.gc.ca
- ↑ The Ministry of Defence Policy Papers, Defence Diplomacy, www.mod.uk
- ↑ Kevin Rowlands, "Decided Preponderance at Sea”: Naval Diplomacy in Strategic Thought
- ↑ Gary Wetzel, The Slow Death Of The Carrier Air Wing, Jalopnik, 2017-07-19 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ פרופ' זכי שלום, שובה של "מדיניות ספינות התותחים" (Gunboat Diplomacy), באתר מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית, 2025-01-29
- ↑ רן אדליסט, אחרי ההרפתקה באיראן - בארה"ב מפחדים ששוב יקפוץ לו הדונלד, באתר מעריב אונליין, 11 ביולי 2025
- ↑ הנמל הימי בעזה: "דיפלומטיה של ספינות תותחים", באתר מקור ראשון, 2024-03-20
- ↑ גדעון אבידן, דיפלומטיה של ספינות תותחים, באתר גלובס, 25 בפברואר 1998
- ↑ ניר דבורי, דיפלומטיה של ספינות תותחים, באתר מאקו, 5 בפברואר 2013
- ↑ Dr Roby C. Barrett, The Sultanate of Oman in the Historical Context - Manara Magazine, 2022-03-09 (באנגלית בריטית)
דיפלומטיית ספינות תותחים41877984Q700151