בעל פעור
.jpg)
בעל פְּעוֹר הוא שמו של עבודה זרה באזור מואב, שחלק מבני ישראל עבדו אותו לפני הכניסה לארץ ישראל (במדבר, כ"ג, כ"ח).
רש"י מפרש ששמו של בעל פעור ניתן לו "על שם שפוערין לפניו פי הטבעת ומוציאין רעי, וזו היא עבודתו", כלומר עבודת בעל פעור היא לעשות עליו את צורכי האדם. כמו כן מובא במשנה, מסכת סנהדרין, פרק ז', משנה ו' "הפוער עצמו לבעל פעור הרי זה עבודתו" ובתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ד עמוד א' מסופר: "מעשה בסבטא בן אלס שהשכיר חמורו לנכרית אחת, כיוון שהגיעה לפעור אמרה לו המתן עד שאכנס ואצא, לאחר שיצאה אמר לה אף את המתיני עד שאכנס ואצא, אמרה לו ולא יהודי אתה, אמר לה ומאי אכפת ליך, נכנס פער בפניו וקינח בחוטמו והיו כומרין מקלסין לו ואומרים מעולם לא היה אדם שעבדו לזו בכך". ניכר מקילוס הכמרים כי עבודה זו נחשבה ביותר אצל פעור.
מפרשים מאוחרים יותר השוו בין אכילת הזבח לבעל לבין הטקס הפולחני הקדום הידוע בשם "מרזח" (כך בספרי על במדבר, כ"ה, ב'). בספרי הנביאים מרזח מאוזכר כמקום התכנסות בעת אבלות, ובעת מאורעות חגיגיים ונהנתניים.[1]
בעל פעור בתנ"ך
ערך מורחב – חטא בעל פעור
בתנ"ך, בעל פעור מופיע בהקשר של מואב. הופעתו הראשונה היא בספר במדבר, פרק כ"ג, פסוק כ"ח, כאשר לאחר שבלעם ברך את ישראל פעמיים, בלק לוקח אותו ל'ראש הפעור' (כנראה הר מוקדש לבעל פעור): ”וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם: "לְכָה נָּא אֶקָּחֲךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר, אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱלֹקִים וְקַבֹּתוֹ לִי מִשָּׁם". וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם רֹאשׁ הַפְּעוֹר הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן.”.
בספר במדבר, פרק כ"ה, בעל פעור מופיע שוב: בני ישראל מתפתים לבנות מואב, והן קוראות להם להשתתף בפולחן אליליהן. בשל ה"היצמדות" לבעל פעור (זה הפועל המקראי לעבודת פעור[2]), ה' כועס על ישראל, וחמתו שוככת לאחר שפנחס דוקר את כזבי בת צור ואת זמרי בן סלוא ראש שבט שמעון. החטא מוזכר עוד פעמים רבות בתנ"ך.[3]
בית פעור מוזכר כמקום מול הגיא בו נואם משה את ספר דברים,[4] ובסופו הוא גם נקבר בו.[5] בית פעור מוזכר גם בגבול שבט ראובן.[6]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ”כִּי-כֹה אָמַר ה', אַל-תָּבוֹא בֵּית מַרְזֵחַ, וְאַל-תֵּלֵךְ לִסְפּוֹד, וְאַל-תָּנֹד לָהֶם” (ירמיהו, ט"ז, ה'), ”הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן, וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ; וְלֹא נֶחְלוּ, עַל-שֵׁבֶר יוֹסֵף. לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ, בְּרֹאשׁ גֹּלִים; וְסָר, מִרְזַח סְרוּחִים” (עמוס, ו', ז').
- ^ "וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל" (במדבר, כ"ה, ג')
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר" (במדבר, כ"ה, ה')
"וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים" (תהילים, ק"ו, כ"ח). - ^ ספר במדבר, פרק ל"א, פסוק ט"ז, ספר דברים, פרק ד', פסוק ג', ספר יהושע, פרק כ"ב, פסוק י"ז וספר תהלים, פרק ק"ו, פסוק כ"ח, ואולי אף ספר הושע, פרק ט', פסוק י'
- ^ ספר דברים, פרק ג', פסוק כ"ט
- ^ ספר דברים, פרק ל"ד, פסוק ו'
- ^ ספר יהושע, פרק י"ג, פסוק כ'
39440674בעל פעור