בית הכנסת של המהרש"ל
 |
בית הכנסת של המהרש"ל (בפולנית: Synagoga Maharszala w Lublinie), הידוע גם בשם בית הכנסת הגדול של לובלין (ביידיש: מהרש"ל שול), היה בית כנסת יהודי אורתודוקסי, שנקרא על שמו של המהרש"ל שהיה רב בית הכנסת הראשון. בית הכנסת שכן על המדרון הצפוני של גבעת הטירה ברחוב (שאינו קיים כיום) יאטצ'נה 3, בלובלין, פולין. בית הכנסת שימש לתפילה עד מלחמת העולם השנייה, אז נהרס על ידי הנאצים, בשנת 1942.
זה היה בית הכנסת הגדול ביותר בלובלין, והיה המבנה העתיק ביותר הידוע בפולין עם בימה בעלת ארבעה עמודים. במתחם בו היה בית הכנסת נמצאו שני בתי כנסת נוספים, בית הכנסת של המהר"ם על שם המהר"ם מלובלין, ובית הכנסת "שיבה קריים" באזור פודז'אמצ'ה.
היסטוריה
בית הכנסת נבנה בסביבות שנת 1567 לאחר שב-25 באוגוסט באותה שנה, קבלו היהודים ממלך פולין זיגמונט השני אוגוסט כתב זכות לבניית בית הכנסת.[1] הוא נבנה על מגרש שנתרם על ידי ד"ר יצחק מאי.[2]
במקביל, הקהילה היהודית קיבלה לראשונה אישור לבנות ישיבה, ששכנה בבניין בית הכנסת. לישיבה הגיעו תלמידים מכל רחבי אירופה[2] בסוף המאה ה-16 או תחילת המאה ה-17, נוסף בצמוד לקיר הדרומי מבנה קטן יותר בשם בית הכנסת של המהר"ם, שנועד לתפילות שבת. יחד, הם יכלו להכיל יותר מ-3,000 מתפללים.
בקומפלקס מבני בתי הכנסת היו גם משרדי הקהילה ובו נפתחה ישיבת לובלין הראשונה. כמו כן חדרים נוספים במבנה שימשו עבור מקווה ובית מטבחיים עבור השחיטה היהודית. גם בית מעצר קטן לאלו שביצעו עבירות נגד הדת או הקהילה.[3]
במהלך פלישת הקוזאקים ללובלין בשנת 1655, נשרף בית הכנסת כליל.[1] הוא נבנה מחדש במהירות, אך הישיבה נסגרה. במהלך השנים מצב המבנה התדרדר, מה שהוביל לקריסתו במוצאי יום הכיפורים בשנת 1854, כאשר תקרות הבניין קרסו.[2] שיפוץ המבנה מחדש נמשך זמן רב, והסתיים בשנת 1866, אך אופי האדריכלות הבארוקית של המבנה לא נשמר, ורק קווי המתאר המקוריים של הקירות החיצוניים, וארון הקודש נשמרו מבית הכנסת הישן.
במהלך מלחמת העולם השנייה
במהלך מלחמת העולם השנייה, אסרו הנאצים להשתמש לתפילות וצרכי דת במבנה,[2] ובשל שטחו הגדול, פנים בית הכנסת שימש כמקלט לעניים, פליטים ועקורים, וכן כמטבח משותף ליהודים העניים בגטו. במרץ ובאפריל 1942, הרסו הנאצים לחלוטין את פנים בית הכנסת והפכו אותו לנקודת איסוף ליהודים שהועברו משם למחנה ההשמדה בלז'ץ.[2] בממוצע, כ-1,500 יהודים הובאו למקום מידי לילה, וממנו צעדו דרך רחוב קלינובשצ'יזנה לתחנת הרכבת שמאחורי בית המטבחיים העירוני, משם הובלו ברכבות לבלז'ץ. לאחר חיסול גטו לובלין, בית הכנסת פוצץ ונהרסעדהיסוד.[2]
לאחר המלחמה, חורבות בית הכנסת, כולל מבנה הבימה המרשים, נותרו על תילם במשך מספר שנים, ונהרסו בשנת 1954 בהוראת העירייה, לצורך סלילת שדרת טיסיאנקליציה (כיום שדרת סולידארנושצי). נותרה במקום רק הנצחה על לוח גרנית בשלוש שפות, בפולנית, יידיש ועברית.[1][3]
בשנת 2007, יזם תיאטרון שער גרודזקה – NN יצירת מודל ממוחשב תלת-ממדי של בית הכנסת של המהרש"ל. הפרויקט, שפותח באמצעות טכנולוגיית מציאות מדומה על ידי קשישטוף מוחה, ארך חצי שנה להשלמתו.[1][4]
אדריכלות
.JPG)
מבנה האבן של בית הכנסת המקורי נבנה בסגנון רנסאנס ובארוק.[3] אך לא קיים מידע מדויק כיצדנראה לפני השריפה של שנת 1656. אך בתוכניות העיר משנת 1783, ובסביבות 1800, 1823 ו-1829, נמצאים קווי מתאר של המבנה. וכן שרדו מספר תמונות, שרטוטים ותוכניות אדריכליות מהתקופה שבין מלחמות העולם, המספקים הצצה למראה החיצוני ולפנים בית הכנסת.
החזיתות שחולקו אנכית באמצעות פילסטרים וביניהם פתחי החלונות עם משקוף חצי עגול, מראים על מבנה בן שתי קומות של הבניין.[3] מעל החלונות היה קרניז לאורך כל החזית. הבניין היה מכוסה בגג בעל שלושה שיפועים, שכוסה בפח, וגמלון בצד המערבי.[1]
פנים בית הכנסת כלל שתי קומות, מרתף ועליית גג.[1] בקומת הקרקע היו עשרה חדרים: אולם מבואה, חדר בית הכנסת שיבה קריים, גרם מדרגות, מבואות הכניסה הצפוניים, מבוא הכניסה למדרגות שהובילו לעזרת הנשים, והמבואה לבית הכנסת של המהר"ם. בקומה העליונה היו גם עשרה חדרים: אולם התפילה הראשי, מבואות כניסה ממערב ומצפון, ושלושה גרמי מדרגות.
אולם התפילה הראשי, בגובה שתי קומות, היה חלל מרובע בגודל 16 על 16 מטר.[5] מעליו התבסס קמרון המורכב מארבעה קמרונות חבית מצטלבים עם לונטות, שנמתחו בין הקירות לבין עמוד מרכזי מסיבי שתמך בבימה המוגבהת והמוקפת מעקה מברזל יצוק. הבימה ניצבה על משטח מרובע כשבפינותיו ארבעה עמודי תמך, שכל אחד מהם מורכב משלושה עמודים דקים עם כותרות קורינתיות.[3] מעליהם, אנטבלטורה עשירה בארקדות חצי עגולות, שהסתיימו בקרניז גדול שתמך ישירות בצלעות הקמרון.[5]
בקיר המזרחי ניצב ארון קודש צנוע בסגנון הרנסאנס-בארוק, שעמד במרכז מבנה דקורטיבי גדול מוקף בעמודים, ובראשו סמל לוחות הברית שעוטרו בזוג אריות. לימין ארון הקודש, ניצב עמוד תפילה לחזן.[3] החדרים הנמוכים יותר, היו צמודים לאולם הראשי מצפון וממערב, וככל הנראה נוספו במהלך השיפוץ בשנת 1656. דרך מספר חלונות קטנים ומסורגים, יכלו הנשים לראות את ההיכל. בהיכל היו נברשות רבות שנתרמו על ידי עשירי לובלין.[5]
פרוכת
פרוכת קטיפה, שנתרמה על ידי נשים בשנת ה'תרפ"ו, (סביבות 1926), שרדה, וגודלה הוא 180 על 120 ס"מ. מאז 1945, הפרוכת משמשת בבית הכנסת של הקהילה היהודית בביילסקו-ביאלה אך לא ידוע כיצד היא הגיעה לשם, וכבר בשנת 1945 מופיעה ברשימות בית הכנסת. בינואר 2008 התגלתה הפרוכת על ידי ההיסטוריון יאצק פרושייק במהלך רישום פריטים ששימשו בבית הכנסת בביילסקו. על הפרוכת רקום ”זאת נדבת נשים לבה"כ דמהרש"ל שנת תרפ"ו לפ"ק”. כן רקום במרכז הפרוכת לוחות עשרת הדיברות, ומעליהם כתר תורה הנתמך על ידי זוג אריות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 בית הכנסת המהרש"ל באתר תיאטרון NN (בפולנית)
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 בית הכנסת המהר"ל והמהר"ם בלובלין (בגרמנית)
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 "Wielka Synagoga Maharszala i Maharama w Lublinie (Plac Zamkowy)". sztetl.org.pl (בפולנית). נבדק ב-2024-07-15.
- ↑ Bałaban, Majer (2012). Żydowskie miasto w Lublinie (בפולנית). Lublin: Brama Grodzka – Teatr NN.
- ^ 5.0 5.1 5.2 Piechotka, Maria; Piechotka, Kazimierz (2017). Bramy nieba: bożnice murowane na ziemiach dawnej Rzeczypospolitej. Sztuka Żydowska w Polsce i Europie Środkowo-Wschodniej (בפולנית). Warsaw: Polski Instytut Studiów nad Sztuką Świata: Muzeum Historii Żydów Polskich Polin. pp. 198–200. ISBN 978-83-942344-2-3.
בית הכנסת של המהרש"ל42693464Q1152733