דגון היא מערכת מכ"ם ימית משולבת עם מערכות הלחימה של הספינה, שכללה מספר חיישנים לביצוע הניווט וגילוי של מטרות שטח, ים ואוויר, כולל זיהוי עמית-טורף. היא פועלת כמערכת משולבת המציגה תמונת זירה על גבי עמדות מפעילים במי"ק וגשר הספינה בו זמנית יחד עם העברת תמונת המטרות, אשר התגלו במערכת המכ"ם באופן אוטומטי, למערכת השליטה והבקרה של הספינה. המערכת הייתה בשימוש בחיל הים הישראלי על ספינות סער 4, סער 4.5, וסער 5.
דגון פותח ועבר לייצור סדרתי, לפי דרישות טכניות ולוח זמנים של חיל הים הישראלי אשר ליווה ופיקח על כל השלבים. כל הפעילויות הללו בוצעו במפעל אלתא של התעשייה האווירית לישראל במספנת חיל הים ובמספנות ישראל. לוח הזמנים של הפעילויות הללו החל מהמחצית השניה של שנות ה-60 ונמשכו עד תחילת שנות ה-80 של המאה ה-20. הפיתוח העצמי של מערכת דגון היה צעד הכרחי לנוכח האמברגו הצרפתי המוצהר, וגם של חרם בריטי ואמריקאי בפועל, שהוקשח לאחר מלחמת ששת הימים, יחד עם מדיניות חיל הים להתבסס על מערכות מפיתוח עצמי.
פיתוח וייצור מערכת מכ"ם ימית - דגון, עבור חיל הים הישראלי במפעל אלתא של התעשייה האווירית לישראל התבסס על התשתית שנוצרה על ידי חיל האוויר הישראלי עם קליטת מטוסי מיראז' 3 בראשית שנות ה-60. בינואר 1970 הגיעו לישראל ספינות הטילים הראשונות של חיל הים, מסוג סער 1, שהצליחו לשבור את האמברגו הצרפתי ולעזוב את נמל שרבורג שבצרפת במבצע שנודע בשם "ספינות שרבורג". עוד במהלך 1969 התגבשה בישראל הדעה שגם אם הצרפתים ישחררו בסוף את הספינות, קרוב לודאי שהן תגענה ללא מכ"ם וללא מערכות נשק. רק בחלק מספינות סער 1 וסער 2, שהגיעו לישראל לפני הספינות שנמלטו משרבורג, היה מכ"ם חיפוש שטח ואוויר מתוצרת חברת תומפסון CSF (אנ') הצרפתית. אי לכך, החלו גישושים בין נציגי חיל הים ואלתא לבדיקת האפשרות לפתח ולספק את המכ"מים עבור ספינות סער 4.
יוזמי הפרויקט בחיל הים היו מחויבים להכיר בעובדה שלמפעל בעל ניסיון כה צעיר כאלתא משימה אחת של פרויקט פיתוח מכ"מ היא מטלה כבדה בעלת סיכונים טכנולוגים משמעותיים. בעת ההיא, פרויקט פיתוח מכ"ם מוטס שנקרא בשם מ-2001, היה אתגר מספיק גבוה. צוות הפרויקט שנבחר על ידי החברה נלחם כדי לשכנע את חיל הים לא לפנות למפעל מנוסה יותר מחוץ לארץ ולתת לאלתא את העבודה. הצטרפותו של סרג' לנדסמן לצוות רק חיזקה את ביטחון חיל הים לעמוד בהצלחה במשימה הזאת. סרג' לנדסמן היה אחד מבכירי מהנדסי המכ"ם בחברת תומפסון CSF בצרפת אשר שוכנע על ידי ד"ר נינו לוי לעלות לישראל ולהצטרף לאלתא. לוי היה באותה עת מהנדס בכיר וראש תחום מכ"ם בחברת אלתא ובהמשך כיהן בה כסמנכ"ל ומנכ"ל החברה. בנוסף, באלתא, אחד הנימוקים העיקרים שהובאו כדי לשכנע את הנהלת המפעל להכנס לפרויקט פיתוח הדגון היה כי פרויקט מ-2001 כבר נותן יכולת טכנולוגית בלעדית לגלות מטוסי אויב מנמיכי טוס אשר יתקפו את הספינות מכיוון היבשה וכן של מטרות ימיות, כאשר זאת היתה גם אחת הדרישות העיקריות של הביצועים שחיל הים דרש.
מטעם מחלקת הציוד של חיל הים ריכז את הדרישות רס"ן עמוס דגן אשר הגדיר דרישות ביצועים גבוהות מאוד. לחיל הים היה ספק האם ניתן היה לדרוש ביצועים כה גבוהים מיצרן זר, כמו הצרפתים או האיטלקים למשל, אשר עלול להגיע עד כדי סירוב להסכים לביצוע פרויקט זה. לכן הסיכון לכך נלקח בחשבון בתהליך התנעת הפרויקט בו סוכמה תצורה ומפרט של מכ"ם דו-תחומי הפועלים דרך אותה אנטנה (אנ') שיכלול: מכ"מ בתחום X המבוסס במידה רבה על פרויקט מ-2001 שיועד בעיקר לגילוי מטרות שטח ומטוסים, ומכ"מ בתחום S המיועד לגלות מטרות שטח עד לאופק המכ"ם של הספינה ומטרות אוויריות בכל תחום כיסוי האנטנה בהגבהה וטווח המיכשור (בהתאמה עם הנתונים לפי משוואת המכ"ם). כך נולד פרויקט דגון.
בהתנעת הפעילויות של הפרויקט, באלתא, נוצר צורך דחוף גם לתגבר את צוות הפיתוח של תחום המכ"ם. כך נקלט חיים אשל שבהמשך קיבל את ראשות הפרויקט, ד"ר קלוד סמסון, אלי גולן, יעקב צליל, יוסף ארדיטי ועוד רבים וטובים. הצוות גדל אך היה עדיין ברובו חסר ניסיון למעשה. ניסיון מעשי בפיתוח מכ"ם היה רק לסרג' לנדסמן ולד"ר נינו לוי, כאשר ניסיונו של לנדסמן עלה על כולם בכמה מידות. בליווי הפיתוח, ייצור וההתקנות בספינות הראשונות, השתתפו אנשי חיל הים, אשר בנוסף לסא"ל עמוס דגן שמונה עם הזמן לראש ענף גילוי ומחליפו סא"ל משה גולן, לקחו חלק גם קציני הפרויקט (מהנדסים) ממחלקת הציוד של חיל הים, אשר היו בתפקיד בסדר כרונולוגי, רוברט ויס, שמעון מניקביץ ויורם ויס, וכן הטכנאים חיים דובז'נסקי, ישראל אנשל, יוסי פוקס ויהודה צירקל, אשר ניהלו וביצעו בקרה של הפרויקט באופן יומיומי באלתא תחת פיקוד ופיקוח של ראש ענף גילוי במפקדת חיל הים. בפועל, כולם עשו רוב הזמן של שירותם הצבאי, בחובה וקבע, באלתא.
הפרויקט, בשנים 1970 ו-1971, עסק בעבודה מאוד אינטנסיבית על בניית אבות הטיפוס של פרויקט מ-2001 ושל דגון. לקראת אמצע 1971 הדברים התחילו להיכנס לתלם כאשר כל תת המערכות שהיוו סיכוני פתוח נבנו ונוסו בהצלחה. במלחמת יום הכיפורים אלתא התגייסה לסייע למאמץ המלחמתי ע"י זירוז אספקות הציוד שקודם לכן שכב תקוע בויכוחים אין ספור בין מינהל היצור ואגף פיקוח איכות והנדסה של המפעל. מכ"מי דגון הראשונים הותקנו באח"י רשף ואח"י קשת והספיקו לתרום להצלחתו המבצעית של חיל הים בקרבות מלחמת יום הכיפורים מול חילות הים של האויב, למרות שעדיין סבל ממחלות ילדות שתוקנו תוך כדי המלחמה. להצלחה זאת תרמו מהנדסים כמו יאיר אלון ואלי גולן שצברו בינתיים ניסיון והתמודדו עם הבעיות.
שני הפרויקטים, דגון ומ-2001, זיכו את חברת אלתא יחד עם חיל הים וחיל האוויר, בפרס ביטחון ישראל,[1] והפכו את חברת אלתא לבית המכ"ם של ישראל בעת ההיא ומשך זמן רב אחריהם.
מערכת מכ"ם ימית - דגון הותקנה בכל 12 ספינות סער 4, אשר חלקן הוסב לספינות סער 4.5 וחלקן היו ספינות מאותו הדגם אך מסדרת בנייה חדשה. מאוחר יותר, עם הגעת ספינות סער 5 מארצות הברית, הותקנו גם בהן מערכות דגון. בנוסף נרכשו עוד שתי מערכות, להדרכת מפעילים וטכנאים ולתחזוקה. בנוסף, בוצע רכש חלפים ראשוני ובהמשך נרכשו חלפים לתחזוקה שוטפת, לקראת סוף שנות ה-70, לאחר תום תקופת האחריות של אלתא ומעבר לביצוע תחזוקה שוטפת על ידי חיל הים.
תצורה ותכונות מערכת דגון ימית
אנטנת מכ"ם דגון, מעל המבנה העילי הקדמי, בספינת סער 5אנטנת מכ"ם דגון בתורן של ספינת סער 4אנטנת מכ"ם דגון, מעל המבנה העילי, בספינת סער 4.5
מתחילת ההפעלה המבצעית מערכת דגון צברה ניסיון שעזר לתקן את תקלות הילדות שלה, ומהן עלו במהלך הזמן דרישות לשיפורים במקביל ליישומים נוספים מהם נוצרו נגזרות חדשות שהתבססו על התצורה הראשונה שנכנסה לשירות בספינות. להלן מתוארות נגזרות ושידרוגים אלו.
מערכת "דגון חוף"
הנגזרת הראשונה של מערכת דגון הימית היתה מערכת "דגון חוף" שייעודה היה עבור מערך הגילוי החופי של ישראל ובעיקר בחופי הים התיכון. תצורה זו גם יוצאה בגרסאות להתקנה קבועה וכמערכת ניידת.
שידור בגזרת כיוון הניתנת להתאמה לכיסוי הגזרתי הנדרש במקום ההתקנה בחוף.
שדרוג מאוחר יותר במסגרתו שופרה גם יכולת המערכת החופית לגילוי מטרות קטנות על ידי הוספת יחידת עיבוד אותות ואנטנה בעלת קצב סיבוב מהיר (ראה בגלריה).
ממשק עם מערכת שליטה ובקרה ימית
שדרוג נוסף, של המערכת הימית, כלל ממשק שהעביר את כל מטרות מערכת המכ"ם באופן אוטומטי ובזמן אמת למערכת שליטה ובקרה של הספינה.
גילוי טילי ים-ים
שדרוג משמעותי של מערכת דגון הימית היה על ידי תוספת יכולת גילוי טילי ים-ים, הטסים בגובה נמוך של מטרים מעטים מעל פני הים ובנוסף הם גם בעלי תדמית ושטח החזר מכ"ם (אנ') נמוך מאוד. המערכת היתה צריכה להתמודד ולגלות את טילי הים-ים בטווחים שאפשרו את הפעלת אמצעי ההתגוננות של הספינות מפניהם בהסתברות גבוהה מאוד יחד עם קצב התראות שווא נמוך במיוחד.
משמעות שדרוג זה היא תוספת של תת-מערכת שידור וקליטה הפועלת על עיקרון של מכ"ם פולס-דופלר (אנ') ולכן חייבת להיות גם קוהרנטית. שידרוג זה בוצע על ידי תוספת משדר/מקלט,
מערכות המכ"ם ממשפחת דגון שירתו את חיל הים מתחילת שנות ה-70 ועד שנות ה-90 של המאה ה-20. החליפו אותן מערכות מודרניות יותר, שגם הן פותחו וייוצרו בישראל על ידי מפעלי התעשיות הביטחוניות. המערכות החדשות מותקנות בכל ספינות, קורבטות והפריגטות שבשירות פעיל בחיל הים ובמערך הגילוי של חופי מדינת ישראל.
ישראל
אנטנת מכ"ם דגון ימי
שידת מפעיל מכ"ם דגון בגשר אח"י סופה
שידת מפעיל מכ"ם דגון בחדר מי"ק
אנטנת מכ"ם דגון ימי
אנטנה מהירה של דגון חוף
