גטו שדליץ
| מפת הגטו, 1941 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | גטו נאצי |
| מדינה |
|
| מחוז | שדליץ |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה | יוני 1941 |
| תאריך שחרור | נובמבר 1942 |
| אוכלוסייה | |
| מפקדי המחנה |
|
| מספר אסירים בשיא | כ-30,000 |
| השתייכות האסירים | יהודים וצוענים |
| נתונים | |
| מספר הנספים | 12,000-17,000 יהודים פולנים, מספר לא ידוע של צוענים |
גטו שדליץ (בפולנית: Getto w Siedlcach, נקרא גם גטו שיידלצה) היה גטו יהודי בפולין הכבושה שנבנה בידי גרמניה הנאצית בעיר הפולנית שדליץ השוכנת כ-92 קילומטרים ממזרח לוורשה, בירת המדינה. הגטו הוקם באופן רשמי מאוקטובר 1941. כ-12,000 יהודים פולנים נכלאו בתוכו לצורכי התעללות וניצול.[1] בפועל הוקמו באזור שתי גטאות, הגטו הגדול שהכיל 10,000 יהודים והגטו הקטן שהכיל 2,000 יהודים.[2]
מ-22 באוגוסט 1942 עד נובמבר 1942, כ-10,000 יהודים, מתוכם גברים, נשים וילדים, התכנסו באומשלגפלץ, רחבה הקישרה בין הגטו ובין החלק הפולני של העיר ורשה, וגורשו לטרנספורט במחנה ההשמדה טרבלינקה שם נהרגו. בסך הכל, בין 12,000 ל-17,000 יהודים פולנים נהרגו בגטו, ובנוסף אליהם גם מספר רב של צוענים.
כ-1,500 אנשים נמלטו באופן זמני ממחנות ההשמדה אך הועבדו בעבודת כפייה תחת שלטון גרמניה הנאצית ונשלחמו למחנות ההשממדה לאחר מכן. בסך הכל, רק כמה מאות של יהודים הצליחו להסתתר מהנאצים עד ליציאתם משלדיץ.
היסטוריה
לפני פלישת גרמניה הנאצית לפולין, כ-50% מאוכלוסיית שדליץ הורכבה מיהודים (בסך הכל, כ-30,000 תושבים). אוכלוסיית היהודים בעיר פרחה בתקופת הרפובליקה הפולנית השנייה (1918-1939) ומספר רב של ארגונים, חנויות ספרים, מאפיות וחנויות יהודיות נפתחו. בשנות ה-30, כמעט כל המסחר בשדליץ הורכב מסוחרים יהודים.[3]
ב-12 בספטמבר 1939, במהלך פלישת גרמניה הנאצית לפולין, חטיבת הפנצר קמפף נכנסה אל שדליץ והחלה להילחם באנשי צבא מודלין בסמו לבוג המערבי. לאחר שאנשי צבא מודלין הפולניים נכנעו, שדליץ הופצצה מהאוויר מספר פעמים בידי הלופטוואפה, הזרוע האווירית של הוורמאכט. באוקטובר של אותה שנה, הצבא הגרמני עצר כ-50 יהודים "משפיעים" ועד סוף נובמבר הקים מועצת יודנראט מקומית. כ-25 מהם היו: ראש בית החולים היהודי יצחק נחום ויינטראוב, סגן יושב הראש הרץ אייזנברג והמזכיר הרץ טננבאום אשר היה מקושר לגסטפו, משטרה חשאית שפעלה בגרמניה הנאצית.
ב-1940, כמעט אלף יהודים מהעיר הפולנית קאליש גורשו לשדליץ. גרמניה הנאצית ציפפה יהודים בעיר בכוונת מכוון על מנת להטיל עליהם טרור באזורים צפופים. במרץ 1941, חיילים גרמנים ממשטרת הסדר החלו לירות ביהודים בעיר במשך 3 ימים ברציפות. הם הכריזו על הקמת הגטו ב-2 באוגוסט 1941. היהודים (שהיוו כחצי מהאוכלוסייה) חיו לצד צוענים. ב-1 באוקטובר 1941, גרמניה הנאצית הניחה גדר תיל מסביב לגטו, ומאחורי הגדרות עמדו שוטרי סיור נאצים.
החיים בגטו
החיים בגטו היו קשים, המזון שנכנס לגטו היה מועט ובתקופות מסוימות 15 אנשים התגוררו בחדר בודד. יהודים יכלו להחזיק רק במוצרי פרווה, ואנשים שניסו לברוח מהגטו נורו למוות. בחורף 1941–1942, התפרצה מגפת טיפוס בגטו.
בתוך גבולות העיר שדליץ סומנו שני רבעים הכוללים יהודים מגיל 16 עד גיל 60:[4]
- רובע I כלל את הרחובות: "1 במאי" (כיום Swirskiego), הרחובות Orzeszkowej, Kochanowskiego, Stary Rynek (כיום Bohaterow Getta), רחוב Browarna, Jatkowa (כיום Czerwonego Krzyza), רחוב Targowa(כיום Czerwonego Krzyza), וכן רחובות Aslanowicza, Blonie, ו-Pusta. ברובע ישבו 3,589 יהודים ו-369 גויים, יחד 3,958 אנשים.
- רובע II כלל את הרחובות הבאים: Sienkiewicza, Kilinskiego, Przejazd (כיום המשך של רחוב Kilinskiego), רחוב Asza, Kozia(לא קיים יותר), רחוב Poprzeczna (כיום Esperanto), רחוב Pulaskiego ורחוב Przechodnia (כיום המשך של רחוב J. Kilinskiego). ברובע היו 3306 יהודים ו-372 גויים, ביחד 3,678 אנשים.
ב-1942, לאחר חתימת הפתרון הסופי, אנשי הגטו גורשו למחנה ההשמדה טרבלינקה. אנשים שלא יכלו לזוז מביתם נורו למוות.
ההשמדה ההמונית
מתוך 10,000 יהודים, 500 מהם (גברים) הורשו לעבוד בעבודות כפייה.[5] וכבר בימים הראשונים, כ-5,000-6,000 יהודים נשלחו אל מותם במחנה ההשמדה טרבלינקה. גם מתנדבי טרווניקי, יחידות העזר הזרות של מגויסים ממזרח אירופה אשר שיתפו פעולה עם גרמניה הנאצית במלחמה, עזרו להרוג יהודים להקים להם בתי קברות. בסך הכל, בין 12,000 ל-17,000 יהודים פולנים ומספר רב של רומנים נהרגו והשומדו.
ניסיונות חילוץ ובריחה
יהודים רבים הצליחו לברוח משדליץ באמצעות עזרתם של מדינת המחתרת הפולנית, מספר של גופים אשר היו נאמנים לממשלה הפולנית הגולה בלונדון. חלקם הצליחו לברוח לאזורים מזרחיים באירופה עליהם גרמניה הנאצית לא שלטה (רובם אז היו בשליטת ברית המועצות). בנוסף, משפחת אסינסקי שחיה בסמוך לגטו הצילה כ-16 יהודים, וב-1990 קיבלה את פרס חסידי אומות העולם הפולנים.[6] הז'גוטה, ארגון מחתרת פולני, שלח סיוע כלכלי ומזון ליהודי הגטו.[6]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Historia - Społeczność żydowska przed 1989 - Siedlce - Wirtualny Sztetl, www.sztetl.org.pl (בפולנית)
- ↑ שיידלצה (Siedlce) | האנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- ↑ Siedlce, Poland (Pages 63-93), www.jewishgen.org
- ↑ תקופת המלחמה- הגטו, באתר ארגון יוצאי שדליץ בישראל
- ↑ Siedlce, Poland Virtual History Tour | Jewish Virtual Library, www.jewishvirtuallibrary.org
- ^ 6.0 6.1 Rodzina Osińskich - Polscy Sprawiedliwi - Przywracanie Pamięci, www.sprawiedliwi.org.pl (בפולנית)
גטו שדליץ42555836Q21558327