גאגיאין
גאגיאין הוא עוף המוזכר בדברי חז"ל שאין לו רגליים וניזון רק מהאוויר. עוף זה הוזכר בפירוש אור החיים על התורה בפרשת שלח.
מקורות
המקור הקדום ביותר להימצאותו של עוף כזה הוא במדרש תלפיות (לרבי אליהו הכהן איתמרי):
יש מין אחד מהעופות שאין להם רגליים, והוא המין שנעשה באוויר, ומזונו האוויר והוא חומר שלו. ולא ינוח בארץ, ועל כן לא יצטרך לרגליים, והטבע לא יעשה דבר לבטלה. דגירת ביציו וגידול אפרוחיו הוא בזה העניין, כשתטיל הנקבה ביצה, תקבלם בכנפיה ותחממם תחת כנפיה, ואחר שיצאו האפרוחים תעלה אותם על גבה עד שיגדלו ויעופו, וזה המין נקרא גאגיאין
— מדרש תלפיות אות ב' ענף בעלי חיים
.
מקור נוסף לדברי המדרש נמצא בקצרה בפירוש אור החיים על התורה:
והנה לפניך מין בריה, ששואפת רוח והיה לה למזון
.
תלמידו החיד"א מפרט בשמו קצת יותר:
— החיד"א חומת אנ"ך, משלי ו ד"ה כי בעד
[1].
העוף
הגאגיאין נוצר מהאוויר וכן ניזון ממנו, הוא אינו אוכל כל מזון אחר כי אם אוויר בלבד, הוא גם נמצא באוויר כל הזמן ולכן אין לו צורך ברגליים. בשעת ההמלטה, הנקבה פורשת את הכנפיים שלה תחתיה ותופסת בהם את הביצים, היא מחממת את הביצים בכנפיים עד שהאפרוחים בוקעים מהביצה ואז היא שמה אותם על גבה עד שילמדו לעוף בכוחות עצמם.
בדומה למין זה מוזכרת בחז"ל הסלמנדרה שנולדת מהאש וחיה בתוך האש, וכמותם יש לכל יסוד מארבעת היסודות (אש, רוח, אדמה, מים) בעל חיים שכל מהותו וחיותו מהיסוד שלו.
בעלי חיים דומים
במדרש תלפיות כותב שיש לכל אחד מהיסודות[2] בעל חיים אחד שניזון רק מהיסוד שלו, וכמו הסלמנדרה המוזכרת בחז"ל[3] שמתהווה מהאש והאש היא החומר שלה, וניזונת מהאש, ויש אומרים שישנו הר שכולו גופרית ודולקת בו אש תמיד[4], ומשם יוצאת הסלמנדרה ומהצמר שלה עושים בגדים, וכאשר הם מתלכלכים ורוצים לנקותם מלבנים אותם באש. ואדם שיסוך על גופו את דם הסלמנדרה האש אינה שולטת בו ואינו נשרף[5]
הערות שוליים
- ^ וכן כתב בהגדה שמחת הרגל על פיסקה "נותן לחם לכל בשר" ”בחקירת כת הקודמין, כי הנה נמצא עוף אחד הניזון מהרוח ואינו צריך שום מזון, רק באוות נפשו שואף רוח ובהכי ניזון”.
- ^ אדמה, אש, רוח (אוויר) ומים
- ^ מסכת חגיגה כז.
- ^ רש"י במסכת חגיגה (כז. ד"ה סלמנדרא) כתב שסלמנדרא נבראת מאש במקום שבו בוערת אש במשך שבע שנים ברציפות, ובמסכת חולין (קכז. ד"ה וסלמנדרא) פירש שהיא שרץ שנוצר על ידי כשפים מאש שבוערת בהדסים, [החתם סופר טוען שלא יתכן לומר שהמכשפים יכולים לברוא בריאה חדשה, ולכן הוא מפרש את דברי רש"י שהסלמנדרה גדלה בהרים שיורקים אש ששם האש בוערת תמיד, אך אם מוציאים אותה מהאש היא מתה מיד, ולכן המכשפים שרוצים להשתמש בה, מדליקים אש בעצי הדס ומביאים אותה לשם, והיא ממשיכה לפרות ולרבות שם.
- ^ גמרא חגיגה כז. ובמסכת סנהדרין מסופר על חזקיהו המלך שאביו רצה לשרוף אותו ואמו סכה אותו בדם סלמנדרה וכך ניצל.