בוינאקסק
 סמל בוינאקסק | |
 | |
| בוינאקסק | |
| מדינה / טריטוריה |
 רוסיה |
|---|---|
| מחוז פדרלי | המחוז הפדרלי של צפון קווקז |
| רפובליקה |
 דאגסטן |
| מחוז | מחוז בוינאקסקי |
| ראש העיר | נורגודייב איסלמודין אחמדוביץ' |
| תאריך ייסוד | 1832 |
| שמות קודמים | Темирхан-Шура (טמיר-חאן-שורה) |
| גובה | 490 מטרים |
| דת | אסלאם |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 65,080[1] (2018) |
| קואורדינטות | 42°49′N 47°07′E / 42.817°N 47.117°E |
| אזור זמן | UTC +3 |
| http://buynaksk05.ru/ | |
בוינאקסק (ברוסית: Буйна́кск; בקומיקית: Шура או Tемирхан-Шура בפי היהודים נקראה גם טמיר חאן שורה) היא עיר ברפובליקת דאגסטן שברוסיה. בעבר התקיימה בבוינאקסק קהילה יהודית שהורכבה מיהודים הרריים מקומיים ומיהודים רוסים אשכנזים.
שם העיר
שמה המקורי של העיר הוא "טמיר חאן שורה".
לפי אחת הגרסאות, משמעות השם בשפתם של הקומיקים היא האגם של טימור. ההסבר לשם נעוץ במסורת, לפיה במקום זה ייסד בשנת 1396 המצביא טימור לנג מבצר, בעת מלחמתו בטוכטמיש. האגם עצמו נוצר רק במאה ה-19.
לפי הסבר אחר, מקור השם הוא דרגיני.
הסובייטים העניקו לעיר בשנת 1922 את שמה הנוכחי, על שמו של המהפכן א.ד. בוינאקסקי (רו'), יליד האזור.
גאוגרפיה
בוינאקסק ממוקמת למרגלות רכס הקווקז הגדול, על גדותיו של נהר שורה-אוזן (רו') ואגם קומסומולסקוי, כ-40 ק"מ דרומית מערבית לבירת דאגסטן מחצ'קלה.
היסטוריה
האזכור הראשון של המקום הוא משנות ה-90 של המאה ה-16 ביומניהם של דיפלומטים מוסקבאים שהיו בדרכם לגאורגיה. באותה העת היה מדובר כפר קטן.
ב-1832 הקימו הרוסים מבצר בנקודה אסטרטגית בעיר, וב-1934 הפכה למפקדה הראשית של מפקד אזור דאגסטן. לחיילי המבצר הוענקו שטחים סביבו עבור מגורי משפחותיהם, ואלו היו תושביה הראשונים של בוינאקסק. במשך עשרות השנים הבאות היו רוב התושבים חיילים ואנשי צבא, כשסביבם ספקי שירותים וסוחרים מלאומים שונים. עד שנות ה-50 של המאה ה-19 הייתה בקרבת העיר ביצה שהיוותה מקור למחלת הקדחת. באותן שנים הביצה יובשה, ובמקביל שופרו תעלות המים לעיר ואוכלוסייתה גדלה.
בשנת 1866 קיבלה בוינאקסק (בשמה אז, טמיר-חאן-שורה) מעמד של עיר כאשר גרו בה 7100 איש, מהם 5594 תושבי קבע. העיר הפכה להיות בירת מחוז (אובלסט) דאגסטנסקייה (אנ') (דאגסטן של היום) באימפריה הרוסית, בערך משנת 1860 ועד ל-1917.
ב-1892 פרצה בעיר מגפת כולירה, אך בזכות פעולות שנקטו השלטות לשיפור הסניטציה, העיר לא ספגה אבדות רבות במגפה.
בין 1917 ל-1922 שימשה טמיר-חאן-שורה כבירתה של "הרפובליקה ההררית של צפון הקווקז" (אנ'), עד להשתלטות הסובייטית על הרפובליקה שהוביל לפירוקה.
אירועי טרור
ב-4 בספטמבר 1999 אירע בבוינאקסק פיגוע במסגרת פיצוץ בנייני הדירות ברוסיה. משאית ובה 2700 ק"ג של חומר נפץ פוצצה ליד בית מגורים בעיר. בפיצוץ נרצחו 64 בני אדם, מתוכם 23 ילדים, ונפצעו 146. שעתיים לאחר מכון זוהתה ונוטרלה משאית נפץ נוספת שהמתינה ליד בית חולים בעיר. ב-4 בספטמבר 2000 הוצבה במקום הפיצוץ אנדרטה לזכר חללי הפיגוע.
ב־21 בדצמבר 1997 תקפו מורדים צ'צ'נים בסיס צבאי בבוינאקסק. לאחר קרב יריות בן מספר שעות, שבו הונחלו לרוסים אבדות, נמלטו התוקפים כשהם לוקחים עמם כבנות ערובה מספר נשים שהיו במקרה באוטובוס שעבר במקום[2].
ב-8 באוגוסט 2006 אירע פיגוע משולב נוסף בבוינאקסק, כאשר כמה מכוניות תופת התפוצצו בו זמנית. התובע הכללי של העיר, ביטאר ביטארוב, נפצע קשה ומת מפצעיו לאחר זמן. כשעה לאחר הפיצוץ הגיע מהבירה מחצ'קלה שר הפנים של דאגסטן, אדילגריי מגומדטאגירוב ומכוניות תופת התפוצצו בסמוך אליו, אך הוא לא נפגע משום ששהה ברכב ממוגן.
דמוגרפיה
העיר טמיר חאן שורה היא בעלת אוכלוסייה מעורבת אתנית ודתית, ובה קבוצות מוסלמיות קווקזיות מקומיות, לצד רוסים נוצרים. בעבר חיו בבוינאקסק גם יהודים רבים (ראו להלן), אך מספרם כיום זניח.
במאה ה-19 הייתה העיר מגוונת יותר מבחינה אתנית ודתית. בשנת 1866 חיו בה 5594 תושבי קבע (ו-1056 תושבי ארעי), מתוכם כ-63% רוסים (נוצרים פרבוסלבים), כ-13% עמים קווקזיים (מוסלמים), כ-7.3% יהודים, כ-6.5% פולנים (קתולים), כ-6% ארמנים (נוצרים ארמנים), כ-3% גאורגים (נוצרים גאורגים) וכמות זניחה של גרמנים (נוצרים פרוטסטנטים וקתולים)[3]. עם השנים הלכה ופחתה אוכלוסיית הלא-מוסלמים בבוינאקסק. על פי מפקד אוכלוסין שנערך בשנת 2010, מנתה אוכלוסיית בוינאקסק 62,623 נפש. הרכב אוכלוסיית העיר הוא:
| קבוצה | כמות | אחוז מכלל תושבי העיר |
|---|---|---|
| אווארים | 28,674 | 45.79% |
| קומיקים | 19,274 | 45.79% |
| רוסים | 4352 | 6.95% |
| לאקים | 4263 | 6.81% |
| דרגינים | 3962 | 6.33% |
| אזרים | 344 | 0.55% |
| לזגינים | 262 | 0.42 |
| טטרים | 205 | 0.33% |
| אחרים | 1013 | 1.62% |
| לא צוין | 274 | 0.44% |
יהודים
בבוינאקסק התקיימו שתי קהילות יהודיות. האחת היא קהילה של יהודי ההרים המקומיים, והשנייה של יהודים אשכנזים שהגיעו ממערב האימפריה הרוסית. לפי המסורת של היהודים ההררים, מוצאם הוא מגולי בבל שנדדו מבבל והתיישבו לבסוף גם בטמיר-חאן-שורה[4], אולם חוקרים מאוחרים דוחים מפקפקים במסורת זו[5]. יהודים אשכנזים הגיעו לראשונה לעיר כחיילים בצבא האימפריה, בעת שהייתה מפקד צבאית אזורית. הגירת יהודים רוסים לבוינאקסק התעצמה בשנות ה-80 ובראשית שנות ה-90 של המאה ה-19, אך החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19 הוגברו הגבלות על הגירה והתיישבות של יהודים ממזרח האימפריה (יהודים אשכנזים) אל הקווקז, ומספרם הלך וקטן. במהלך המאה ה-20 מספרים של היהודים האשכנזים בבוינאקסק הוסיף לרדת.
ב-1855 קיבלו היהודים האשכנזיים בעיר רישיון להקמת בית ספר יהודי, כשאליהם הצטרפו גם יהודים הרריים. האשכנזים רצו שבנוסף לשפת הלימודים, רוסית, תילמד גם שפת היידיש, בעוד שיהודי ההרים התנגדו. לבסוף הוחלט כי שפת הלימוד תישאר רוסית, אך הטקסטים יתורגמו ליידיש. בנוסף, למדו בבית הספר עברית. בתחילת המאה ה-20 גברה השפעתם של הציונים שהתנגדו ללימוד יידיש, והיא הוצאה מחוץ לתוכנית הלימודים.
לשתי הקהילות היו בתי כנסת נפרדים. בית הכנסת של העדה ההררית הוא קדום. הקהילה האשכנזית החלה לבנות את בית הכנסת בשנת 1863, והוא נחנך בשנת 1865, וב היה מקווה טהרה. לשתי הקהילות היה בית קברות משותף.
עליית יהודים מבוינאקסק (כמו מיתר ערי הקווקז) החלה בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, ובפרט בתקופת העלייה הראשונה והעלייה השנייה. בין עולי בוינאקסק באותן שנים היו בני משפחת ניסנוב שהתיישבו בכפר תבור ובניהם יחזקאל, צבי ויהודה היו חברי השומר. יחזקאל נרצח בידי ערבים סמוך ליבנאל בשנת 1911. גם צבי בקר, ממייסדי בר גיורא והשומר, היה יליד העיר.
בשנות מלחמת העולם השנייה הגיעו לבוינאקסק יהודים פליטים מאזורי הכיבוש הנאצי[6].
ב-1945, לאחר שיהודי ההרים המקומיים הגישו בקשה לשלטונות הסובייטיים לרישום הקהילה, אושר להם על ידי הסובייט לענייני דתות במוסקבה לשוב להתפלל בבית הכנסת הישן. בית הכנסת עוד היה פעיל בראשית שנות ה-50[7].
ב-8 באוגוסט 1960 פורסם בעיתון "קומוניסט", עיתון מקומי המזוהה עם המפלגה הקומוניסטית, כי יהודי המקום שותים דם של מוסלמים לצורכי פולחן. נטען כי מטרתה של עלילת הדם הייתה להוביל לסגירת בית הכנסת בעיר והמרכז הסוציאלי היהודי האזורי[8].
שיאה של העלייה לארץ ישראל היה בשנות ה-70 של המאה ה-20, עם העלייה הגדולה של יהודי הקווקז, ובמהלך העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90. בין העולים בשנות ה-90 נמנה המשורר אלברט בן יצחק יעקב.
מספר יהודי בוינאקסק וחלקם היחסי בתוך כלל תושבי העיר:
| שנה | מספר היהודים | אחוז מכלל תושבי העיר |
|---|---|---|
| 1858 | 89[9] | 4.3% |
| 1864 | כ-40 משפחות[9] | % |
| 1894 | 1337[10]. | לא ידוע |
| 1897 | 1990 | 13% |
| 1898 | 1779 | 28% |
| 1904 | 1348 קבועים, ו-771 ארעיים | 22.5% |
| 1912 | 1930 | לא ידוע |
| 1926 | 1471 | 13ץ5% |
רבנים
הרב הידוע הראשון שפעל בקהילה היה רבי אליהו בן מישאל (מושאילוב) (1781-1848), יליד דרבנט וחניך ישיבות בגדד שהיה בעל מעמד בכיר בכל הקהילות היהודיות בקווקז[11]. אחריו כיהן רבי אברהם בן חנוך מושאילוב. נפטר בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20. אחריו כיהן רבי יהושע בן חנוכה מושאילוב. באותה העת כיהן גם הרב שלום בן מלך מזרחי[12].
הרב יחזקאל מושאליוב היה הרב הראשי בשנות ה-80 של המאה ה-19. הוא למד בישיבות רוסיה והיה דובר רוסית. ביקר בארץ ישראל יחד עם הרב יעקב יצחקי.
הרב משה בן אברהם אגארונוב, יליד 1890. שלט ברוסית, בעברית ובטאטית יהודית[13].
רבני הקהילה האשכנזית[14]:
- הרב מרדכי ליב רוסנצוב - לפני שנת 1866.
- הרב חיים גולדמאן משנת 1876.
- הרב טוביה בן נחום גורדוצקי משנת 1900.
כיום, הרב חיים דנציגר, שליח חב"ד ברוסטוב על הדון, מטפל בענייני הדת גם בבוינאקסק[15].
לקריאה נוספת
- יוסף יהודה טשארני, ספר המסעות בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז וקצת מדינות אחרות אשר בנגב רוסיא, סנט פטרבורג, ה'תרמ"ד, פרקים ב-ג.
- מרדכי אלטשולר, יהודי מזרח קאווקאז : תולדות היהודים ההרריים מראשית המאה התשע-עשרה, מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, ירושלים 1990.
קישורים חיצוניים
- טעמיר כאן שורא, פרק ב' מ"ספר המסעות בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז וקצת מדינות אחרות אשר בנגב רוסיא", אתר ויקיטקסט.
- טעמיר כאן שורא (המשך) פרק ג' מ"ספר המסעות בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז וקצת מדינות אחרות אשר בנגב רוסיא", אתר ויקיטקסט.
הערות שוליים
- ^ מוערך. במפקד שנערך בשנת 2010 נמנו בעיר 62,623 תושבים.
- ^ לוחמים צ'צ'נים התקיפו יחידת צבא רוסית בדאגסטן מכון ג'יימסטאון "מוניטור", 23 בדצמבר 1997(הקישור אינו פעיל, 19 בפברואר 2017)
- ^ מרדכי אלטשולר, יהודי מזרח קאווקאז, עמ' 226
- ^ טשרני, עמ' 3-4
- ^ ראו אצל אלטשולר,"יהודי מזרח קאווקאז", פרק א
- ^ ראו למשל עדותו של גצל אביגדורי (צו'נסטקובסקי) ב"ספר ליפנו", 1988, עמ' 233.
- ^ מרדכי אלטשולר, יהודים במכבש הסובייטי, ירושלים תשס"ח, עמ' 402.
- ^ עתון בקווקז הסובייטית חידש את עלילת הדם, למרחב, 6 נובמבר 1960.
- ^ 9.0 9.1 יהודים הרריים בלבד. אין לנו מידע על כמות היהודים האשכנזים באותה השנה.
- ^ כך לפי אלטשולר. לפי המקור הזה, חיו באותה שנה 5500 יהודים בטמיר-חאן-שורה.
- ^ ראו כאן, אולם נכתב שם כי היה רב בדרבנט
- ^ מזרחי, שלום בן מלך | Photograph NNL_ARCHIVE_AL002782165 | The National Library of Israel, באתר www.nli.org.il (באנגלית)
- ^ אלטשולר, עמ' 94
- ^ מבוסס בעיקר על אתר עמותת קש"ב
- ^ הקהילה היהודית של בוינקסק, באתר Jewish Russia
32097046בוינאקסק