גבריאל וייסמן

גבריאל וייסמן (בכתיב יידי: וויַיסמאַן; 17 באוגוסט 1900, ראדום, פולין הרוסית – 1988, רמת גן) היה משורר, סופר ילדים, עיתונאי ועורך, מבקר, פולקלוריסט ומסאי יידי פולני-ישראלי.

קורות חיים

גבריאל בן גיטל-לאה ושמשון וייסמן נולד בקיץ 1900 בראדום שבפולין. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הסתתר עם אשתו לאה ובתו בת השנה וחצי אצל איכרים פולנים ובתחילת שנת 1942 הצליחו לעבור לברית המועצות משם נשלחו לקוֹמי שבצפון ברית המועצות ואחר-כך לקירגיזסטן. בשואה נספו הוריו, אחיו ואחותו ומשפחותיהם. ב-1946 שב לפולין, וב-1949 עלה לישראל.

בשנות ה-20 של המאה ה-20 החל וייסמן לפרסם בעיתוני הסופרים הצעירים בראדום, "ניַיע ווינטן", "דאָס ליטעראַרישע ראַדאָם" ו"ליטעראַרישע גרופּע" (שאת שלושתם ערך) ו"שטאַפּלען", ובעיתוניה "טריבונע" ו"ראַדאָמער-קעלצער לעבן". פרסם בעיתוני ורשה ("מאָמענט", "הויזפֿריַינד", "ארבעטער-צייטונג", "ייִדיש פֿאַר אַלע", "ליטעראַרישע בלעטער"), ניו יורק ("אויפֿסניַי", "צוקונפֿט"), בואנוס איירס ("זידאַמעריקע") ועוד. כתב רצנזיות על ספרים, ביקורות על תערוכות ומסות. פרסם סיפורים לילדים, שירים לילדים ומעשיות בעיתוני הילדים של ורשה ("קינדער-פֿריַינד", "קינדער-וועלט"), וילנה ("גרינינקע ביימעלעך"), ניו יורק ("קינדער-זשורנאַל") ועוד. כמה משיריו הושרו ובוצעו על ידי אמנים ידועים. כתב לכרך א' של "ייִדישער פֿאָלקלאָר" ('הפולקלור היהודי') שיצא ביִיוואָ בעריכת יהודה ליב כהן (וילנה 1938). בישראל כיהן במשך שנים רבות כעורך הספרות והאמנות בעיתון היידי "לעבנס-פֿראַגן". בתחילת שנות ה-50 סיפורי יידים שווייסמן כתב תורגמו לעברית, אוירו על ידי הצייר נחום גוטמן ופורסמו בעיתון דבר לילדים. ערך שני ספרי יזכור: לקהילת סוחצ'וב (עם אברהם שמואל שטיין; תשכ"ב) ולקהילת פראגה שליד ורשה (1974). בסוף שנות ה-70 פרסם שני קובצי מסות בנושאי ספרות ואמנות: "פּען פּראָפילן" ('רישומים ודיוקנאות': מסות על יוצרים ויצירותיהם; תשל"ח 1978) ו"ישראל-קינסטלער" ('אמני ישראל': מסות על אמנים ויצירותיהם; תשל"ט 1979).

נפטר ב-1988 ברמת גן, בגיל 88. במותו הותיר את אלמנתו, שתי בנות (שושנה כפיר ואילנה מנס, מורה לספרות בראשון לציון) וארבעה נכדים.

בסוף אותה שנה (תשמ"ט 1988) ראה אור ספרו "פון מיַין סאָד: מעשהלעך פאַר קליין און גרויס" ('מבּוּסתני: מעשיות לקטנים ולגדולים'), שהשלים בשבועות האחרונים לחייו.

לאחר מותו תרמה אלמנתו, לאה וייסמן, את אוסף ספריו, שיריו ואת הספרייה שלו לספריית היידיש שבאוניברסיטת בר-אילן.

ספריו

• פּען פּראָפילן: עסייען,‫ תל אביב: פריינד, תשל"ח 1978. (הספר סרוק בארכיון האינטרנט)
• ישראל-קינסטלער: עסייען, תל אביב: פריינד, תשל"ט 1979. (הספר סרוק בארכיון האינטרנט)
• פון מיַין סאָד: מעשהלעך פאַר קליין און גרויס,‫ תל אביב: ישראל-בוך, תשמ"ט 1988. ‬(מעשיות) (ראה אור לאחר מותו) (הספר סרוק בארכיון האינטרנט)

עריכה

• א"ש שטיין, גבריאל ווייסמאן (רעדאַקטאָר), פנקס סאָכאַטשעוו, ירושלים: ארגון סאָכאַטשעוו אין ישראל, ביי דער מיטבאַטייליקונג פון פאַראיַיניקטן סאָכאַטשעווער רעליף-קאָמיטעט אין אַמעריקע, תשכ"ב. (עברית ויידיש)
• גבריאל ווייסמאן (עורך), ספר פראגה / פראַגער יזכור-בוך: (מוקדש לזכר קדושי עירנו...), תל אביב: ארגון יוצאי פראגה בישראל, 1974. (רוב המאמרים ביידיש ומיעוטם בעברית)

קישורים חיצוניים

• גבריאל ווייסמאן באתר בית לייוויק (ביידיש)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29549083גבריאל וייסמן