ברטוצ'ו ואליירו
ברטוצ'ו ואליירו או ברטוצ'ו ואלייר (באיטלקית: Bertuccio Valiero; 1 ביולי 1596 - 29 במרץ 1658) היה הדוכס ה-102 של ונציה. ואליירו כיהן כדוג'ה מאז בחירתו ב-15 ביוני 1656 ועד פטירתו.
קורות חיים
ברטוצ'ו ואליירו נולד בוונציה לסילווסטרו ואליירו ולביאנקה פריולי. ואליירו היה איש משכיל אולם לא ברור האם רכש תואר אקדמי. ואליירו נשא לאישה את בנדטה פיזאני, ולזוג נולדו ילדים רבים (מספרם המדויק אינו ברור). כל ילדיו של ואליירו נפטרו בגיל צעיר למעט סליבסטרו ואליירו אשר לימים כיהן כדוג'ה.
בריאותו של ואליירו הייתה רעועה כל משך חייו, אולם עושרו הרב איפשר לו לעסוק בפוליטיקה והוא שירת את לה סרניסימה במספר משרות רשמיות ובהם פודסטה במספר ערים ושגריר לה סרניסימה בחצר האפיפיור אלכסנדר השביעי.
לאחר מות הדוג'ה קארלו קונטאריני, ב-1 במאי 1656, היה ואליירו מועמד לתפקיד הדוג'ה, אולם הפסיד בבחירות לפרנצ'סקו קורנארו. קורנארו נפטר ב-19 ימים לאחר מכן, ובחירות חדשות נערכו ב-15 ביוני בהן נבחר ואליירו בהצבעה הראשונה שנערכה. באותה עת הייתה ונציה מעורבת במלחמת כרתים במסגרתה נאבקה באימפריה העות'מאנית על השליטה בכרתים. ואליירו הציע לעות'מאנים לחתום על הסכם שלום אולם הסולטאן סירב. בתגובה יצא ואליירו בראש הצי הוונציאני דרך הדרדנלים במטרה לתקוף את איסטנבול ולהביא לסיום המלחמה (או לפחות להקל את המצור על קאנדיה). המתקפה לא הביאה לסיום המלחמה או להקלת המצור.
בשנת 1605, בשל מחסור בכספים למימון המלחמה, ואליירו הרשה לישועים, אשר גורשו מהעיר ונציה בשנת 1606 על ידי הדוג'ה לאונרדו דונאטו, לשוב אל העיר בתמורה לתשלום. ואליירו עצמו תרם לקופת הרפובליקה 10,000 דוקטים מהונו האישי, אולם הרפובליקה עמדה על סף פשיטת רגל בעת פטירתו של ואליירו בשל בריאותו המעורערת, ב-29 במרץ 1658, שנתיים לאחר בחירתו לתפקיד.
אנדרטה לזכרו נבנתה בכנסיית סנטי ג'ובאני אי פאולו ביוזמת בנו.
קישורים חיצוניים
| הקודם: פרנצ'סקו קורנארו |
דוכסי ונציה 1656–1658 |
הבא: ג'ובני פזארו |
28133666ברטוצ'ו ואליירו