ליפנו
 | |
| בית הכנסת בליפנו, נחרב על ידי הגרמנים | |
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| פרובינציה |
 קויאוויה-פומרניה |
| מחוז | ליפנו |
| תאריך ייסוד | 21 באפריל 1349 |
| שטח | 10.99 קמ"ר |
| ‑ הנקודה הגבוהה | 117 |
| ‑ הנקודה הנמוכה | 100 |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 14,485 (2012) |
| http://www.umlipno.pl/ | |
ליפנו (בפולנית: Lipno) היא עיירה בפרובינציית קויאוויה-פומרניה במרכז פולין, כ-20 ק"מ צפונית לווולוצלאווק וכ-40 ק"מ דרומית-מזרחית לטורון. היא משמשת כבירתו של מחוז ליפנו, ובשנת 2012 התגוררו בה כ-14 אלף תושבים.
היסטוריה
ליפנו נוסדה ב-21 באפריל 1349, על בסיס התיישבות מוקדמת יותר בשם ליפה (Lippe). בהיותה על אם הדרך בין פלוצק לטורון, התפתח בה המסחר, אך גם מלאכה זעירה ובמיוחד ענף הסנדלרות. בנוסף, נהנתה העיר מגביית מכס מסוחרים ליטאים ופרוסים שעברו דרכה. במאות ה-15 וה-16 נהנתה העיר משגשוג כלכלי.
במהלך המלחמה הצפונית השנייה (1655-1660) תקף הצבא השוודי את ליפנו מספר פעמים, בזזו אותה והעלו אותה באש. לכך נוספו מגפות שפקדו אותה בשנים 1623, 1626-1629 ו-1708-1709. כתוצאה מאירועים אלו, איבדה ליפנו ממעמדה. בחלוקה השנייה של פולין ב-1793 סופחה העיר לפרוסיה. בעקבות חוזה טילזיט מ-1807, כונן נפוליאון בונפרטה את דוכסות ורשה, וליפנו נכללה בה. בעקבות קונגרס וינה ב-1815, שוב השתנתה הריבונות על העיר, וכעת נכללה בתחומה של פולין הקונגרסאית, שהייתה למעשה פרוטקטורט של האימפריה הרוסית. ראשית המאה ה-19 סימנה גם את תחילת התאוששותה של ליפנו. מספר התושבים בה עלה מ-480 ב-1800 לכ-3000 ב-1825. במהלך המאה ה-19 התפתחה התעשייה בעיר, והוקמו בה מבשלת בירה ובתי חרושת לטקסטיל, בורסקאות, חומץ, שמן וסבון.
במהלך מלחמת העולם הראשונה נכבשה ליפנו בידי גרמניה, והייתה בשליטתה מ-1915 ועד לסיוף המלחמה. עם תום המלחמה הושבה לשליטת פולין ונכללה בשטחה של הרפובליקה הפולנית השנייה, למעט תקופה בת שבוע במהלך המלחמה הפולנית-סובייטית, אז נכבשה בידי הצבא האדום.
ב-1937 הוקמה מסילת ברזל שחיברה את ליפנו לוורשה ולטורון.
במהלך פלישת גרמניה לפולין כבשה גרמניה הנאצית את ליפנו ב-8 בספטמבר 1939. באוקטובר אותה שנה סופחה העיר לגרמניה, יחד עם שטחים נרחבים במערב פולין. יהודי העיר גורשו ממנה כשלושה חודשים לאחר מכן, ורוכזו בגטאות ורשה ולודז'. גם התושבים הפולנים נרדפו, ומאות מהם נרצחו. עם סיום המלחמה חזרה ליפנו לשליטת פולין
הרפורמה במבנה השלטון שנערכה בפולין עם כינונה של הרפובליקה השנייה כללה גם חלוקה למחוזות, וליפנו קיבלה מחוז משלה. ב-1975 בוטל המחוז, והעיר שויכה למחוז וולוצלאווק, עד לכינונו מחדש ב-1999.
אתרים מרכזיים
- כנסיית עליית מריה השמיימה הוקמה ב-1388 בסגנון גותי. בסוף המאה ה-18 היא נסגרה לשם שיפוץ, ופתחה שעריה מחדש ב-1819. המזבח, הכולל עיטורים מגולפים, נבנה במהלך המאה ה-18 והובא ממנזר בסקמפה ב-1762. במהלך המאה ה-19 הוסיף לו האמן ווייצ'ך גרסון ציורים המתארים את עלייתה של מריה השמיימה.
- הפארק העירוני של ליפנו הוקם ב-1914 על פני שטח של כ-110 דונם. ב-1918 הוקמה בו אנדרטה לציון השחרור מהכיבוש הגרמני. הגרמנים הרסו את האנדרטה כשכבשו את העיר מחדש במלחמת העולם השנייה. בשנות ה-70 הוקם בפארק אמפיתיאטרון שנערכים בו מופעים.
הקהילה היהודית
עדויות לקיומה של קהילה יהודית בליפנו קיימות מראשית המאה ה-19. באותה העת הוקמו בעיר בית כנסת ובית קברות יהודי. צו מיום 25 במאי 1824 הגביל את מגורי היהודים לרובע אחד בלבד (הרוויר). במחצית השנייה של המאה ה-19 הוקם בית כנסת שני, גדול יותר (שכונה "בית הכנסת הגדול"), ויכול היה להכיל כמה מאות מתפללים. כן הוקמו באותה תקופה מספר שטיבלאך. בדומה לשכניהם, גם היהודים בעיר התפרנסו בעיקר ממסחר ומלאכה. הקהילה היהודית הקימה מוסדות שונים כחברה קדישא, חברת ביקור חולים (1889) וקופת גמילות חסדים (1903) שהעניקה הלוואות לנזקקים.
רבה הראשון של העיר הוא רבי מיכל זקס מליסא, אביו היה רבי יואל אויסטרליץ מחשובי הרבנים בברלין, סבו הינו רבי מיכל חסיד בעל 'יפה מראה' ואב''ד ברלין. רבי מיכל היה מקורבם וידידם של גדולי דורו רבי עקיבא איגר ורבי יעקב לורברבוים, אשר מכנהו 'צדיק יסוד עולם'[1]. מספר תשובות בהלכה בשו''ת רבי עקיבא איגר ממוענות אליו[2]. בנו הוא רבי דוב יואל זקס (תק''ל -תקצ''ה) אב''ד לאבשין. נכדו הוא רבי יחיאל מיכל זקש מגלאוגו.
במהלך מלחמת העולם הראשונה עזבו רבים מיהודי ליפנו, ומרביתם השתקעו בוורשה. בתקופה הקצרה בה כבש הצבא האדום את העיר הוחרם רכוש רב של תושביה, ובכלל זה רכוש יהודי, וגם הצבא הפולני ששחרר את העיר בזזו את רכושם. במהלך שנות ה-20 סייע הג'וינט לקהילה לשקם את עצמה. הג'וינט הקים מטבח להזנת הילדים, ותרם כסף לקופת הגמילות חסדים, כדי לאפשר את המשך פעילותה.
באותה העת התבססו בעיר רוב התנועות הציוניות, ובהן הציונים הכלליים, פועלי ציון, המזרחי, הצה"ר. תנועות הנוער השומר הלאומי, השומר הצעיר ובית"ר הקימו אף הן סניפים בעיר. גם תנועות לא-ציוניות כאגודת ישראל והבונד הקימו סניפים בליפנו. על אף הפעילות הציונית הענפה בעיר, רוב היהודים בה היו חרדים, ובבחירות לוועד הקהילה שנערכו ב-1931 קיבלו נציגי החרדים 5 מנדטים לעומת 3 מנדטים לציונים. בבחירות שנערכו ב-1936, זכו נציגי התנועות הציוניות לרוב של 5 מול 3. יהודי ליפנו היו מעורבים גם בפוליטיקה הפולנית, וכמה מהם כיהנו כחברי מועצת העיר. רב העיר שמואל ברוט נבחר לציר בסיים ב-1928.
בסוף שנות ה-30 החלו יהודי ליפנו לסבול מאנטישמיות, ורבים מעסקיהם הוחרמו.
בשואה
ערב מלחמת העולם השנייה היוו היהודים כ-40% מאוכלוסייתה של ליפנו. רבים מהם נמלטו לוורשה כאשר גרמניה פלשה לפולין בפרוץ מלחמת העולם השנייה, אך גם זו נכבשה על ידי הגרמנים תוך זמן קצר. ליפנו עצמה נכבשה ב-8 בספטמבר 1939, ותוך זמן קצר החלו חיילי הוורמאכט והגסטאפו בביזת רכושם של היהודים ובהשפלתם. החל מראש השנה, שחל ב-14 בספטמבר נאסרה עליהם הכניסה לבית הכנסת הגדול. ביום הכיפורים, שחל ב-23 בספטמבר נצטווה רב העיר לאסוף זבל סוסים מרחובות העיר. באוקטובר חויבו יהודי העיר לענוד טלאי צהוב. באותו החודש נלקחו 15 יהודים בעלי נכויות, ונרצחו ביער סמוך. בנובמבר הציתו הגרמנים את בית הכנסת, ובחודשים הבאים החריבו מוסדות יהודיים נוספים ואף בתים פרטיים. המצבות בבית הקברות היהודי נהרסו, ונלקחו לשם בניית מדרכות. בדצמבר גורשו יהודי העיר לוולוצלאווק ולוורשה. אלה שגורשו לוולוצלאווק הועברו מאוחר יותר לגטו לודז', ואלו שגורשו לוורשה הועברו לגטו ורשה. ערב הגירוש עמד מספר היהודים בעיר על 2,979.
קישורים חיצוניים
- ספר יזכור לקהילת ליפנו, בספריית העיר ניו יורק
- אתר העירייה (בפולנית)
- ליפנו באתר מורשת יהדות פולין
- מידע אודות ההיסטוריה של ליפנו (באנגלית)
- "ליפנו", באתר השטעטל הווירטואלי