ג'אנג שין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'אנג שין
張欣
Zhāng Xīn
Zhang Xin
לידה 24 באוגוסט 1965 (גיל: 59)
בייג'ינג
מדינה הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין
מקום מגורים בייג'ינג, לונדון, ניו יורק, הונקונג
פעילות בולטת
  • נדבנית מלירדרית
  • אשת עסקים בתחום הנדל"ן
  • תמיכה באוניברסיטאות מובילות ובאמנות
ידוע בשל נדבנותה
השכלה
  • בוגרת כלכלה מטעם אוניברסיטת סאסקס
  • מוסמכת בכלכלה מטעם אוניברסיטת קיימברידג'
תקופת פעילות מ-1992
עיסוק בעלים ושותפה יחד עם בעלה בחברת הנדל"ן סוהו צ'ינה
בן זוג פאן שי-יי ( Pan Shiyi )
מספר ילדים 2
פרסים והוקרה
  • דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת סאסקס
  • פרסים בינלאומיים על תרומתה כפטרונית אדריכלות בסין וכיזמת
  • פרס מיוחד לפטרון יחיד של יצירות אדריכליות" בתערוכת האדריכלות הבינלאומית השמינית של הביאנלה בוונציה
sohochina.com
closermedia.com

ג'אנג שיןסינית מפושטת: 张欣; בסינית מסורתית: 張欣; בפין-יין: Zhāng Xīn; באנגלית: Zhang Xin [1]) היא אשת עסקים סינית ומיליארדרית, שנולדה בשנת 1965. את עיקר הונה צברה בתחום הנדל"ן. יחד עם בעלה פאן שי-יי, היא ייסדה את חברת SOHO China, העוסקת בפיתוח מגדלי משרדים בסין, וכיהנה בעבר כמנכ"לית החברה. ב-7 בספטמבר 2022 פרשה מתפקידה כמנכ"לית על מנת להתמקד בקידום תחום האמנות ובעשייה פילנתרופית.[2][3][4] לאחר פרישתה, החלה לשמש כמייסדת חברת Closer Media, חברת הפקה ומימון סרטים הממוקמת בניו יורק.[5][6]

רקע

ג'אנג שין גדלה בתנאי עוני בבייג'ינג ובהונג קונג, שם עבדה תקופה מסוימת כפועלת במפעל. בהמשך דרכה הפכה לבעלת חברות האחראיות לעשרות פרויקטי נדל"ן בבייג'ינג ובשאנגחאי. באמצע שנות העשור הראשון של המאה ה-21 עברה ג'אנג למודל עסקי חדש: מעבר מהקמה ומכירת נכסים לרכישתם והשכרתם. בנוסף, רכשה אחוזים משמעותיים בבניין פארק אווניו פלאזה ובבניין ג'נרל מוטורס בניו יורק.[7][8][9] לצורך כך השיקה בפברואר 2015 את תחום חללי העבודה המשותפים SOHO 3Q.[10] בשנת 2014 דורגה במקום ה-62 ברשימת הנשים החזקות בעולם של פורבס, והיא מוגדרת לעיתים קרובות כאחת מנשות העסקים מעורכות בעולם.[11] ג'אנג ובעלה נכללו גם בדירוג "הזוגות החזקים בעולם" של פורבס. כמי שנחשבת לאחת היזמיות הידועות ביותר בסין, לג'אנג יש קהל עוקבים של כ-10 מיליון משתמשים ברשת החברתית הסינית סינה וייבו ( Weibo ).[12]

ג'אנג ובעלה פאן הקימו בשנת 2005 את קרן סוהו צ'יינה (SOHO China Foundation) כארגון פילנתרופי שמטרתו לקדם יוזמות חינוכיות להפחתת העוני. בשנת 2014 השיקה הקרן את מלגות סוהו צ'יינה, שנועדו להעניק סיוע כספי לסטודנטים סינים לתואר ראשון באוניברסיטאות מובילות בעולם.[13] במסגרת המלגות זוכים כ-50 סטודנטים סינים ללימודי תואר ראשון באוניברסיטאות הרווארד, ייל ואוניברסיטת שיקגו.

ילדות וחינוך

בשנות ה-50 של המאה ה-20, הוריה של ג'אנג שין, בני הדור השני למהגרים סינים מבורמה, עזבו את בורמה והיגרו לסין.[14][15] בסין הם עבדו כמתרגמים בהוצאת Foreign Languages Press.[16] במהלך מהפכת התרבות בסין הם נפרדו.

ג'אנג שין נולדה בבייג'ינג בשנת 1965. לאחר פרידת הוריה, היא נשארה עם אמהּ, ובגיל 15 עברה יחד איתה להונג קונג, שם התגוררו בחדר קטן שהספיק בקושי לשתי מיטות קומתיים.[17] כדי לחסוך כסף ללימודים בחוץ לארץ, עבדה במשך חמש שנים במפעלי טקסטיל ואלקטרוניקה קטנים.[11] בגיל 19 חסכה די כסף לכרטיס טיסה ללונדון ולמחייתה במהלך לימודי אנגלית בבית ספר למזכירות באוקספורד.[18] בזמן שהותה בבריטניה, עבדה ב"חנות פיש אנד צ'יפס מסורתית בבעלות זוג סיני". היא אימצה לעצמה את ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר כמודל לחיקוי,[11][19] ובמקביל פיתחה "קסם כלפי האינטלקטואלים השמאליים הבריטיים."[17]

בשנת 1987, בזמן שלמדה בלונדון, זכתה ג'אנג שין במלגה שאיפשרה לה להתחיל ללמוד כלכלה באוניברסיטת סאסקס, שם קיבלה תואר ראשון (בוגר אוניברסיטה). בשנת 1992 סיימה תואר מוסמך בכלכלה לפיתוח באוניברסיטת קיימברידג',[20] שם כתבה את עבודת המאסטר שלה בנושא ההפרטה בסין.[17] בשנת 2013 הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת סאסקס.[21]

קריירה

השקעות ראשוניות

עם סיום לימודיה, נשכרה ג'אנג שין לעבודה בחברת ברינגס (Barings PLC; לימים ברינגס בנק), אשר חיפשה בקיימברידג' סטודנטים בעלי ידע בתחום ההפרטה בסין, ושכרה את ג'אנג בעקבות עבודת המאסטר שכתבה בנושא. היא חזרה להונג קונג והחלה לעבוד שם, אך בשנת 1993 נרכשה היחידה שלה בברינגס על ידי גולדמן זקס, וג'אנג הועברה לניו יורק. שם עסקה בסיוע בהנפקת מפעלים סיניים מופרטים בבורסה. בעקבות התעניינותה בגידול האורבני המהיר בסין, חזרה לעיר הולדתה, בייג'ינג, שם פגשה את בעלה, אשר לפי הדיווחים הציע לה נישואין ארבעה ימים בלבד לאחר שהכירו, בשנת 1994.[11][16] באותה שנה החלו בני הזוג בפרויקט פיתוח משולב על קרקע לא מבוקשת, שנקרא "ניו טאון".[16]

בשנת 1995 ייסדה ג'אנג שין יחד עם בעלה פאן שיה־יי את חברת "הונגשי ( Hongshi )" (משמעות השם: "אבן אדומה"), אשר לימים הפכה ל-SOHO China.[18] בעשור שלאחר מכן יזמו השניים שישה פרויקטים נוספים בסין, בהם פרויקט מגורים בעיר בואאו שבאי האינאן, ופרויקט "הקומונה על יד החומה הגדולה" — מלון בוטיק מנוהל בבייג'ינג, שכלל עבודות עיצוב של שנים־עשר אדריכלים אסייתים שג'אנג גייסה בעצמה.[16] בראשית נישואיהם ושותפותם העסקית, חוו בני הזוג מתחים עקב חילוקי דעות בנוגע לאופן ניהול העסק. בעקבות זאת, חזרה ג'אנג לאנגליה לתקופה מסוימת כדי לחשוב ולבחון את צעדיה. בסופו של דבר החליטה לחזור אל בעלה, אך עזבה את ניהול העסק לזמן מה, ושבה לעסוק בעיקר בהיבטים העיצוביים כאשר פעילות החברה גדלה.

התפתחויות מאוחרות יותר

בתוך עשר שנים מהקמת החברה על ידי ג'אנג שין ופאן שיה־יי, הפכה החברה ליזם הנדל"ן הגדול ביותר בסין, וג'אנג זכתה לכינוי "האישה שבנתה את בייג'ינג".[22][23] בשנת 2008 תיאר העיתון הבריטי "הטיימס" את בני הזוג כ"טייקוני הנדל"ן הבולטים והצבעוניים ביותר בסין".[16] בשנת 2011 החלה ג'אנג במעבר ממודל עסקי של פיתוח ומכירת נכסים, למודל של רכישת נכסים והשכרת שטחים. באותה תקופה גם החלה להתרחב מחוץ לסין, כאשר רכשה נתח של 600 מיליון דולר בבניין פארק אווניו פלאזה בעיר ניו יורק.[11] בשנת 2014 השתתפה ברכישת נתח של 40 אחוזים בבניין ג'נרל מוטורס במידטאון מנהטן,[9][11] בעסקה ששוויה המדווח עמד על כ-1.4 מיליארד דולר.[8] באותה עת הייתה ג'אנג, באמצעות חברת SOHO China, מעורבת ב-18 פרויקטים בבייג'ינג וב-11 פרויקטים נוספים בשאנגחאי.[24]

בשנת 2014 השיקו ג'אנג שין ובעלה יוזמה פילנתרופית בסך 100 מיליון דולר, בשם "מלגות SOHO China", במטרה לממן לימודים לסטודנטים סינים מעוטי יכולת במוסדות מובילים ברחבי העולם.[9][13] במסגרת היוזמה ניתנו תרומות של למעלה מ-10 מיליון דולר לאוניברסיטת ייל, מעל 15 מיליון דולר לאוניברסיטת הרווארד, ו-10 מיליון דולר לאוניברסיטת שיקגו. התרומות עוררו מחלוקת בקרב מבקרים שסברו כי הכספים היו יכולים לשמש לשיפור מערכת החינוך בסין.[9] מלגות SOHO China תומכות בכ-50 סטודנטים סינים הלומדים לתואר ראשון באוניברסיטאות השותפות ליוזמה.[25]

חברת SOHO China החלה מעבר ממודל עסקי שהתמקד בבנייה ומכירה של נכסים, למודל של רכישה והשכרה שלהם, כאשר ג'אנג שין השתתפה בהשקת מגזר חללי העבודה המשותפים SOHO 3Q בפברואר 2015. במסגרת זו, הושכרו חללים משותפים לחברות בערים שונות בסין.[10]

ג'אנג עברה לארצות הברית במהלך מגפת הקורונה, והתפטרה מתפקידה ב-SOHO China בספטמבר 2022.[26]

הוקרה

ג'אנג קיבלה פרסים בינלאומיים על תרומתה כפטרונית אדריכלות בסין וכיזמת.[11] בשנת 2002 זכתה בפרס מיוחד בביאנלה ה-8 בוונציה על "הקומונה ליד החומה הגדולה", אוסף פרטי של מבני אדריכלות, שהוסב מאוחר יותר למלון.[11]

ג'אנג חברה בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס ומשמשת כחברת מועצה ב"מועצה הגלובלית המייעצת" של אוניברסיטת הרווארד.[27][28] בין השנים 2005–2010 כיהנה כנאמנה במכון סין באמריקה, ובשנת 2010 הוענק לה פרס Blue Cloud על ידי המכון.[27][29] בשנת 2014 דורגה במקום ה-62 ברשימת הנשים החזקות בעולם של המגזין פורבס,[30] והיא "מוזכרת באופן קבוע כאחת הנשים המובילות בעולם העסקים".[27] ג'אנג ובעלה דורגו גם כ"אחד הזוגות החזקים בעולם" על פי פורבס.[31] בנוסף, מונתה ג'אנג כנאמנה של המוזיאון לאמנות מודרנית[32] ושל מועצת העסקים של אסיה.[33][34][35]

ג'אנג הופיעה בהופעת קמע בסרט "וול סטריט: הכסף מדבר" משנת 2010, שם גילמה נציגת משקיע סיני.[36][37]

חיים אישיים

לז'אנג ולבעלה פאן שי-יי יש שני בנים.[38][39][16] הם חברים בדת הבהאית.[40][41][42]

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'אנג שין בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. "Jennifer Garner, Bumble Founder and C.E.O. Whitney Wolfe Herd, and theSkimm Co-Founders Danielle Weisberg and Carly Zakin to Speak at Vanity Fair's Second Annual Founders Fair", Vanity Fair, 22 במרץ 2018 {{citation}}: (עזרה)
  2. "Billionaire Power Couple Steps Down from Leadership at Soho China". Forbes.
  3. "Pan, Zhang Resign as Chairman, CEO of Soho China". 7 בספטמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  4. Bradsher, Keith (8 בספטמבר 2022). "Twilight of Entrepreneurs in China as More Leave the Country". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  5. Grobar, Matt. "Veteran Producers Joey Marra & Nate Matteson Join Closer Media To Oversee Expansion In Non-Fiction & Scripted TV". Deadline. נבדק ב-12 בינואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  6. McClintock, Pamela. "Toronto: Closer Media's Zhang Xin and William Horberg on Landing Three Films at TIFF, Upcoming Elon Musk Doc". The Hollywood Reporter. נבדק ב-12 בינואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  7. Jonas, Ilaina (2 ביוני 2013). "Two big Manhattan property deals signal recovery, China interest". Reuters. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ 8.0 8.1 "GM Building Stake Said to Sell to Zhang, Safra Families". Bloomberg.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 Singh, Bryna (30 באוקטובר 2014). "Controversy over US$10 million donation to Yale: 7 things about China's power couple Pan Shiyi and Zhang Xin". The Straits Times. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ 10.0 10.1 Tan, Huileng (14 ביוני 2016). "Tech sector boosting property demand in Beijing, Shanghai: Soho China". CNBC. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 11.5 11.6 11.7 "Zhang Xin: The woman who built Beijing".
  12. Sina, Weibo. "Weibo". Sina Weibo. נבדק ב-12 בינואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ 13.0 13.1 Browne, Andy. "Chinese Property Power Couple Launches $100 Million Education Fund, Starting With Harvard". The Wall Street Journal. Wall Street Journal. נבדק ב-14 במאי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  14. Foster, Peter (27 ביוני 2010). "Meet Zhang Xin, China's self-made billionairess". Telegraph UK. נבדק ב-4 במרץ 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  15. Li, Ingrid (2006). Zhang Xin: On the Return to China. Jorge Pinto Books. pp. 1–2. ISBN 9780977472413.
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 16.3 16.4 16.5 Bettina von Hase (2008-08-02). "Zhang Xin and Pan Shiyi: Beijing's It-couple". The Times of London. אורכב מ-המקור ב-2011-06-15. נבדק ב-2010-08-06.
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 Zha, Jianying (11 ביולי 2005), "The Turtles: How an unlikely couple became China's best-known real-estate moguls", The New Yorker {{citation}}: (עזרה)
  18. ^ 18.0 18.1 William Mellor (בספטמבר 2010). "Beijing Billionaire Who Grew Up With Mao Sees No Housing Bubble". Bloomberg Markets magazine. נבדק ב-2010-08-06. {{cite news}}: (עזרה)
  19. Zhang Xin - Charlie Rose (באנגלית אמריקאית), נבדק ב-2025-07-06
  20. "Meet Zhang Xin, China's self-made billionairess". The Telegraph. נבדק ב-5 במרץ 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  21. Sussex, University of. "Sussex encouraged me to become the person I am, says entrepreneur Z". University of Sussex. נבדק ב-14 במאי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  22. "How Zhang Xin Became the 'Woman Who Built Beijing'". MSN. MSNBC. 13 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  23. Crabtree, Justina (22 ביוני 2017). "How time in England shaped 'the woman who built Beijing'". CNBC. {{cite web}}: (עזרה)
  24. Chiou, Pauline (3 ביולי 2013). "Richer than Trump or Oprah: Meet China's female property magnate". CNN. נבדק ב-4 ביולי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  25. "Zhang Xin". CASE.
  26. Bradsher, Keith (2022-09-08). "Twilight of Entrepreneurs in China as More Leave the Country". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331.
  27. ^ 27.0 27.1 27.2 Yan, Sophia (2014-08-26). "SOHO China's Zhang Xin: Communist roots, capitalist success". CNN. Retrieved 2023-05-11.
  28. China, SOHO. "GAC Member Directory". Harvard Global Advisory Council. נבדק ב-14 במאי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  29. "2011 China Institute Gala Honors Virginia Kamsky and Zhang Xin". Kamsky Associates Inc. נבדק ב-14 במאי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  30. Forbes. "The World's 100 Most Powerful Women". Retrieved 2023-05-11.
  31. Forbes. "The World's Most Powerful Couples". Retrieved 2023-05-11.
  32. "Officers and trustees - MoMA". The Museum of Modern Art. נבדק ב-20 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  33. MoMA. "Trustees". Retrieved 2023-05-11.
  34. Asia Business Council. "Members". Retrieved 2023-05-11.
  35. "Asia Business Council Board of Trustees Zhang Xin". Asia Business Council. נבדק ב-29 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  36. Rooney, David (2010-05-14). "Wall Street: Money Never Sleeps -- Film Review". The Hollywood Reporter. Retrieved 2023-05-11.
  37. Epstein, Gady (20 באוקטובר 2010), "Chinese Billionaire Goes Hollywood In 'Wall Street' Sequel", Forbes {{citation}}: (עזרה)
  38. May, Clifford W. (1998-12-20). "On the Verge of ...". The New York Times. Retrieved 2023-05-11.
  39. Yardley, Jim (2006-08-28). "Building a Vision: Beijing's New Style". The New York Times. Retrieved 2023-05-11.
  40. Mahony, Honor (2007-01-24). "Chinese billionaire plans to give away fortune". EUobserver. Retrieved 2023-05-11.
  41. Clark, Duncan (2016-04-12). Alibaba: The House That Jack Ma Built. HarperCollins. ISBN 978-0-06-241342-0.
  42. Li, Yuan (6 במרץ 2011). "MarketWatch: Chinese Billionaire Embraces Religion". The Wall Street Journal. {{cite news}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ג'אנג שין41414500