דוד בקרמן
| לידה |
28 ביולי 1912 פילדלפיה  ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
17 בדצמבר 1976 (בגיל 64) ישראל |
| תאריך עלייה | 1948 |
| כינוי | דייב |
| השתייכות |
 שירות הביטחון הכללי |
| תפקידים בשירות | |
| מדריך ירי | |
דוד (דייב) בקרמן (28 ביולי 1912 - 17 בדצמבר 1976) היה מדריך ירי בשב"כ, ממכונני מערך האבטחה הממלכתי[דרוש מקור].
ביוגרפיה
ראשית חייו
בקרמן נולד בפילדלפיה, למשפחת יהודים שהיגרו מרוסיה לארצות הברית בסוף המאה ה-19. גדל והתחנך באטלנטיק סיטי ולאחר שסיים את לימודיו בבית ספר תיכון בשנת 1930 עבר לקליפורניה ועסק במכירת פרחים. בשנת 1937 עבר לטקסס ועסק בניהול מועדוני לילה ובהשכרת תיבות נגינה. בשנת 1940 התגייס לצבא ארצות הברית[1], עבר קורס קציני חי"ר בפורט בנינג, ג'ורג'יה[2] ובהמשך עבר למודיעין הצבאי. לחם במלחמת העולם השנייה, בקרבות באירופה כנגד גרמניה הנאצית והיה בין חיילי צבא ארצות הברית הראשונים שנכנסו למחנה הריכוז דכאו. השתחרר מהצבא בדרגת סרן. בשנת 1946 שהה בפלורידה וניהל בית מלון שהיה בבעלות אביו ובמקביל למד באוניברסיטה מינהל עסקים.
עלייתו לישראל
בשנת 1948 עלה לישראל במסגרת מח"ל, הצטרף לחטיבה 7 ולחם במלחמת העצמאות. פעל תחת פיקודו של חיים לסקוב, וכן עסק בתחום המודיעין ועסק בפיענוח תצ"א ונחשב לבר-סמכא בתחום. בשנת 1950, לאחר תום המלחמה ונישואיו לאסתר, נסע לדנוור ולמד את תחום הלוחמה הזעירה. עם סיום לימודיו שב לישראל ושימש בתפקיד בענף אמצעי לחימה במטכ"ל. בשנת 1952 הצטרף לנבחרת ישראל בקליעה ובהכנות לתחרויות הלסינקי, בירי חופשי באקדח. בשנת 1953 השתחרר מצה"ל בדרגת רס"ן. לאחר שחרורו עבד בתיאטרון הקאמרי ובעבודות עפר. במקביל אימן את אנשי יחידת הליווי של ראש הממשלה.
עבודתו בשירות הביטחון הכללי
בשנת 1968, בעקבות חטיפת מטוס אל על לאלג'יריה, נתבקש להצטרף לשירות הביטחון הכללי כמדריך ירי באקדח[3]. בקרמן אימן את מאבטחי השירות בירי באקדח ובתרגולות לוחמה בטרור[4]. בקרמן שאף לכך שמשימת חילוץ בני ערובה ממטוסים תוטל על מאבטחי השב"כ, אולם צה"ל התנגד. לבסוף כפשרה הוחלט שהמאבטחים יצורפו לכוח צה"ל במקרים אלו, כלוחמים בכוח הפורץ[5]. בשנת 1972 מיסד וכונן את תחום הדרכת והכשרת המאבטחים. בין היתר פעלו חניכיו בסיכול מתקפת הטרור ב-18 בפברואר 1969 נגד מטוס "אל על", שהתכונן להמראה בנמל התעופה הבינלאומי ציריך קלוטן ופעולת החילוץ של מטוס סבנה. בהמשך פיתח שיטת ירי אינסטינקטיבי באקדח, ואף כתב ספר בנושא עם אלכס אלירז, אבי תורת הקליעה בישראל.
ב-17 בדצמבר 1976 נפטר מהתקף לב, בו לקה במשרדו, לאחר יום אימונים.
חייו הפרטיים
בקרמן היה נשוי לאסתר ואב לשניים.
לקריאה נוספת
- דייב בקרמן ואלכס אלירז, "האקדח בהגנה עצמית", הוצאת מלוא, 1976.
קישורים חיצוניים
- דייב בקרמן ז"ל, דף זיכרון מתוך אתר השב"כ
- יואב קווה, הבחורים המצוינים ליד הקוקפיט, הארץ, 19 בפברואר 1999, כפי שהועלה באתר פרש
הערות שוליים
- ^ אפי מלצר וחיים בן עמי, דייב בקרמן - "הצלף מטקסס, מבט מל"מ, גיליון 36, מרץ 2004, עמוד 37, כפי שהועלה באתר פרש
- ^ האקדח בהגנה עצמית
- ^ דרור מורה, "שומרי הסף", הוצאת ידיעות ספרים, תל אביב, 2014, עמודים 125 - 126
- ^ שלום ירושלמי, הייתי גיבור לאומי, נשארתי בלי כלום, באתר nrg, 2 ביולי 2011
- ^ אמיר אורן, מי נותן את ההוראה, באתר הארץ, 8 באפריל 2012
25060890דוד בקרמן