בטי פורד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בטי פורד
מפלגה המפלגה הרפובליקנית

אליזבת אן בלומר וורן "בטי" פורד (באנגלית: Elizabeth Ann Bloomer Warren "Betty" Ford; ‏8 באפריל 1918 – 8 ביולי 2011) הייתה אשתו של נשיא ארצות הברית ג'רלד פורד והגברת הראשונה של ארצות הברית בשנים 1974–1977.

ביוגרפיה

בטי בלומר (Betty Bloomer) היא ילדתם השלישית ובתם היחידה של הורטנס ניהר (Hortense Neahr) וויליאם סטפנסון בלומר (William Stephenson Bloomer), סוחר ציוד תעשייתי. בטי נולדה בשיקגו שבמדינת אילינוי ולה שני אחים גדולים: רוברט (Robert) וויליאם הבן (William, Jr).

בטי גדלה בגרנד רפידס שבמדינת מישיגן, לשם עברה המשפחה בהיות בטי בת 3. בהיותה בת 16 מת אביה בתאונה בשל הרעלת פחמן חד-חמצני. היא למדה ריקוד, ולאחר סיום לימודיה התיכוניים, בשנת 1936 החליטה לנסוע לניו יורק וללמוד שם מחול, אולם בשל סירובה של אמה למדה בבית הספר למחול בבנינגטון שבורמונט, שם למדה תחת מרתה גרהאם.

לאחר סיום לימודיה קיבלה אותה מרתה גרהאם ללהקתה.

לאחר סיום לימודיה עברה להתגורר במנהטן שבעיר ניו יורק שם עבדה בדוגמנות. אמה התנגדה לעבודתה ודרשה כי תשוב לביתה. לבסוף הגיעו לפשרה לפיה בטי תשוב לבית אמה לתקופה של שישה חודשים, ואם לא תמצא עבודה, תשוב לניו יורק. היא שבה לגרנד רפידס בשנת 1941 ועבדה בחנות בגדים מקומית, וכן עבדה כמורה למחול בקבוצת מחול שהקימה.

כמו כן השקיעה מזמנה בעבודה עם ילדים נכים.

נישואיה

בשנת 1942 נישאה לויליאם ג. "ביל" וורן (William G. (Bill) Warren) יצרן רהיטים שאותו הכירה בהיותם בני 12. החתונה התקיימה בבית אמה ואביה החורג, ארתור גודווין (Arthur Godwin) למרות שהם התנגדו לנישואין.

בני הזוג התגרשו בשנת 1947, וזמן קצר לאחר מכן התיידדה בטי עם ג'רלד פורד, שהיה אז שחקן פוטבול פופולרי, ובוגר אוניברסיטת מישיגן ובית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל.

זמן קצר לאחר מכן רץ פורד כמועמד לבית הנבחרים.

בטי וג'רלד נישאו ב-15 באוקטובר 1948 בכנסייה האפיסקופלית גרייס בגרנד רפידס, בהיותה בת 30 ובהיותו בן 35, וזמן קצר לאחר נישואיהם נבחר פורד לבית הנבחרים לכהונה הראשונה שלו מתוך 14 כהונות.

בני הזוג עברו לפרבר של וושינגטון, במדינת וירג'יניה.

לאחר בחירתו של פורד לסגן נשיא, ועם התפטרותו של ריצ'רד ניקסון מתפקיד הנשיא, הושבע פורד לנשיא ארצות הברית ובני הזוג עברו לבית הלבן.

לבטי וג'רלד פורד נולדו שלושה בנים ובת אחת:

  • מייקל ג'רלד פורד (Michael Gerald Ford) שנולד ב-1950 ומכהן ככהן דת.
  • ג'ון גרדנר "ג'ק" פורד (John Gardner "Jack" Ford) נולד ב-1952 ועוסק ביחסי ציבור ועיתונאות.
  • סטיבן מיגס פורד (Steven Meigs Ford) נולד ב-1956 - שחקן ורוכב רודיאו.
  • סוזן אליבת (פורד) ואנס ביילס (Susan Elizabeth (Ford) Vance Bales) נולדה ב-1957 - צלמת.

הגברת הראשונה של ארצות הברית

בהיותה גברת ראשונה, נודעה בטי פורד בדעתנותה, וברצונה להביע את עמדותיה בנושאים רבים, בין פוליטיים ובין אחרים. היא סיפרה בגלוי על טיפולים פסיכולוגיים שעברה בצעירותה, וכן לא התנגדה לשימוש במריחואנה.

היא נאמה בפומבי בזכות זכויות נשים, תמכה בהצעת תיקון לחוקה שהייתה מעניקה שוויון זכויות בלא התחשבות במגדר ודיברה בעד חוקיות ההפלות. הנשיא, שהסכים עם אשתו, ספג ביקורת מצד מפלגתו - המפלגה הרפובליקנית.

זמן קצר לאחר שבני הזוג עברו לבית הלבן, עברה בטי פורד כריתת שד בשל סרטן השד. בתוכניות טלוויזיה ובעיתונות דיברה בטי פורד על הניתוחים שעברה ועל חשיבות גילוי מוקדם של סרטן.

בהיותה גברת ראשונה תמכה באמנויות, ובזכותה הוענקה למרתה גרהם מדליית החירות הנשיאותית, הרקדנית הראשונה שקיבלה כבוד זה.

מרכז בטי פורד

בשנת 1978 גברה תלותה באלכוהול ובתרופות הרגעה והיא נאלצה לעבור טיפולי גמילה. עם סיום הגמילה והתאוששותה, הקימה בטי בשנת 1982 את מרכז בטי פורד בראנצ'ו מיראז' שבמדינת קליפורניה לגמילה, וכיהנה כיו"ר חבר המנהלים של המרכז.

תיאור גמילתה מתלות בתרופות ובאלכוהול מתואר בספרה משנת 1987: "בטי: התעוררות שמחה" ("Betty: A Glad Awakening").

בשנת 2003 פרסמה את ספרה: "מרפא ותקווה: שש נשים ממרכז בטי פורד חולקות את מסעם מהתמכרות להתאוששות" ("Healing and Hope: Six Women from the Betty Ford Center Share Their Powerful Journeys of Addiction and Recovery").

לאחר עזיבת הבית הלבן

בשנת 1978 פרסמה בטי פורד את האוטוביוגרפיה שלה "The Times of My Life".

ב-1987 הוכנסה ל"היכל התהילה של נשות מישיגן", וב-1999 זכו בטי וג'ראלד פורד, יחדיו, למדליית הזהב של הקונגרס, לאות הוקרה על פעילותם הציבורית וההומניטרית.[1]

פורד הלכה לעולמה ב-8 ביולי 2011 בגיל 93, בביתה שבראנצ'ו מיראז' שבקליפורניה.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בטי פורד בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ congressionalgoldmedal


הגברות הראשונות של ארצות הברית
מרתה וושינגטון (1789–1797) • אביגייל אדמס (1797–1801) • מרתה ג'פרסון רנדולף (1801–1809) • דולי מדיסון (1809–1817) • אליזבת קורטרייט מונרו (1817–1825) • לואיזה אדמס (1825–1829) • אמילי דונלסון (1829–1836) • שרה יורק ג'קסון (1836–1837) • אנג'ליקה ואן ביורן (1837–1841) • אן הריסון (1841) • ג'יין אירווין הריסון (1841) • לטישה כריסטיאן טיילר (1841–1842) • פרסילה קופר טיילר (1842–1844) • ג'וליה גרדינר טיילר (1844–1845) • שרה צ'יילדרס פולק (1845–1849) • מרגרט טיילור (1849–1850) • אביגייל פילמור (1850–1853) • ג'יין פירס (1853–1857) • הארייט ליין (1857–1861) • מרי לינקולן (1861–1865) • אלייזה מקרדל ג'ונסון (1865–1869) • ג'וליה גרנט (1869–1877) • לוסי הייז (1877–1881) • לוקרישיה גרפילד (1881) • מרי מקאלרוי (1881–1885) • רוז קליבלנד (1885–1886) • פרנסס קליבלנד (1886–1889; 1893–1897) • קרוליין הריסון (1889–1892) • מרי הריסון מקי (1892–1893) • אידה סקסטון מקינלי (1897–1901) • אדית רוזוולט (1901–1909) • הלן הרון טאפט (1909–1913) • אלן לואיז וילסון (1913–1914) • מרגרט וודרו וילסון (1915-1914) • אדית בולינג וילסון (1915–1921) • פלורנס הרדינג (1921–1923) • גרייס קולידג' (1923–1929) • לו הובר (1929–1933) • אלינור רוזוולט (1933–1945) • בס טרומן (1945–1953) • מיימי אייזנהאואר (1953–1961) • ג'קלין קנדי-אונאסיס (1961–1963) • ליידי בירד ג'ונסון (1963–1969) • פט ניקסון (1969–1974) • בטי פורד (1974–1977) • רוזלין קרטר (1977–1981) • ננסי רייגן (1981–1989) • ברברה בוש (1989–1993) • הילרי קלינטון (1993–2001) • לורה בוש (2001–2009) • מישל אובמה (2009–2017) • מלאניה טראמפ (2017–2021) • ג'יל ביידן (2021–) החותם של נשיאי ארצות הברית
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30702204בטי פורד

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=בטי_פורד&oldid=1582293"