ג'יי באוורמן
 | |||||
| ג'יי באוורמן | |||||
| לידה | הספר, איווה, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | פורטלנד, אורגון, ארצות הברית | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | פארק הזיכרון לינקולן, פורטלנד, אורגון, ארצות הברית | ||||
| |||||
| |||||
ג'יי באוורמן (באנגלית: Jay Bowerman; ) היה פוליטיקאי אמריקאי מאורגון, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל אורגון ה-13 בחודשים האחרונים שנותרו לכהונתו של פרנק בנסון, שפרש בשל מצב בריאותו.
ראשית חייו
ג'יי באוורמן נולד בעיירה הספר שבאיווה כבנם של דניאל ולידיה (לבית באטי) באוורמן. הוא התחנך בבתי ספר ציבוריים, וב-1893 עבר לסיילם, אורגון.
באותה שנה החל באוורמן את לימודיו באוניברסיטת וילמאט, וסיים שם לימודי תואר במשפטים ב-1896. בשנה שלאחר מכן הוא התקבל ללשכת עורכי הדין של אורגון, וב-1899 החל לעסוק במקצוע בסיילם. לאחר מכן הוא עבר לעיר קונדון שבמחוז גיליאם, שם הוא חי במשך 12 השנים הבאות, והיה לשותפו של ה. ה. הנריקס. עבודתו בעריכת דין נקטעה לזמן קצר בשל שירותו במלחמת ארצות הברית-ספרד.
קריירה פוליטית
באוורמן היה חבר המפלגה הרפובליקנית. ב-1904 הוא נבחר מטעם מחוז גיליאם לסנאט של אורגון, וארבע שנים לאחר מכן הוא נבחר לכהונה נוספת. בשנים 1909–1911 הוא כיהן כנשיא הסנאט.
כאשר נבצר מהמושל פרנק בנסון מלמלא את תפקידו בשל בריאותו הרופפת ביוני 1910, הוא ביקש מבאוורמן, כנשיא הסנאט, לקבל על עצמו את תפקידי המושל. ב-16 ביוני 1910, בגיל 33, הושבע באוורמן כמושל אורגון בפועל.
מתוך מודעות לבירוקרטיה הכרוכה בממשל רחב, דחף באוורמן להקמתה של מועצת שליטה שתנהל את מוסדות המדינה, כך שיתאפשר חיסכון כספי באמצעות שילוב הרכש למוסדות המדינה דרך תפקיד יחיד של אחראי רכש. עם זאת, מועצת השליטה לא הוקמה אלא רק בעת כהונת יורשו בתפקיד.
באוורמן גם פעל להפחתת הסיכויים לאובדן כספים בשל קריסות בנקים על ידי איסור על הבנקים של אורגון לעשות שימוש במניות ספקולטיביות כביטחונות אם הם בעצמם קידמו את המניות הללו.
ב-1904 אימצו אזרחי אורגון בחירות מקדימות ישירות ונאסר על המפלגות לבחור את מועמדיהם באמצעות ועידות מפלגתיות. אנשי הממסד הרפובליקנים, מתוך אי רצונם לאבד את שליטת המפלגה על המועמדויות, קיימו ב-1910 "אספה", שבה נבחר באוורמן כמועמד המפלגה למשרת המושל.
יריבו של באוורמן, מועמד הדמוקרטים, אוסוולד וסט, תקף אתו כמתנגד לשיטת הממשל הישיר.
באוורמן ניהל מערכת בחירות על בסיס מצע שתמך בחידוש מערכת הכבישים המדינתית, הרחבת החיסכון בממשל המדינה, והמשך השליטה ההדוקה על ניהול הקרקעות.
בבחירות הכלליות למשרת המושל של 1910 נוצח באוורמן כאשר זכה ב-48,751 קולות בלבד, מול 54,853 של וסט.
שנותיו האחרונות
באוורמן סיים את כהונתו כמושל ב-8 בינואר 1911 ועבר לפורטלנד, שם הוא חידש את עיסוקו בעריכת דין. הוא נבחר שוב כנשיא הסנאט, אך פרש לאחר תום המושב של 1911.
כאזרח פרטי הוא תמך באופן פעיל בהנפקת איגרות החוב המדינתיות הראשונות למימון סלילת כביש מהיר בהיקף של 6 מיליון דולר. הוא גם היה שדלן פעיל במשך שנים בבית המחוקקים המדינתי.
חיים אישיים
כבר כשהיה באוורמן צעיר היו יחסי ניכור בינו לבין אביו. ב-1903 נשא באוורמן לאישה את אליזבת הובר, ולשניים נולדו ארבעה ילדים. בנם, ביל באוורמן, היה מאמן אתלטיקה נודע שאימן את נבחרת אוניברסיטת אורגון, והיה המאמן של נבחרת ארצות הברית במקצועות השדה באתלטיקה באולימפיאדת מינכן ב-1972. הוא היה שותפו של פיל נייט בהקמת חברת נייקי.
בסופו של דבר התגרשו באוורמן ורעייתו אליזבת, וב-1914 הוא נשא לאישה את וויפי הוקט. מנישואים אלו נולדו שני ילדים.
ג'יי באוורמן נפטר בפורטלנד ב-25 באוקטובר 1957. הוא נטמן בפארק הזיכרון לינקולן שבעיר.
קישורים חיצוניים
- ג'יי באוורמן באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ג'יי באוורמן באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ג'יי באוורמן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
33102226ג'יי באוורמן