בני ימין
בני ימין (בִּנִי יַמַינַ - Bini Yamina) היו קבוצה של שבטים נודדים (לפחות ארבעה) מהמאה ה-18 לפנה"ס בצפון מסופוטמיה באזור נהר הפרת התיכון ליד נהר הבליח.[1] בני ימין הוזכרו תכופות בתעודות שנמצאו בגנזך המלכותי של מארי עיר ממלכה עתיקה שנחרבה במאה ה-18 לפנה"ס על ידי חמורבי.
היסטוריה
בני ימין היו נודדים למחצה שגידלו עדרי צאן גדולים והגיעו במסגרת נדודיהם עד למרכז סוריה. חלק מהשבטים התיישב באזור בבל, אך מרכזם היה בחרן שם נהגו להתכנס לטקס ברית ראשי "בני ימין" במקדש אלוקי הירח. זקני השבטים נקראו סיבוטו (sibutu) והיו מתכנסים להתיעצויות. מנהיגי בני ימין היו שרים ונסיכים שנקראו סוגאגו (sugagu).
שמו של אחד מהשבטים נקרא "יריחום". בני ימין מופיעים בטקסטים ממארי לצידם של שבטים נודדים אחרים שנקראו סותו ו"רַבּוּ" שישבו על הגדה המערבית של הפרת, ועל פי הטקסטים נקראו אחים של בני ימין. הטקסט מזכיר גם קבוצה שנקראת "בני שמאל" (בִּנִי שִׂמַל), בני הצפון, יושבי המחוזות שמצפון מערב לממלכת מארי. שם המעיד על קרבה לבני ימין.
יש הסוברים שזכר בני שמאל נשמר בממלכת שמאל שנקראה "יאדי", המוזכרת בתעודות מהמחצית הראשונה של האלף ה-1 לפנה"ס.[2] השמות: בני ימין ו-בני שמל הם שמות שמיים-מערביים (אמוריים).[3]
על פי תעודות מארי, בני ימין התנפלו מדי פעם על חבלי הארץ שנמצאו בין מארי, תִרְקַה ושַגַרַתֻם. הם עסקו בביזת התושבים ועדרי צאנם, ולעיתים גם התיישבו בתוכם. מלכה של מארי זמרי-לים נלחם בהם, תפש את מלכיהם והרג את שר צבאם שתוארו היה דַוִידֻם. ניצחונו זה היה כה חשוב, עד שנקראו לפחות שתי שנות מלכות של זמרי-לים על שם הניצחון.[4]
השערת החוקרים היא שההתנגשויות של בני ימין עם מלכי מארי הם חלק מגל ההתפשטות האחרון של העמים השמיים-מערביים למזרח ולצפון מזרח. התפשטות זאת נבלמה במאה ה-18 לפנה"ס בעקבות התפשטות השבטים החורים (שמקורם בהרי הקווקז) דרומה לאזורים סביב מארי.
לקריאה נוספת
- שמואל ייבין, הערך: בנימין, אנציקלופדיה מקראית, כרך 2, ירושלים: מוסד ביאליק, עמ' 266-264.
- משה ענבר, השבטים האמוריים במארי, אוניברסיטת תל אביב, 1985.
קישורים חיצוניים
- משה ענבר, 'תעודות מארי וההתנחלות', עת-מול, אוקטובר 1985, 63, באתר "מקראנט"
הערות שוליים
- ^ יצחק מייטלס, לחפור את התנ"ך : על מחקר וארכאולוגיה, הוצאת ירושלים, 2008, עמ' 60
- ^ 2.0 2.1 מיכאל אסטור, בעיית החבירו וכיבוש כנען, (תרגום והערות: מ' ויינפילד), ירושלים: [חמו"ל], 1971, עמ' 5–6.
- ^ שמואל ייבין, הערך: בנימין, אנציקלופדיה מקראית, מוסד ביאליק, כרך 2, עמ' 265.
- ^ ייבין, הערך: בנימין, אנציקלופדיה מקראית, עמ' 264.
- ^ בראשית לה, טז
