ג'ושוע בל
 | |
| ג'ושוע בל | |
| שיתופי פעולה בולטים | האקדמיה של סנט מרטין בשדות |
|---|---|
ג'ושוע דייוויד בל (באנגלית: Joshua David Bell; נולד ב-9 בדצמבר 1967) הוא כנר יהודי אמריקאי זוכה פרס גראמי.
ביוגרפיה
בל נולד בבלומינגטון שבאינדיאנה, ארצות הברית לאב נוצרי, פסיכולוג במקצועו, שכיהן כפרופסור באוניברסיטת אינדיאנה, ולאם יהודייה, תרפיסטית. הוא רואה עצמו כיהודי מבחינה תרבותית[1]. בל הוא נינו של איש תנועת הביל"ויים שלמה אביגדור לוין, ממייסדי חדרה[2].
קריירה מוזיקלית
את שיעורי הכינור החל כבר בגיל ארבע, לאחר שאמו גילתה כי הוא אוסף חוטי גומי מרחבי הבית ומותח אותם בין ידיות שידתו, כדי להפיק צלילים שאותם נגנה אמו בפסנתר. כילד למד אצל ג'וזף גינגולד, כנר ומורה למוזיקה מפורסם שלימד בבית הספר למוזיקה של אוניברסיטת אינדיאנה. בגיל 12 הופיע כסולן בהופעת תזמורת פילדלפיה בניצוחו של ריקרדו מוטי. את לימודי התיכון סיים שנתיים לפני בני גילו.
ב-1985 ערך את הופעת הבכורה שלו בקרנגי הול יחד עם תזמורת סנט לואיס, ומאז הופיע יחד עם רבות מהתזמורות הנחשבות בעולם. ב-2000 זכה בפרס גראמי על ביצוע יצירת סולו לכינור, יצירה מקורית שנכתבה עבורו על ידי המלחין ניקולס מאו אותה ביצע בניצוחו של רוג'ר נורינגטון. בל היה מועמד פעמים נוספות לפרס גראמי על ביצוע יצירות של ג'ורג' גרשווין מפורגי ובס, של ליאונרד ברנשטיין ועל האלבום המשותף שהקליט עם נגני המנדולינה בסגנון הבלוגראס, סאם בוש ומייק מרשל.
מאז 2004 בל הוא שותף אמנותי של תזמורת סיינט פול ומכהן כפרופסור אורח באקדמיה המלכותית למוזיקה בלונדון. ב-2007 זכה בפרס אברי פישר היוקרתי הניתן למוזיקאים קלאסיים אמריקאיים עבור הישגים יוצאי דופן. החל מסתיו 2008 מכהן כמרצה בכיר בסגל בית הספר למוזיקה של אוניברסיטת אינדיאנה. במאי 2011 נקבע כמנהל מוזיקלי של האקדמיה של סנט מרטין בשדות.
כלי הנגינה של בל הוא כינור סטרדיוואריוס המכונה "Gibson ex Huberman". הכינור ששימש בעבר את הכנר ברוניסלב הוברמן, יוצר ב-1713, עיצומה של "תקופת הזהב" של אנטוניו סטרדיווארי. בל רכש אותו בסכום של קרוב ל-4 מיליון דולר אמריקאי, כשלצורך הרכישה מכר את כינורו הקודם, סטרדיוואריוס המכונה "Tom Taylor". אלבומו הראשון שהוקלט עם הכינור החדש, Romance of the Violin, נמכר במעל 5 מיליון עותקים.
בתחילת 2007 נרתם בל לניסוי שערך עיתונאי הוושינגטון פוסט ג'ין ויינגרטן. בל התנדב ללבוש בגדי רחוב וכובע מצחיה מסווה, להופיע כנגן רחוב בשעת עומס בתחנת הרכבת התחתית של וושינגטון, כשהוא מנגן יצירות מופת בכינורו. במהלך הניסוי בן 43 הדקות, שתועד במצלמה נסתרת, חלפו על פני בל 1,097 עוברי אורח. רק שבעה מהם עצרו להאזין לנגינתו ורק אישה אחת זיהתה אותו. בל הצליח לאסוף במהלך הניסוי 32.17 דולרים (לא כולל שטר של 20 דולר שניתן לו על ידי האישה שזיהתה אותו). על תיאור הניסוי זכה ויינגרטן בפרס פוליצר לכתבה עיתונאית[3].
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של ג'ושוע בל
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Violinist Joshua Bell walks in the footsteps of masters, jewishjournal.com, 12.10.06(הקישור אינו פעיל, 22.03.2018)
- ^ בסוף הסרט, דוד אסף, הכינור שחזר: ברוניסלב הוברמן, ילד הפלא מצ'נסטוכובה, בבלוג "עונג שבת", 29 במאי 2012
- ^ הכתבה הזוכה במלואה, וסרט הווידאו הנלווה באתר הוושינגטון פוסט
29900539ג'ושוע בל