גוארצ'ינו

גוארצ'ינו
Guercino
	דיוקן עצמי 1635 לערך. מצוי כיום בלובר בפריז.
לידה	8 בפברואר 1591; צ'נטו, פרארה (כיום: איטליה)
פטירה	22 בדצמבר 1666 (בגיל 75); בולוניה
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	בארוק

ג'ובאני פרנצ'סקו ברביירי (באיטלקית: Giovanni Francesco Barbieri, הידוע בכינוי גוארצ'ינו (Guercino)‏; 8 בפברואר 1591 – 22 בדצמבר 1666) היה צייר איטלקי בן תקופת הבארוק מאזור אמיליה-רומאניה שהיה פעיל ברומא ובבולוניה. משמעות המילה גוארצ'ינו באיטלקית היא "פוזל", כינוי שהוענק לו משום שלקה בפזילה. גוארצ'ינו ידוע בייחוד ברישומיו הרבים.

ביוגרפיה

גוארצ'ינו נולד בצ'נטו, כפר בין בולוניה לפרארה.

בגיל 17 הוא למד אצל בנדטו ג'נארי (Benedetto Gennari), צייר מהאסכולה הבולונזית. ב-1615 הוא עבר להתגורר בבולוניה, שם זכו עבודותיו לשבחים מפי הצייר לודוביקו קאראצ'י (Ludovico Carracci) הזקן. ב-1618 התגורר בוונציה, למד אצל פאלמה ג'ובאנה (Palma Giovane) ולמד להוקיר את ציוריו של טיציאן. הוא חזר לבולוניה וצייר שני ציורי קנבס גדולים: "עורבים מזינים את אליהו" ו"שמשון נלכד בידי פלשתים", במה שנראה כחיקוי של סגנונו של קאראווג'ו (אם כי בלתי סביר כי היה מסוגל לראות במו עיניו את הציורים המקוריים של קאראווג'ו, שהתגורר ברומא). ציורים אלו נעשו עבור החשמן יאקופו סרה (Jacopo Serra), שליח האפיפיור בפרארה.

את הציור "Et in Arcadia ego" (בלטינית "גם אני הייתי בארקדיה") או "הרועים מארקדיה" צייר גוארצ'ינו ב-1618 במקביל לציור "אפולו פושט את עורו של מארסיאס" בפאלאצו פיטי. סגנונו הראשון, כך טען פעמים רבות, הושפע מהציור של אניבלה קראצ'י בצ'נטו. כמה מיצירותיו המאוחרות יותר מתקרבות לסגנון של גווידו רני, והן מצוירות בקלילות ובצלילות רבה יותר.

המרקיז אנצו בנטיווליו (Enzo Bentivoglio), ממשפחת האצילים ששלטה בבולוניה, המליץ על גוארצ'ינו בפני החשמן אלסנדרו לודוויזי (Alessandro Ludovisi), לעתיד האפיפיור גרגוריוס החמישה עשר, שהיה במקור מבולוניה. השנתיים בהן שהה גוארצ'ינו ברומא היו פוריות ביותר. יצירותיו מתקופה זו כוללות את הפרסקאות של "אורורה" (איילת השחר) על תקרת החווילה של משפחת לודוויזי (Casino di Villa Boncompagni Ludovisi), את הציור "קריסוגונוס "הקדוש" בתהילתו" (1622) על תקרת כנסיית "סן קריזוגונו" (San Crisogono), את הפורטרט של האפיפיור גרגוריוס (כיום במוזיאון גטי), ואת הציור שנחשב יצירת המופת שלו "קבורתה והאלהתה של פטרונילה "הקדושה"" (Seppellimento e gloria di Santa Petronilla) עבור הוותיקן (כיום במוזיאונים הקפיטוליניים).

ב-1623 חזר גוארצ'ינו לבולוניה ונשאר בה עד מותו. ב-1655 שילם המסדר הפרנציסקני של רג'ו לגוארצ'ינו 300 דוקאטים עבור עיטור המזבח של "לוקאס "הקדוש"" מראה ציור של המדונה עם ילד" (כיום במוזיאון נלסון-אטקינס לאמנות בקנזס סיטי). גם משפחת קורזיני (Corsini) שילמה לו 300 דוקאטים עבור "ההלקאה של אותו האיש" שצויר ב-1657.

גוארצ'ינו הצטיין במהירות הגדולה שבה הכין יצירות – הוא השלים לא פחות מ-106 עיטורי מזבח גדולים עבור כנסיות, ובנוסף הוא צייר 144 ציורים נוספים. ב-1626 הוא החל להכין את הפרסקו לקתדרלת פיאצ'נצה (Duomo di Piacenza). הוא המשיך לצייר וללמד ציור עד מותו ה-1666, תוך צבירת הון נכבד.