בן-גוריון, אפילוג
שגיאות פרמטריות בתבנית:סרט
פרמטרים ריקים [ קישור ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי | יריב מוזר |
|---|---|
| הופק בידי |
יריב מוזר יעל פרלוב פטריק וינוקר ג'ולייט גוז'ון |
| תסריט | יריב מוזר |
| עריכה | יעל פרלוב |
| שחקנים ראשיים |
דוד בן-גוריון קלינטון ביילי |
| מוזיקה | ג'ון קלטוניק |
| צילום | דניאל גל |
| מדינה |
 ישראל צרפת |
| הקרנת בכורה | 13 ביולי 2016 (פסטיבל הקולנוע ירושלים) |
| משך הקרנה | 70 דקות |
| שפת הסרט | עברית, אנגלית |
| סוגה | סרט תיעודי |
| פרסים | זוכה פרס אופיר לסרט התיעודי הטוב ביותר |
בן-גוריון, אפילוג הוא סרט תיעודי ישראלי-צרפתי משנת 2016 אותו כתב וביים יריב מוזר וערכה יעל פרלוב. הסרט הוקרן בהקרנת בכורה ב-13 ביולי 2016 במסגרת תחרות הסרט התיעודי של פסטיבל הקולנוע ירושלים. הסרט זכה בפרס אופיר לסרט התיעודי הטוב ביותר בטקס פרסי אופיר לשנת 2017.
אודות הסרט
בשנת 1968 נערך ריאיון מצולם עם דוד בן-גוריון, בביתו שבשדה בוקר. בזמן הריאיון בן-גוריון היה בן 82. הראיון התקיים מספר חודשים לאחר מותה של פולה, רעייתו של בן-גוריון, חמש שנים אחרי שפרש מהפוליטיקה הישראלית וחמש שנים לפני מותו, ב-1 בדצמבר 1973. את הריאיון, שצולם במשך שש שעות ושמעולם לא הוקרן, ניהל העיתונאי הבריטי קלינטון ביילי, והוא התקיים בשפה האנגלית.
חומרי הגלם המוצלמים של הריאיון, על גבי גלגלי פילם 35 מ"מ נמצאו על ידי הבמאי יריב מוזר והעורכת יעל פרלוב בארכיון הסרטים היהודיים ע"ש סטיבן שפילברג, אך ללא סלילי הסאונד. מוזר ופרלוב החלו בניסיונות לאתר את סלילי הסאונד, ובסופו של דבר מצאו אותם בארכיון בן-גוריון שבמכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, ופעלו לשיחזור הריאיון המקורי, תוך כדי שהם מתעדים את עבודתם.
על בסיס הראיון המשוחזר, תוך שילוב סרטי תעודה נוספים (בהם "The Old Young Man" בבימויו של שלמה סוריאנו[1] וכן "הכנסת" בבימויו של נתן גרוס) יצרו מוזר ופרלוב את "בן-גוריון, אפילוג". סרט תיעודי זה מציג את בן-גוריון עורך חשבון נפש עם חייו, עברו הפוליטי ומעמדו בהיסטוריה המודרנית של עם ישראל.
משתתפים
ביקורות
שמוליק דובדבני, מבקר קולנוע עבור ynet, כתב כי מדובר ב-"סרט תיעודי מרגש למדי" וכי אף פעם לא מאוחר מדי "לשמוע את דברי התוכחה של המנהיג, עתה מובס, מריר ופורש, ולהבין עד כמה הפניות הלא נכונות שנטלו כמה מהבאים אחריו הביאו את המדינה הזו למצבה הנוכחי".[2]
בביקורת טלוויזיה שפורסמה באתר וואלה! NEWS, כתב איימן סיכסק כי מדובר ב-"דיוקן אינטימי, ערוך להפליא".[3]
קישורים חיצוניים
בן-גוריון, אפילוג, קדימון הסרט באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ The Spielberg Jewish Film Archive - The Old Young Man, סרטון באתר יוטיוב
- ^ שמוליק דובדבני, "בן גוריון: אפילוג": הזקן חוזר ונותן על הראש, באתר ynet, 1 במרץ 2017
- ^ איימן סיכסק, פגז מהעבר: "בן גוריון, אפילוג" הוא מסמך נבואי על ישראל המודרנית, באתר וואלה!, 21 ביוני 2017
| פרס אופיר לסרט התיעודי הטוב ביותר | ||
|---|---|---|
| שנות התשעים של המאה העשרים | שאנן שיא (1991) • שנת 66 הייתה טובה לתיירות (1992) • סנג'ין (1993) • אל תגעו לי בשואה (1994) • באבא לובה (1995) • בית שאן: סרט מלחמה (1996) • האולימפיאדה הראשונה של אמא (1997) • יומן ראש הממשלה (1998) • הקומדיאנטים (1999) | |
| העשור הראשון של המאה העשרים ואחת | רשימת אהבה (2000) • תומר והשרוטים (2001) • מייק ברנט - לס מואה ט'מה (2002) • ההרוג ה-17 (2003) • את שאהבה נפשי (2004) • 18 קילו אהבה (2005) • סובנירים (2006) • מרגל השמפניה (2007) • ילדי השמש (2008) • שיטת השקשוקה (2009) | |
| העשור השני של המאה העשרים ואחת | חיים יקרים (2010) • הדירה (2011) • הצלמניה (2012) • שומרי הסף (2013) • הנסיך הירוק (2014) • שיח לוחמים. הסלילים הגנוזים (2015) • פרינסס שואו (2016) • בן-גוריון, אפילוג (2017) • ארץ זרה (2018) • יונתן אגסי הציל את חיי (2019) • לאה צמל, עורכת דין (2020) | |
31302067בן-גוריון, אפילוג