דוב הויזנר
| ידוע בשל |
|
|---|---|
דב הויזנר (בפולנית: Bernard Hausner; כסליו תרל"ה, 3 בנובמבר 1874 – י' באב תרצ"ח 7 ביולי 1938) היה פעיל ציוני, מורה וקונסול פולין בתל אביב.
ביוגרפיה
נולד בצ'ורטקוב לשלמה ולטשארנה, למד בתלמוד תורה ובישיבת הרב ישעיהו מאיר שפירא. כשהתבגר למד בגימנסיה בבוצ'אץ' ולאחר מכן בסטאניסלאבוב.[1]
למד פילוסופיה באוניברסיטת וינה ובאוניברסיטת קארל בפראג שם כתב דוקטורט על הפילוסופיה של רס"ג, במקביל למד מדעי היהדות בבית המדרש לרבנים בווינה והוסמך לרב על ידי הרב אריה שוורץ ומאיר איש שלום.
בלימודיו היה ממקימי "אגודת בר כוכבא" – אגודת סטודנטים יהודית-לאומית וממייסדי פועלי ציון בווינה. עם פרסומו של הרצל הצטרף לתנועה הציונית. ב-1897 היה למשך תקופה קצרה במילוי מקום מזכירו של בנימין זאב הרצל.[1]
ב-1901 מונה למורה ללימודי יהדות בגימנסיות בלבוב, פעל גם במוסדות הקהילה והביא להקמת ספרייה יהודית, בתקופה זו נישא לאממה לנדה. במלחמת העולם הראשונה ייסד לגיון יהודי בהצבא האוסטרו-הונגרי. דגל הארגון היה בצבעי תכלת לבן עם התקדמות המלחמה קרס הלגיון וחייליו חולקו בשאר הצבא.[1]
באביב 1915 שימש למשך שנה וחצי כרב ראשי ללבוב. לאחר מכן גויס לצבא האוסטרי כרב צבאי. בקרב ויטוריו ונטו נפצע ונעטר בעיטור צלב הזהב.[2]
אחרי המלחמה, ב-1918, חזר ללבוב והמשיך בפעילותו הצביורית והציונית. מבין פעולותיו: הקמת השבועון "חווילה", יסוד בתי ספר, יו"ר הקק"ל המקומי, פרסום מאמרים בנושאי ציונות ועוד. במסגרת פעילותו היה ציר בקונגרסים הציוניים 10–14.[1]
ב-1921 נבחר לנשיא המזרחי בגליציה המזרחית. וב-1922 נבחר לסיים הפולני.[3]
ב־1927 עלה הויזנר לארץ ישראל, ונתמנה מטעם ממשלת פולין ליועץ מסחרי בתל אביב במטרה להגדלת היצוא מפולין.[4] ב-1929 קיבל על כך תואר קצין במסדר פולוניה רסטיטוטה (אנ').[1][5]
ב־1932 נתמנה לקונסול כללי של פולין בתל אביב, ביזמתו נפתח סניף של בנק פ.ק.או בתל אביב, הגדיל את קו הספינות גדיניה – ישראל. פעל להגדלת ייצוא הטבק מראש פינה לפולין ובתרצ"א קיבל על כך תואר אזרח כבוד מהמושבה בראש פינה.[5]
ב־1934 עבד בארצות הברית מטעם ממשלת פולין, ב-1935 חזר לישראל. שם המשיך בפעילות ציבורית כיו"ר ברית עברית עולמית, יו"ר התאחדות בעלי הבתים ועוד.[5]
נפטר בתל אביב, בי' אב תרצ"ח. הותיר ארבעה ילדים.[5] בנו הקטן היה גדעון האוזנר. מנכדיו: תמר האוזנר-רוה, ועמוס האוזנר ששמו השני דב על שמו.
על שמו רחוב בתל אביב.
כתביו
- Gramatyka języka hebrajskiego, Lwow 1904 (דקדוק עברי)
- Słowacki a Biblia, Lwow 1909 (מסה על השפעת התנ"ך על שירתו של יוליוש סלובצקי)
- Machzor : Modlitwy na dni świąteczne, Lwow 1912 (תרגום המחזור)
- Najważniejsze orzeczenia i postanowienia papieży, książąt kościoła i królów polskich w sprawie "mordu rytualnego", Lwow 1913 (חיבור נגד עלילות דם)
- Ijob a tragedya grecka, Lwow 1913[6] (חיבור על ספר איוב)
- Sanacja polskiego pieniadza bez pomocy zagranicy, Warszawa 1926 (ספר בכלכלה)
ספריו התפרסמו בפולנית, כתב מאמרים בעיתונות בנושאים ציוניים.
לקריאה נוספת
- גרשום באדר, מדינה וחכמיה, ניו יורק תרצ"ד, עמ' 71
- דוד תדהר (עורך), "דב הויזנר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ט (1958), עמ' 3316
- יצחק רפאל, אנציקלופדיה של הציונות הדתית, כרך שני, מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ך, עמ' 19–23
קישורים חיצוניים
- מידע על דב הויזנר בקטלוג הספרייה הלאומית
- אברהם יעקב ברוור, דב הויזנר המורה, הארץ, 15 באוגוסט 1938
- משה שור, ד"ר הויזנר המורה והמחנך, הארץ, 8 בספטמבר 1938
- ר' בנימין, ד"ר דוב ברנרד הויזנר ז"ל, הצופה, 26 ביולי 1939
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 צבי קארל, מתולדותיו, הארץ, 8 בספטמבר 1938
- ↑ Hecht, Dieter J, Austro-Hungarian Jewish military chaplains between East and West, Jewish Soldiers in the Collective Memory of Central Europe (2019) 91-109
- ↑ הועידה הארצית של הסתדרות המזרחי בגליציא המזרחית., המזרחי, 1 בפברואר 1923
- ↑ בבלי, מכתב מבגדאד, הארץ, 16 במרץ 1930
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 דוד תדהר (עורך), "דב הויזנר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ט (1958), עמ' 3316
- ↑ מוזכר כאן עמ' 67
דוב הויזנר41556438Q9169233