גלריית ווקר לאמנות

גלריית ווקר לאמנות (באנגלית: Walker Art Gallery) היא הגלריה הלאומית של צפון אנגליה, ומאז פתיחתה בשנת 1877 מהווה את משכן האוסף האמנותי המרכזי של ליברפול. רבות מהיצירות החשובות באוספה מוצגות בעיר במשך קרוב למאתיים שנה. ההיסטוריה של הגלריה ושל אוספיה משקפת את מחויבות תושבי ליברפול לאמנות ואת נדיבותם של מנהיגי העיר, שדאגו להבטיח גישה ציבורית לאוספים.

ראשית האוסף (1819–1871)

שורשיה של גלריית ווקר נטועים בראשית המאה ה-19. בשנת 1819 רכש המוסד המלכותי של ליברפול 37 ציורים מאוספו של ויליאם רוסקו, עורך דין, פוליטיקאי והיסטוריון מקומי, שהיה בין הראשונים שאספו אמנות איטלקית ופלמית מוקדמת. לאחר קריסת עסקיו של רוסקו הצילו חבריו את האוסף ופעלו לשימורו למען קידום האמנויות בעיר. בשנת 1843 נבנתה גלריה ייעודית ברחוב קולקוויט, ובשנת 1852 התקבל בפרלמנט חוק שהתיר הקמת ספרייה, מוזיאון וגלריה ציבורית בליברפול. מוזיאון ויליאם בראון נפתח ב־1860, ותערוכת הסתיו הראשונה של ליברפול נערכה בו ב־1871. רווחי התערוכות שימשו לרכישת יצירות לאוסף העירוני - המהלך הציבורי הראשון מסוגו בבריטניה.^[1]

ייסוד הגלריה (1873–1910)

בשנת 1873 הציע אנדרו ברקלי ווקר, מבשל בירה ואיש ציבור, לממן הקמת גלריה חדשה לכבוד כהונתו כראש העיר. הוא תרם 20,000 ליש"ט לבניית הבניין, ואבן הפינה הונחה בשנת 1874 על ידי הנסיך אלפרד, דוכס אדינבורו הגלריה נפתחה ב־6 בספטמבר 1877 על ידי הרוזן ה־15 מדרבי וזכתה לביקורם של למעלה מ־300,000 איש בארבעת חודשי פעילותה הראשונים. בין הרכישות הראשונות נמנו ציורים כ"ומתי ראית את אביך בפעם האחרונה?" מאת ויליאם פרדריק יאמס ו"דבר חלומו של דנטה" מאת רוזטי. רכישות נוספות של יצירות מאת האמנים הפרה־רפאליטים ואמני אסכולת ניולין הרחיבו את האוסף, שצמח למאות יצירות עד סוף המאה.^[1]

התרחבות וצמיחה (1910–1945)

בתחילת המאה ה־20 נוספו לאוסף תרומות משמעותיות מאזרחים ואצילים מקומיים, ובהן ציורים מאת ווטס, וינדוס ורודן. בשנת 1931 נסגרה הגלריה להרחבה שנבנתה בסיוע תרומות נדיבות של תעשיינים מקומיים. לאחר פתיחתה מחדש ב־1933 הוצגו בה עבודות של פיקאסו וגה־גנין, והאוסף הועשר באוסף הציורים של הלורד ווֵוֶורטרי, בנו של אנדרו ווקר. במהלך מלחמת העולם השנייה שימשה הגלריה את משרד המזון, והאוספים פוזרו לשמירה עד תום המלחמה.^[1]

שיקום וחידוש (1948–1986)

לאחר המלחמה נמסרה לגלריה קולקציית רוסקו של המוסד המלכותי בליברפול. בשנת 1951 נפתחה מחדש, ואליה נוספו תרומות חשובות, בהן דיוקן עצמי מאת רמברנדט ו"מולי רגליים ארוכות" מאת ג'ורג' סטאבס. בשנות ה־50 נפתחו בסטודיו שימור ופעילות חינוכית, ובשנת 1957 נערכה תערוכת הציור הראשונה של ג'ון מורס – אירוע אמנות דו־שנתי שהפך למסורת קבועה. בשנות ה־60 נוספו לאוסף יצירות מאת רובנס, סרה, דגה, מונה וסזאן, ונערכו תערוכות רטרוספקטיביות לאמנים פרה־רפאליטים. בשנת 1986 הוכרה הגלריה כגלריה לאומית במסגרת "המוזיאונים הלאומיים של מרסיסייד".^[1]

הגלריה במאה ה־21

בשנת 1995 צורף לאוסף אוסף וֶלד־בלנדל של רישומי מאסטרים קדומים, ובהם פטר פאול רובנס, גווידו רני ומנטניה. לקראת סוף המאה ה־20 עברה הגלריה שיפוץ נרחב במסגרת פרויקט National Museums Liverpool Into the Future. עם פתיחתה המחודשת בשנת 2002 הורחבו האולמות ונפתחו גלריות חדשות לתערוכות מתחלפות, כשהתערוכה הראשונה הוקדשה לצייר ג'ורג' רומני. כיום נחשבת גלריית ווקר לאמנות לאחת הגלריות הציבוריות המרכזיות בבריטניה, והיא משלבת אוספי אמנות היסטוריים עם תצוגות עכשוויות ופעילות חינוכית ענפה.^[1]