בית הכנסת בופו

בית הכנסת בופו
	אין תמונה חופשית
	(למפת פריז רגילה) בית הכנסת בופו

בית הכנסת בּוּפוֹ (בצרפתית: La synagogue Buffault) הממוקם ברחוב בופו (rue Buffault) 28 ברובע התשיעי של פריז, נבנה על ידי יהודים ספרדים כאשר הקהילה האשכנזית בנתה את בית הכנסת דה לה ויקטואר, שלימים הפך לבית הכנסת הגדול של פריז.

היסטוריה

במאה ה-19 היו בפריז שתי קהילות יהודיות מרכזיות: קהילה אשכנזית, שמקורה היה בעיקר בחבל אלזס ובחבל הריין וקהילה ספרדית שמקורה היה מפורטוגל ומרחבי האימפריה העות'מאנית.

נציגי הקהילות העלו רעיון למזג את שני נוסחי התפילה וליצור "נוסח צרפתי" חדש, שכונה צרפת (Ṣarefath), שיאומץ בבית הכנסת שנבנה אז, ברחוב לה ויקטואר (rue de la Victoire), אלא ששתי הקהילות לא הצליחו להתגבר על מחלוקות, כמו מיקומה של הבימה, ביחס לארון קודש. כתוצאה מכך, בית הכנסת ברחוב לה ויקטואר נותר בנוסח אשכנז.^[1]^[2]

בשנת 1875, יהודים מבורדו, באיון, מקונטה ונסן ורחבי האימפריה העות'מאנית (Empire ottoman) החליטו לבנות בית כנסת משלהם ולשם כך הקימו את "החברה האזרחית של בית הכנסת הישראלי על פי הנוסח הספרדי-פורטוגלי המכונה ספרדי" (Société civile du Temple israélite suivant le rite espagnol portugais dit séphardi).

בין התורמים לפרויקט היו גוסטב דה רוטשילד,^[א] אך בעיקר אישים ממוצא ספרדי כמו: ססיל פורטאדו-היינה (Cécile Furtado-Heine), אז'ן פרייר (Eugène Pereire), בני משפחת קמונדו. הם רכשו מגרש ברחוב בופו, לא הרחק מרחוב לה ויקטואר. על המגרש אולם נשפים ששימש קודם לכן כאולם ריקודים שנבנה ב-1857.^[3]

על אף שבני הקהילה תרמו סכום משמעותי, הכסף לא הספיק להקמת בית הכנסת ודניאל איפלה בנקאי ופטרון אמנות, המכונה "אוסיריס", תרם את הסכום הדרוש להשלמת בנייתו.^[1]

אדריכלות ופרטי בית הכנסת

הקהילה בחרה באדריכל סטניסלס פראן (Stanislas Ferrand) שתכנן את המבנה והוא בחר באלבר פיליפ לה רוי דה בונוויל (Albert Philippe Le Roy de Bonneville), לתכנן אאת פרטי הפנים והקישוטים.^[2] בית הכנסת, נבנה בסגנון רומאי-ביזנטי,^[4] והכיל 900 איש, 600 גברים באולם ו-300 נשים בעזרת הנשים.

הסגנון האדריכלי של בית הכנסת היה דומה לסגנון של שני בתי הכנסת הגדולים האחרים שנבנו באותו הזמן, בית הכנסת של ויקטואר ובית הכנסת טורנלס.

בחלק העליון של חזית בית הכנסת נבנה גמלון שבראשו מוצבות לוחות הברית (בגובה של 22.50 מטר מהרחוב) ותחתן כתובת בעברית, הפסוק: "ברוך אתה בבואך, ברוך אתה בצאתך"^[ב]. בצידי אולם התפילה שש קשתות הנתמכות על ידי עמודי שיש לבנים ומעליהן עזרות הנשים.

מול ארון הקודש ומעל עזרת הנשים נמצאת גלריה, שחלקה האחורי שמור לנגן העוגב ולמקהלה.

הסכסוך עם דניאל איפלה

דניאל איפלה, שתרם סכום משמעותי ואיפשר את בניית בית הכנסת, דרש להתקין בו לוחות תודה, תוך התעלמות מהתורמים האחרים ולכך התנגדה הקהילה. אחד הלוחות שעוררו התנגדות היה זה שהוקדש "לבני ישראל המהוללים" וכלל גם את שמו של ברוך שפינוזה, בשל כפירתו ואת שמו של היינריך היינה בשל התנצרותו.

בתחתית הלוח, ביקש דניאל איפלה לחלוק כבוד להוריו, לאשתו, ילדיו, וכן לחבריו הקרובים. הרבנים הסתייגו מהכללת שם אשתו, שהייתה קתולית, בשם נעוריה (קרלייר) ולא בשם נישואיה. הדברים הגיעו למאבק משפטי והסתיימו ב"פשרה ידידותית".

שמות המופיעים על לוח הכבוד

רשימת שמות החרוטים על הלוח "לבני ישראל המהוללים": משה, שמואל, דוד, ישעיהו, עזרא, הלל הזקן, יוחנן בן זכאי, עקיבא, פילון מאלכסנדריה, יהודה הנשיא, יוסף פלביוס, סעדיה גאון, רש"י, יהודה הלוי, אבן גבירול, משה הרמב"ם, אברהם אבן עזרא, יצחק אברבנאל, עזריה דה רוסי, מנשה בן ישראל, משה מנדלסון, ג'אקומו מאיירבר, ז'אק פרומנטל הלוי, אברהם פורטדו, יעקב רודריגז פרייר, האחים אמיל ויצחק פּרייר (בנקאים יהודים שניסו להתחרות עם משפחת רוטשילד יל ההגמוניה הפיננסית), מישל גודשו (1797–1862, יהודי, שר הכלכלה, האוצר והתעשייה של צרפת), אדולף כרמייה, משה מונטיפיורי, שלמה מונק, המפקד פרנצטי (le commandant Franchetti, יהודי שנהרג ב-1870, בגבורה, בקרב מול צבא גרמניה ובעיני אוסיריס, סימל את דמות היהודי המוכן לתת את חייו למען ארצו המאמצת), דוד זינסהיים, גבריאל ריסר, יצחק מנהיימר, הרב הראשי דוד אטיאס, הרב הראשי של בורדו, הרב הראשי לזר איזידור.

תלמוד תורה

בית הכנסת מפעיל "תלמוד תורה" ובו כיתות לילדים יהודים שהוריהם מבקשים לפתח ולהעשיר זהותם היהודית, בימי ראשון. הלימודים כוללים לימוד עברית, תפילות, הכנות לבר ובת מצווה, למודי תורה, משנה ותלמוד.^[5]