ג'ון פוטר סטוקטון

ג'ון פוטר סטוקטון
לידה	2 באוגוסט 1826; פרינסטון, ניו ג'רזי, ארצות הברית
פטירה	22 בינואר 1900 (בגיל 73); ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות פרינסטון
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת פרינסטון
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	27 בנובמבר 1858 – 23 במאי 1861; (שנתיים)
נשיא ארצות הברית ממנה	ג'יימס ביוקנן ; אברהם לינקולן
	→ לואיס קאס הבן (אנ') אלכסנדר רנדל ←
	15 במרץ 1865 – 27 במרץ 1866; (שנה)
	→ ג'ון טן אייק (אנ') אלכסנדר קאטל (אנ') ←
	4 במרץ 1869 – 3 במרץ 1875; (6 שנים)
	→ פרדריק פרילינגהייזן תאודור רנדולף (אנ') ←
	8 באפריל 1877 – 5 באפריל 1897; (20 שנה)
תחת מושל ניו ג'רזי	ג'וזף בדל (אנ') ; ג'ורג' מקללן ; ג'ורג' לאדלו (אנ') ; לאון אבט (אנ') ; רוברט סטוקטון גרין (אנ') ; ג'ורג' תאודור ורטס (אנ') ; ג'ון ויליאם גריגס

ג'ון פוטר סטוקטון (באנגלית: John Potter Stockton‏; 2 באוגוסט 1826 – 22 בינואר 1900) היה פוליטיקאי אמריקאי ממדינת ניו ג'רזי, שכיהן בסנאט של ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית. הוא כיהן כתובע הכללי של ניו ג'רזי במשך עשרים שנה (1877–1897), וכיהן כשגריר ארצות הברית למדינת האפיפיור בין השנים 1858–1861.

ביוגרפיה

ראשית חייו

סטוקטון נולד ב-2 באוגוסט 1826 בפרינסטון שבניו ג'רזי, להוריו, קצין הצי והסנאטור רוברט סטוקטון והרייט מ. (פוטר) סטוקטון. הוא היה נכדו של ריצ'רד סטוקטון (1764–1828) ונינו של ריצ'רד סטוקטון (1730–1781), שניהם מדינאים בולטים בניו ג'רזי. הוא למד באופן פרטי והשלים את לימודיו באוניברסיטת פרינסטון בשנת 1843.

סטוקטון למד משפטים אצל בן-דודו, ריצ'רד סטוקטון פילד (אנ'), הוסמך לעריכת דין בשנת 1846, ועסק במקצוע בערים פרינסטון וטרנטון. בשנים 1852–1858 שימש כעורך הרשמי של פסקי הדין של בית הדין לצדק של ניו ג'רזי.

שגריר ברומא

בשנת 1858 מונה סטוקטון לשגריר ארצות הברית למדינת האפיפיור (הוותיקן), וכיהן בתפקיד זה עד 1861. במהלך כהונתו היה מעורב בטיפול בתקרית חמורה שבה שומרי המשמר השווייצרי האפיפיורי תקפו ושדדו אזרחים אמריקאים בעיר פרוג'ה. החיילים הרגו את בעל המלון ושני עובדים, ושדדו את האורחים — ביניהם אדוארד ניוטון פרקינס ובני משפחתו. סטוקטון העביר את תלונתו של פרקינס למזכיר המדינה של ארצות הברית, לואיס קאס, ואף דאג לפרסום המקרה בעיתון הניו יורק טיימס. הפרשה הביכה את שלטון האפיפיור ותרמה לירידת מעמדו באירופה — תהליך שסלל את הדרך לסיפוח מדינת האפיפיור לממלכת איטליה המאוחדת בשנת 1860.

לאחר עלייתו לשלטון של אברהם לינקולן בשנת 1861, מינה הממשל החדש דיפלומטים רפובליקנים במקומם של דמוקרטים, וסטוקטון פרש מתפקידו ושב לעסוק בעריכת דין בניו ג'רזי.

כהונתו בסנאט

סטוקטון נבחר לסנאט של ארצות הברית בשנת 1865, אך ב-27 במרץ 1866 הוחלט ברוב של 23 מול 20 להדיחו, משום שנבחר ברוב יחסי ולא ברוב מוחלט של חברי בית המחוקקים של ניו ג'רזי. רוב הסנאטורים שתמכו בהדחתו ביקשו להבטיח רוב רפובליקני מספיק כדי לעקוף את הווטו של הנשיא הדמוקרטי אנדרו ג'ונסון בנושאי השיקום שלאחר מלחמת האזרחים. בעקבות זאת נחקק חוק שקבע כי בחירת סנאטור מחייבת רוב מוחלט ולא יחסי.

בשנת 1869 נבחר שוב לסנאט, וכיהן תקופה אחת מלאה עד שנת 1875. בעת ששהה בוושינגטון די. סי., בשנת 1869, נפרץ ביתו שבטרנטון, אך הפורצים לא מצאו דבר יקר ערך ויצאו לאחר ששיבשו את הרהיטים. בשנת 1872 היה נציג בוועידת המפלגה הדמוקרטית הארצית. בינואר 1875 ניסה שוב להיבחר לסנאט אך לא הצליח, ופרש מתפקידו עם סיום הקדנציה.

התובע הכללי של ניו ג'רזי

סטוקטון כיהן כתובע הכללי של ניו ג'רזי מ-8 באפריל 1877 עד 5 באפריל 1897. במהלך כהונתו היה חבר בוועדה בת שלושה אנשים שבחנה והציעה רפורמות ושיפורים במערכת המשפט של ניו ג'רזי. המלצות הוועדה התקבלו על ידי בית המחוקקים ונכנסו לספר החוקים של המדינה.

מלבד תפקידיו הציבוריים, היה סטוקטון פעיל במפלגה הדמוקרטית והשתתף בכמה כינוסים מדינתיים וארציים, כולל ועידת המפלגה הדמוקרטית בשנת 1884. בשנת 1890 נבחר כחבר כבוד באגודת "סינסינטי" של ניו ג'רזי — ארגון של צאצאי קצינים ששירתו בצבא הקונטיננטלי במלחמת העצמאות של ארצות הברית.

מותו

סטוקטון נפטר ב-22 בינואר 1900 במלון הנובר בניו יורק, שם התגורר באותה תקופה עם בתו ג'וליה ובעלה. הוא נקבר בבית העלמין בפרינסטון.

חיים אישיים

בשנת 1845 נישא סטוקטון לשרה מרקס (1829–1887), ילידת ניו אורלינס שמוצאה ממשפחה יהודית. נישואיהם עוררו סערה בחברה הגבוהה של ניו ג'רזי, ושרה עצמה סיפרה כי מעולם לא התקבלה לחוגים החברתיים של פרינסטון, גם לאחר שהמירה את דתה והחלה להשתייך לכנסייה האפיסקופלית. לבני הזוג נולדו חמישה ילדים.