ברנוס
תבנית אישיות ביטחונית ריקה ברנוס (בגאלית עתיקה: Brennos; בלטינית: Brennus) היה מצביא וראש שבט מהסנונים, עם גאלי קדום. בשנת 387 לפנה"ס (או 390 לפנה"ס) הוא הביס את הצבא הרומי בקרב אלייה באמצעות קואליציה צבאית של שבטים גאלים קיסאלפיניים אותה הנהיג, כבש את רוב העיר רומא, ושלט בה במשך מספר חודשים.
לאחר כיבושה של רומא על ידי ברנוס לא נכבשה העיר בשנית במשך כ-800 שנה על ידי צבא שאינו רומי, עד לנפילתה לידי הוויזיגותים בהנהגת אלאריק הראשון ואטהאולף בשנת 410.
מקור השם
משמעות השם "ברנוס" בשפה הגאלית היא "עורב", אשר היווה מילה נרדפת ל"מלך" או "נסיך". ברנוס כנראה לא היה שמו האמיתי של ראש השבט הגאלי, כי אם תואר אצולה שדבק בו. לחלופין, ייתכן וברנוס נקרא בדיעבד על שם מנהיג גאלי אחר בשם ברנוס שחי כמאה שנה לאחריו. אותו ברנוס היה ממנהיגי הפלישה הגאלית לחבל הבלקן ובשל ההרס והחורבן הרב שהמיט הפך לשם נרדף לדמות שנואה ברחבי העולם היווני-רומאי.
רקע
הסנונים היו עם גאלי שמקורו באזור בצפון-מרכז גאליה, אשר חופף למחוז הצרפתי המודרני יון ולמחוזות הסמוכים לו[1]. בהדרגה החלו הסנונים להתפשט דרומה ולכבוש אזורים בדרום גאליה ובצפון איטליה. בסביבות שנת 400 לפנה"ס שבט סנוני חצה את הרי האלפים, לחם בשבטי האומברים וגירש אותם מאדמותיהם. לאחר מכן התיישבו בני השבט על חוף הים האדריאטי מארימינום ועד אנקונה, והקימו את העיר סנה גאליקה (כיום העיר סניגליה), שהפכה לבירתם[2].
בשנת 391 לפנה"ס, חצו הסנונים את הרי האפנינים ופלשו לחבל אטרוריה, שם צרו על העיר קלוסיום. בתגובה פנו ראשי העיר לרפובליקה הרומית בבקשת עזרה[3]. הסנאט נענה לבקשה ושלח את המצביא קווינטוס פביוס אמבוסטוס ושני אחיו על מנת שינהלו משא ומתן עם הגאלים. אולם, נטען שהם הפרו את שבועת הנייטרליות הדיפלומטית שלהם בהשתתפם בפעולות איבה כנגד הכוחות הגאלים שניצבו מחוץ לחומות קלוסיום. טיטוס ליוויוס ופלוטרכוס מוסרים שהסנונים החליטו בתגובה לעלות על רומא כדי להענישה על הפרת השבועה של נציגיה[4].
עם זאת, ייתכן והאירועים המתוארים בקלוסיום הם בדיה, שכן לקלוסיום לא הייתה סיבה אמיתית לפנות לרומא בבקשת עזרה, והגאלים לא באמת היו זקוקים לפרובוקציה אמיתית כדי לעלות על רומא. הפרשה, על פי הסברה המקובלת, נוצרה כדי לספק הסבר למתקפה הגאלית חסרת הפשר על רומא, וכדי לפאר את מעמדה של רומא כמגינתם של עמי איטליה כנגד הברברים הגאלים. מנגד, השערה אחרת שהעולתה גורסת שברנוס עבד בשיתוף פעולה עם דיוניסיוס הראשון, טיראן סירקוסאי, ששאף להשיג שליטה מוחלטת בכל סיקיליה. לרומא הייתה ברית הדוקה עם מסנה, פוליס קטנה בצפון מזרח האי, שדיוניסיוס לטש עיניים עליה. על פי ההשערה, בזמן שצבאה של רומא יאולץ להסב את תשומת ליבו לברנוס, יוכל דיוניסיוס לממש ללא הפרעה את תוכניותיו בסיקיליה.
כיבוש רומא
בקרב אלייה שהתרחש ב-18 ביולי 387 או 390 לפנה"ס הביס ברנוס את הצבא הרומאי ונכנס לרומא עצמה. הלוחמים הסנונים כבשו את כל חלקי העיר פרט לגבעת הקפיטולין, שהמתבצרים עליה הצליחו להדוף בהצלחה את המתקפה הגאלית נגדם. על פי המסורת הרומית, אחד מהמתבצרים על הגבעה, מרקוס מנליוס קפיטולינוס, הצליח להבחין מבעוד מועד במתקפה הגאלית הקרבה הודות לאווזים ה"קדושים" של האלילה יונו, שהפנו את תשומת ליבו ללוחמים הגאלים שניסו להעפיל בחשאי לראש הגבעה[5]. אולם, בראותם את עירם החרבה, החליטו הרומאים להיכנע לבסוף ולקנות מחדש את חירותם מברנוס. הם נאלצו לשלם לגאלים אלף ליבראות זהב (כ-329 ק"ג). לדברי ההיסטוריון טיטוס ליוויוס, במהלך המשא ומתן התפתחה מחלוקת על אבני המשקל ששימשו למדידת הזהב (הגאלים השתמשו באבני משקל משלהם, שהיו כבדות מהמקובל באיטליה). כאשר הנציגים הרומאים התלוננו שהם מרומים, השליך ברנוס את חרבו על המאזניים, כך שמשקלה יתווסף למשקל הזהב שעל הרומאים יש לשלם לגאלים. לאחר מכן הוא אמר את האימרה הידועה "אבוי למנוצחים!" (בלטינית: Vae victis), שמשמעה כי המפסיד בקרב נתון לחסדיו המוחלטים של המנצח, ואל לו לצפות למידת רחמים מצדו[6].
אחרית דבר
לפי המסורת הרומית, הוויכוח בעניין אבני המשקל עיכב את הגאלים ברומא במידה כה רבה, עד שלדיקטטור הגולה מרקוס פוריוס קאמילוס היה מספיק זמן לגייס צבא מחוץ לעיר, לצעוד אל רומא ולגרש את הגאלים ממנה[7]. יתרה מזאת, נטען שמלבד שחרור העיר הוא גם רדף אחרי הגאלים הנסוגים והצליח להשיב בחזרה לרומא את מלוא כופר הזהב שנאלצו הרומאים לשלם תמורת חירותם, ולהגיד לברנוס כי "לא על ידי זהב, כי אם בידי הברזל תשוב האומה לגדולתה". לדברי פלוטרכוס, בעקבות התקוממות עממית שפרצה ברחובות רומא עצמה, הגאלים נמלטו תחילה מהעיר, ולאחר מכן הושמדו לחלוטין על ידי צבאו של קמילוס כשמונה מילים (כ-11.8 קילומטר) מחוץ לה על הדרך המובילה מזרחה אל העיר גאביי[8]. קמילוס הפך בעקבות פעולותיו לדמות נערצת בעיר ואף כונה על ידי חייליו והעם כ"רומולוס נוסף" (בהתייחס למייסדה האגדי של העיר), "אבי המולדת" (Pater Patriae) ו"מייסדה השני של רומא"[9]. טיטוס ליוויוס טוען שהסנונים שצרו על גבעת הקפיטולין נדבקו בהמוניהם במגפה שפרצה בשורותיהם ולכן היו במצב פגיע במיוחד כאשר נאלצו לסגת[6]. זהו טיעון סביר מכיוון שדיזנטריה ובעיות תברואה אחרות פגעו והרגו מספר רב של לוחמים מאז שחר ההיסטוריה ואף גם בעת המודרנית.
סיליוס איטליקוס טוען כי הפרשים הגאלים ששירתו בצבאו של חניבעל במהלך המלחמה הפונית השנייה הונהגו על ידי אחד מצאצאיו של ברנוס בשם קריקסוס, שנהרג במהלך קרב טיקינוס בשנת 218 לפנה"ס[10].
קישורים חיצוניים
- ברנוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ברנוס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ יוליוס קיסר, מלחמת גאליה, ספר 2, פרק 2.
- ↑ פלוטרכוס, חיי אישים - "חיי קמילוס", פרק 16.
- ↑ טיטוס ליוויוס, מאז ייסוד העיר, ספר 5, פרק 35.
- ↑ פלוטרכוס, חיי אישים - "חיי קמילוס", פרק 17.
- ↑ טיטוס ליוויוס, מאז ייסוד העיר, ספר 5, פרק 47.
- ^ 6.0 6.1 טיטוס ליוויוס, מאז ייסוד העיר, ספר 5, פרק 48.
- ↑ טיטוס ליוויוס, מאז ייסוד העיר, ספר 5, פרק 44.
- ↑ פלוטרכוס, חיי אישים – "חיי קמילוס", פרק 18.
- ↑ טיטוס ליוויוס, מאז ייסוד העיר, ספר 5, פרק 49.
- ↑ סיליוס איטליקוס, פוניקה, ספר 4.
ברנוס40972415Q314911