בנימין זאב לנדא
 | |
| לידה |
1 במרץ 1811 דרזדן |
|---|---|
| פטירה |
24 באוגוסט 1886 (בגיל 75) דרזדן |
| מדינה | הרייך הגרמני |
| רבותיו | יעקב יוסף אטינגר, אלחנן רוזנשטיין |
| פרסים והוקרה | מסדר אלברט |
בנימין זאב (וולף) לנדא (בגרמנית: Wolf Landau; תקע"א, 1 במרץ 1811, דרזדן – כ"ג באב תרמ"ו, 24 באוגוסט 1886, דרזדן) היה רב ראשי של הקהילה היהודית בדרזדן.
ביוגרפיה
וולף לנדא נולד בדרזדן בשנת תקע"א (1811) הוא היה בנם של המורה מדרזדן מרדכי יהוידע לנדא ורייזל היינספורט. מצד אביו הוא היה נכדו של הרב דוד וולף לנדא (גר'), הרב הראשי הראשון של דרזדן. לנדאו למד תלמוד אצל הרב אברהם לוי, ובנעוריו השתתף בישיבה של אהרון קורנפלד בגולצ'וב יניקוב (אנ') שבבוהמיה. לאחר מכן למד בבית הספר התיכון "קרויצשולה" בדרזדן, ובשנים 1836–1839 למד באוניברסיטת פרידריך-וילהלם (כיום אוניברסיטת הומבולדט של ברלין) בברלין, שם העמיק את ידיעותיו בתלמוד אצל הרבנים יעקב יוסף אטינגר ואלחנן רוזנשטיין.[1]
בשנת 1839 חזר לדרזדן והחל ללמד בבית הספר הקהילתי היהודי, שהוקם שלוש שנים קודם לכן. ב-1841 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת לייפציג, וב-1842 נשא לאישה את פיילא (פאני) פיילכנפלד (1891-1816), בתו של החזן ושוחט הירש פיילכנפלד ואחותו של הרב פביאן פיילכנפלד (גר').
פעילות ציבורית ורבנית
בשנת 1845 מונה על ידי הרב זכריה פרנקל לשמש כדיין בבית הדין הרבני בדרזדן.[1] לאחר שפרנקל עזב לברסלאו, מונה לנדא ב-1854 לרב הראשי של הקהילה היהודית בדרזדן, תפקיד שבו כיהן עד מותו.[2] הוא היה פעיל במישורים רבים: כתב מאמרים בירחונים יהודיים כמו "Der Orient" ו"Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums", הרצה בעמותות מדעיות וציבוריות, ופרסם ספרים, בהם "תמונות מחיי רבנים מפורסמים" ו"אהבת נצח – אהבה מעבר לקבר".[3]
לנדא היה ממנהיגי המאבק לשוויון זכויות היהודים בסקסוניה. ב-1843 פרסם את החיבור עתירת הנהלת הקהילה היהודית בדרזדן", שבו הודה על זכויות דתיות שניתנו ליהודים, אך ביקר את ההגבלות שנותרו על זכויות האזרח.[4] ב-1863 ייסד את "קופת העניים הביישנים", וב-1851 היה חבר הנהלה ויושב ראש של אגודת מנדלסון בדרזדן.[3]
הכרה ומורשת
בשנת 1879 הוענק ללנדא עיטור אלברכט בדרגת אביר מדרגה ראשונה, כהוקרה על תרומתו כדרשן, מורה דת, רועה רוחני ותומך בעניים.[2] הוא נפטר ב-1886 בדרזדן ונקבר בבית הקברות היהודי החדש בדרזדן. לאחר מותו הוקמה קרן על שמו, "קרן ד"ר וולף לנדא".[3]
לקריאה נוספת
- עזריאל גינציג, אלה תולדות, עמ' 32, באתר גוגל ספרים
- Michael Brocke, Julius Carlebach, ed. (2004). Die Rabbiner der Emanzipationszeit. De Gruyter. pp. 563–564. ISBN 978-3-11-175037-8.
- Kerstin Hagemeyer (2002). Jüdisches Leben in Dresden. Sächsische Landesbibliothek. ISBN 3-910005-27-6.
- Alphonse Levy (1901). Geschichte der Juden in Sachsen. S. Calvary & Co. pp. 89–102.
קישורים חיצוניים
- מאיר קייזרלינג, איזידור זינגר, "לנדא, וולף", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- ש"י פין, ר' בנימין זאב וואלף ב"ר מרדכי יהוידע ד"ר לאנדוי, בספרו כנסת ישראל, ורשה, תרמ"ז, עמ' 168, באתר היברובוקס
הודעת פטירתו:
- חדשות בישראל, המגיד, 2 בספטמבר 1886
- בנימין זאב לנדא, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Michael Brocke, Julius Carlebach, ed. (2004). Die Rabbiner der Emanzipationszeit. De Gruyter. pp. 563–564. ISBN 978-3-11-175037-8.
- ^ 2.0 2.1 Alphonse Levy (1901). Geschichte der Juden in Sachsen. S. Calvary & Co. p. 102.
- ^ 3.0 3.1 3.2 Kerstin Hagemeyer (2002). Jüdisches Leben in Dresden. Sächsische Landesbibliothek. p. 113. ISBN 3-910005-27-6.
- ↑ Alphonse Levy (1901). Geschichte der Juden in Sachsen. S. Calvary & Co. pp. 94–96.
בנימין זאב לנדא41393529Q2588731