ג'ון קאוץ' אדמס
 | |
| אדמס בסביבות 1870 | |
| לידה |
5 ביוני 1819 לניסט, קורנוול, אנגליה |
|---|---|
| פטירה |
21 בינואר 1892 (בגיל 72) מצפה הכוכבים קיימברידג', קיימברידג'שייר, אנגליה |
| ענף מדעי | מתמטיקה, אסטרונומיה |
| מנחה לדוקטורט | ג'ון היימרס |
| עיסוק | מתמטיקאי, אסטרונום |
| תפקיד | פרופסור לואנדין לאסטרונומיה וגאומטריה באוניברסיטת קיימברידג' (1859–1892) |
| מעסיק | אוניברסיטת סנט אנדרוז, אוניברסיטת קיימברידג' |
| פרסים והוקרה |
מדליית סמית' (1843) מדליית קופלי (1848) מדליית זהב של החברה המלכותית לאסטרונומיה (1866) |
| תרומות עיקריות | |
| גילוי נפטון (חישוב מתמטי של מיקומו), שיטת צעדים מרובים ליניארית בפתרון משוואות דיפרנציאליות, הסבר תאורטי לגאות ושפל, חקר מקור מטאורים | |
ג'ון קאוץ' אדמס (באנגלית: John Couch Adams; 5 ביוני 1819 – 21 בינואר 1892) היה מתמטיקאי ואסטרונום בריטי.
נולד בעיירה לניסט שבקורנוול ונפטר בקיימברידג'. הישגו הידוע ביותר היה חיזוי קיומו ומיקומו של כוכב הלכת נפטון, באמצעות חישובים מתמטיים בלבד.[1] הוא ערך את החישובים כדי להסביר אי-סדרים במסלולו של אורנוס לפי חוקי קפלר וניוטון. במקביל ובאופן בלתי תלוי, ערך חישובים דומים גם אורבן לה-ורייה בצרפת. לה ורייה שלח את ממצאיו לאסטרונום יוהאן גלה בברלין, שגילה את נפטון ב-23 בספטמבר 1846 במרחק של פחות ממעלה מהמיקום החזוי (קיימת עד היום מחלוקת מסוימת על אופן חלוקת הקרדיט לגילוי).
בהמשך הקריירה הסביר אדמס את מקורם של מטר מטאורים, הסבר שמחזיק עד ימינו.[2]
אדמס כיהן כפרופסור לואנדין לאסטרונומיה וגאומטריה באוניברסיטת קיימברידג' בין השנים 1859 ל-1892. בשנת 1884 שימש נציג בריטניה בוועידת המרידיאן הבינלאומית. על שמו קרויים מכתש בירח (יחד עם אנסל אדמס ווולטר סידני אדמס), הטבעת החיצונית ביותר של נפטון, האסטרואיד 1996 Adams ופרס אדמס שמוענק באוניברסיטת קיימברידג'. ספרייתו האישית שמורה כיום בספריית אוניברסיטת קיימברידג'.
חיים מוקדמים
ג'ון קאוץ' אדמס נולד בלידקוט, חווה בכפר לניסט שבקורנוול, והיה הבכור מבין שבעה ילדים. אביו, תומאס אדמס, היה איכר שכור עני, ואמו, טאבית'ה ניל גרילס, הייתה בתו של חקלאי שלמדה מעט בזכות דוד ששמו היה ג'ון קאוץ'. בילדותו נמשך אדמס לספרי אסטרונומיה בספריה הקטנה שהותירה אמו.[3]
הוא למד תחילה בבית הספר המקומי בכפר, שם רכש יסודות ביוונית ובאלגברה. בגיל שתים עשרה עבר לדבונפורט, שם למד קלאסיקות בבית ספר פרטי שניהל בן משפחה, אך במתמטיקה היה אוטודידקט, כשהוא שואב ידע מספרי עיון כגון אנציקלופדיית ריס. בשנת 1835 צפה בשביט האלי והחל לערוך חישובים ותצפיות אסטרונומיות בכוחות עצמו, במקביל לעיסוקו בהוראה פרטית כדי לממן את לימודיו.[4]
ב-1836 ירשה אמו נחלה קטנה בבדהרליק, והוריו החליטו לשלוח אותו ללימודים באוניברסיטת קיימברידג'. באוקטובר 1839 החל ללמוד כסטודנט מוגבל-אמצעים בקולג' סנט ג'ון, ובשנת 1843 סיים בהצטיינות כ"סניור רנגלר" וזכה בפרס סמית'.
גילוי נפטון
כבר ב-1821 פרסם האסטרונום אלכסיס בובארד טבלאות מסלול של כוכב הלכת אורנוס. אולם, תצפיות המשך חשפו סטיות משמעותיות מהחזוי, מה שהעלה את ההשערה לקיומו של גוף מפריע. עוד בהיותו סטודנט, אדמס נחשף לנושא והשתכנע שיוכל באמצעות חוק הכבידה של ניוטון לחזות את מסתו, מיקומו ומסלולו של הגוף הבלתי נצפה. ב-3 ביולי 1841 רשם ביומנו את כוונתו לפתור את הבעיה.
לאחר סיום הבחינות ב-1843 חישב בקורנוול את הגרסה הראשונה של הפתרון. כשחזר לקיימברידג' המשיך בחישובים, במקביל ללימוד סטודנטים ומימון חינוכם של אחיו.
בספטמבר 1845 העביר את ממצאיו במידה כלשהי לפרופ' ג'יימס צ'אליס, מנהל מצפה הכוכבים של קיימברידג'. באוקטובר אותה שנה ניסה פעמיים לפגוש את האסטרונום המלכותי ג'ורג' בידל איירי, אך נאלץ להשאיר אצלו כתב יד. איירי ביקש הבהרות, אך אדמס לא השלים את תגובתו – ייתכן מתוך עכבות אישיות וחוסר סדר.
בינתיים, ב-10 בנובמבר 1845, פרסם האסטרונום הצרפתי אורבן לה-ורייה מזכר מקיף על אורנוס. כשאיירי קרא אותו, הבין שמדובר בממצאים מקבילים, ופתח במירוץ נואש לקביעת עדיפות בריטית בגילוי. בפועל, רק לאחר גילוי נפטון בפריז בספטמבר 1846 הוברר כי צ'אליס כבר צפה בו באוגוסט אך לא זיהה אותו בשל מחסור במפות עדכניות.
לאחר מכן התעורר פולמוס עז בצרפת ובאנגליה על שאלת הבכורה. בסופו של דבר הוכרה עצמאותו של אדמס במקביל לעבודת לה-ורייה. אדמס עצמו הצהיר בפומבי על כבודו של לה-ורייה ועל תרומתו של האסטרונום גאלה, שזיהה את הכוכב.[4]
אופי עבודתו
חרף פרסומו בגילוי נפטון, תרם אדמס גם לתחום האסטרונומיה הגרביטציונית ולחקר המגנטיות הארצית. נודע ביכולתו לחישובים נומריים דקדקניים, אך היה אדם לא תחרותי, מהסס בפרסום עבודות לא מושלמות, וידוע כשכחן בעניינים מעשיים. יש הסוברים שהתנהגותו תאמה תסמיני תסמונת אספרגר.
ב-1852 פרסם טבלאות מדויקות חדשות של הפרלקסה של הירח ותיקן תאוריות קודמות. קיווה שימנוהו למנהל משרד הלוח הימי הבריטי, אך נדחה בשל חוסר כישורים ניהוליים.[5]
תורת הירח והאצה חילונית
כבר במאה ה-18 הובחנה האצה קלה במהירות הממוצעת של הירח על פני הכוכבים. ב-1853 פרסם אדמס מאמר שהראה כי כשמשקללים איברים מסדר שני בחישוב, ההשפעה משמעותית בהרבה ממה שהעריכו קודמיו. בתחילה חלק עליו לה-ורייה, אך בהדרגה התקבלו ממצאיו, והוא זכה במדליית הזהב של החברה המלכותית האסטרונומית. כיום ידוע שהשפעה זו נובעת מתאוצת גאות.
חקר מטאורים
ב-1866 הופנה עיקר תשומת ליבו של אדמס למטר הליאונידים. הוא ניתח את מסלולו ומצא שמחזורו 33.25 שנים וכי הוא מופרע בידי כוכבי הלכת הגדולים. מסקנותיו – שפורסמו ב-1867 – נחשבות בעיני רבים להישגו המשמעותי ביותר, וחיזקו את הקשר בין מטאורים לשביטים.[5]
קריירה מאוחרת
כעבור עשר שנים, ג'ורג' ויליאם היל הציג שיטה אלגנטית חדשה לחישוב תנועת הירח. אדמס הודיע בקצרה על עבודתו שלו באותו נושא, שלא פורסמה עד אז, שהגיעה למסקנות דומות והשלימה את מחקרו של היל.[5]
במשך ארבעים שנה, עסק מדי פעם בחישוב קבועים בתיאוריה של גאוס על מגנטיות ארצית. אלה היו חישובים ממושכים ומורכבים, והוא לא פרסם אותם במהלך חייו. לאחר מותו הם נערכו בידי אחיו, ויליאם גרילס אדמס, ויצאו לאור בכרך השני של הכתבים המדעיים. החישוב הנומרי המדויק נחשב בעיניו כעיסוק חביב.[5]
הוא חישב את קבוע אוילר-מסקרוני עד 236 ספרות עשרוניות, והעריך את מספרי ברנולי עד המדרגה ה-62.
אדמס היה מעריץ מושבע של ניוטון, ורבים ממאמריו נושאים את רוח מחשבתו. בשנת 1872 תרם אייזק ניוטון וולופ, הרוזן החמישי מפורטסמות', את ארכיון ניוטון לאוניברסיטת קיימברידג'. אדמס, יחד עם ג'ורג' גבריאל סטוקס, קיבלו על עצמם את מיון המסמכים ופרסמו קטלוג מפורט ב-1888.[5]
בשנת 1881 הוצעה לו משרת "האסטורנומר רויאל" (האסטרונום המלכותי), אך אדמס סירב והעדיף להמשיך בהוראה ובמחקר בקיימברידג'. הוא שימש נציג בריטניה בוועידת המרידיאן הבין-לאומית בוושינגטון בשנת 1884, ובאותה שנה השתתף גם בכנס האגודה הבריטית במונטריאול ובכנס האגודה האמריקנית בפילדלפיה.[5]
הוקרה ועיטורים
- בשנת 1847 נטען שהוצע לו תואר אבירות בעת ביקור המלכה ויקטוריה בקיימברידג', אך הוא דחה אותו, ככל הנראה מתוך צניעות או בשל חשש להוצאות הכרוכות במעמד חברתי שכזה. באותה שנה נבחר לחבר כבוד זר של האקדמיה האמריקנית לאמנויות ומדעים.
- ב-1848 זכה במדליית קופלי של החברה המלכותית הבריטית.[3]
- באותה שנה נוסד פרס אדמס על ידי חברי קולג' סנט ג'ון, המוענק אחת לשנתיים לחיבור מצטיין במתמטיקה.[3]
- ב-1849 נבחר לעמית בחברה המלכותית של לונדון ולעמית כבוד בחברה המלכותית של אדינבורו.
- כיהן פעמיים כנשיא החברה האסטרונומית המלכותית: בשנים 1851–1853 וב-1874–1876.
מותו
לאחר מחלה ממושכת, הלך אדמס לעולמו בקיימברידג' ב-21 בינואר 1892. הוא נקבר סמוך לביתו בבית הקברות של סנט ג'יילס, הידוע כיום כבית הקברות של קהילת האסנשן בקיימברידג'. בשנת 1863 נישא לאליזה ברוס מדבלין, שנפטרה ב-1919 ונקברה לצידו.
בעת מותו הוערך הונו בכ-32,434 ליש"ט (שווי משוער של כ-2.6 מיליון ליש"ט במחירי 2003).
הנצחה
- אנדרטה לזכרו הוצבה במנזר וסטמינסטר בלונדון, ועליה תבליט דיוקן מאת הפסל אלברט ברוס-ג'וי.
- פסל נוסף מעשה ידי ג'וי הוצב באולם קולג' סנט ג'ון בקיימברידג'.
- פסל מוקדם יותר שלו שייך לחברה המלכותית האסטרונומית.
- פורטרטים נוספים צוירו בידי הוברט פון הרקומר (בקולג' פמברוק) ופול רפאל מונטורד (בחדר האוכל של סנט ג'ון).
- לוח זיכרון עם כתובת מאת הארכיבישוף בנסון הוצב בקתדרלת טרורו.
- התעשיין פאסמור אדוארדס הקים מכון ציבורי להנצחתו בעיר לאונסטון, סמוך למקום הולדתו.
- רכס הקרוי נונאטאק אדמס באי אלכסנדר שבאנטארקטיקה נקרא על שמו.
- פסלו ניצב בכיכר אלברט במנצ'סטר.
קישורים חיצוניים
- ג'ון קאוץ' אדמס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ביוגרפיה של ג'ון קאוץ' אדמס, באתר MacTutor (באנגלית) המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.
- ג'ון קאוץ' אדמס, באתר MacTutor (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ John Couch Adams, starchild.gsfc.nasa.gov
- ↑ "The cosmic redemption of astronomer John Couch Adams". 17 ביולי 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 3.2 John Couch Adams | Mathematician, Astronomer, Planetoid | Britannica, www.britannica.com, 2025-06-01 (באנגלית)
- ^ 4.0 4.1 Davor Krajnović, John Couch Adams: mathematical astronomer, college friend of George Gabriel Stokes and promotor of women in astronomy, Philosophical Transactions of the Royal Society A: Mathematical, Physical and Engineering Sciences 378, 2020-08-03, עמ' 20190517 doi: 10.1098/rsta.2019.0517
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 1911 Encyclopædia Britannica/Adams, John Couch - Wikisource, the free online library, en.wikisource.org (באנגלית)
ג'ון קאוץ' אדמס42086379Q20015