א-סמאווה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
א-סמאווה
ٱلسَّمَاوَة
אוסף תמונות מהעיר א-סמאווה
מדינה עיראקעיראק עיראק
מחוז אל-מות'נא
בירת העיר א-סמאווה
שפה רשמית ערבית
שטח 277.7 קמ"ר (2015)
גובה 9 מטרים
אוכלוסייה ‏
 ‑ בעיר 368,537 (2015)
 ‑ צפיפות 1,327 נפש לקמ"ר[1] (2015)
קואורדינטות 31°19′00″N 45°17′00″E / 31.31678626931798°N 45.28331408628105°E / 31.31678626931798; 45.28331408628105
אזור זמן UTC +3

א-סמאווה (בערבית: ٱلسَّمَاوَة, בתעתיק לטיני: as-Samāwah) היא עיר בעיראק, השוכנת כ־280 קילומטרים דרומית־מזרחית לבגדאד.

העיר א-סמאווה היא בירתו המודרנית של מחוז אל-מות'נא. העיר שוכנת במרכז הדרך בין בגדאד לבצרה, בקצהו הצפוני של המחוז. מחוז אל-מות'נא הוקם בשנת 1975; לפני מועד זה, היה המחוז מאוחד עם מחוזות אל-קאדסיה (א-דיוואניה) ונג'ף.[2]

היסטוריה ואטרקציות

היסטוריה מוקדמת

סוק אל מסגוף
חורשות התמרים בעיר א-סמאווה בשקיעה

העיר יושבה על ידי שבט ערבי מבני קֻדָעָה סביב המאה השלישית לספירה. העיר בנויה על שני גדות נהר פרת, ובמרכזה ארבעה גשרים המחברים בין שני הגדות. הגדה המערבית של העיר מהווה את ליבה המסחרי, וכוללת את העיר העתיקה ואת הרובע היהודי, עַקְד אל־יַהוּד (בערבית: עֻקְד אל־יהוד). בגדה זו שוכן גם השוק המקורה סוק אל־מסגוּף, המתוארך לתקופה העות'מאנית. האזור שמסביב לשוק מהווה את העיר העתיקה, המאופיינת בסמטאות צרות ובמבנה שוק דמוי מבוך, בסגנון ביזנטי.[3][4]

האטרקציה המפורסמת ביותר בא-סמאווה הם חורבות העיר השומרית הקדומה ארך, אשר מתוארכת לימי קדם. ארך הייתה העיר הגדולה ביותר בשומר, ושטחה השתרע על פני כ־2 קילומטרים רבועים. ארך נחשבת לא רק לאזור העירוני הגדול ביותר של התרבות העירונית הראשונה על פני כדור הארץ, אלא גם למקום שבו התגלו הכתבים הראשונים הידועים בהיסטוריה – הכתבים שהתגלו באתר מתוארכים לשנת 3300 לפני הספירה.[5][6]

א-סמאווה הבנויה על שתי גדות נהר פרת מוקפת במאות חורשות דקלים (מטעי דקלים), המעניקות לעיר אווירה טרופית, במיוחד בפרוורים הצפוניים והדרומיים של העיר. חורשות הדקלים מספקות מחסה נעים מהחום הכבד השורר באזור מסופוטמיה, והיוו השראה לשיר העממי העיראקי המפורסם "כַּף הדקל של א-סמאווה".[7]

בא-סמאווה מצוי אגם מלח גדול בשם אגם סַוָּא. בעבר פעל לחופיו כפר נופש תיירותי, אך הוא ננטש עם השנים וירד מגדולתו. האגם שוכן כ־25 קילומטרים צפונית למרכז העיר ונגיש באמצעות דרך סלולה. ללא מקור מים ברור, מימיו מלוחים מאוד בשל אידוי רב הנובע מהחום הקיצוני באזור ולכן אין בו כלל חיים ימיים.

היסטוריה מודרנית

הצד המזרחי של העיר, כולל אזור "אל־קֻשְׁלָה", נושא אופי מודרני יותר, וכולל מספר שכונות מגורים ובנייני דירות שהוקמו בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20. באזור זה שוכן אצטדיון א-סמאווה, המהווה את מגרשה הביתי של קבוצת הכדורגל המקומית א-סמאווה אף־סי (Samawa FC) המייצגת את מחוז אל-מות'נא.

כמו כן פועלות בצד המזרחי מכללות טכנולוגיות והפוליטכניק המקומי. באזור שוכן גם אתר היסטורי בשם אל־קושלה, שהיה מחנה צבאי עות'מאני מן התקופה העות'מאנית.

מבט מלמעלה על הנהר פרת באזור העיר א-סמאווה

במחוז אל־מות'נא שוכן אחד מבתי הסוהר הידועים לשמצה בעיראק, אשר שימש למעצר אסירים כבר מימי המלוכה (1921–1958), בשם נגרת א-סַלְמָן (Nigret al-Salman), הממוקם בעיירה הקטנה א-סלמאן כ־200 קילומטרים דרומית לא-סמאווה, הוא מחנה כלא מדברי שנבנה בסגנון מבצר. במהלך העשורים שחלפו מצאו בו את מותם אלפים.

הכלא שימש לכליאת ניצולים מטבח דוג'ייל,[8] ובמהלך מסע האנפאל שנוהל נגד הכורדים, נכלאו בו גברים ונשים מבוגרים.[9]

הסראי

בית ה"סָרָאי" (سرای), (בניין הארמון/בית המושל והממשל) השוכן בגדה המזרחית של נהר הפרת בעיר, שימש כמרכז שלטוני והיה לסמל לסמכות ולעיתים אף לעריצות בעיר. המבנה מתוארך לתקופת השלטון העות'מאני. במהלך מאה השנים האחרונות הפך הסראי למוקד למחאות ומרידות עממיות מצד תושבי האזור.

המחאה הבולטת ביותר התרחשת בשנת 1991, כאשר תושבי א-סמאווה פרצו למבנה ושחררו מאות אסירים, בהם נשים וילדים, וכן בני ערובה כוויתים שנחטפו על ידי כוחות עיראקיים בעת פלישת עיראק לכוויית בשנת 1990.[10][11]

בית החולים הכללי סמווה

התשתיות הרפואיות בא-סמאווה השתפרו באופן ניכר מאז שנת 2003. שיפוץ בית החולים המרכזי בעיר, שנעשה בסיוע מימון מקרנות פיתוח יפניות, הביא לשיפור ניכר בשירותים הרפואיים הניתנים לתושבי מחוז אל-מות'נא. במסגרת העבודות נוספו למתקנים הרפואיים הקיימים ציוד וטכנולוגיות חדשות, ובהן מכשיר MRI.[12]

תושבי א-סמאווה נקטו באמצעים פשוטים וזולים כדי לשפר את מראה הקירות האפורים מבטון המקיפים מבני ציבור בעיר. יוזמה זו החלה בראשית שנות ה־70, אך הופסקה במהלך שלטונו של סדאם חוסיין (1979–2003).

מאז שנת 2003, חזרו התושבים לעטר את הקירות בציורי קיר, המתארים את החיים החדשים שנוצרו לאחר "השחרור".[13]

התקופה שלאחר סדאם

טקס מסירת הנכסים למחוז אל-מות'נא ביולי 2006 באצטדיון הכדורגל

מאז הפלישה לעיראק בשנת 2003, נחשבת א-סמאווה לעיר שבה נרשמו הכי מעט בעיות מול כוחות הקואליציה, והפעילות המורדת בה הייתה כמעט אפסית.[14]

כוחות מהדיוויזיה המוטסת ה־82 של צבא ארצות הברית ומגדוד 1–41 מהדיוויזיה המשוריינת הראשונה השתלטו על העיר א-סמאווה במהלך קרב עז מול כוחות בעת' מקומיים, בימים שלאחר תחילת הפלישה לעיראק בשנת 2003.[15]

לאחר סיום שלב הלחימה הראשוני במאי 2003, הוחלפו הכוחות האמריקאיים על ידי נחתים אמריקאים מיחידת RCT-5 של הדיוויזיה הימית הראשונה.

באוגוסט 2003 הועברה השליטה בעיר לידי כוחות הולנדים, ובאוקטובר 2004 הועברה השליטה לצבא הבריטי – יחידת הדראגונים של המלכה (1st The Queen's Dragoon Guards). באפריל 2005 נמסרה האחריות ליחידת הדראגונים הקלים (The Light Dragoons), ובאוקטובר 2005 קיבלה את הפיקוד היחידה הבריטית של הגדוד השני של רגימנט הצנחנים (2nd Battalion, Parachute Regiment).

כל היחידות השתתפו במשימות שמירת שלום, שכללו סיורים רגליים וברכב, פעילות לחיזוק הקשר עם האוכלוסייה המקומית והדרכת שוטרים עיראקיים – כולל הכשרה בנושאי שליטה בהפגנות, פיזור מהומות ואימוני ירי.[16]

כוחות ההגנה העצמית של יפן שהוצבו בא-סמאווה מאז ינואר 2004, עזבו את העיר בשנת 2006.[17] בעקבותיהם עזבו גם הכוחות הבריטים והאוסטרליים, ובכך הפך מחוז אל־מות'נא כולו למחוז הראשון בעיראק שקיבל אחריות מלאה על ביטחונו – מצב שכונה בשיח העיראקי "המחוז הירוק הראשון", כלומר מחוז עצמאי לחלוטין מבחינה ביטחונית.[17]

ב־24 בדצמבר 2006 פרצה בא-סמאווה אלימות פוליטית בין מיליציות שיעיות, ובה נהרגו תשעה בני אדם, בהם ארבעה שוטרים. לפי דיווחים, ניסו פעילים מקומיים של צבא המהדי להשתלט על העיר בניסיון שכשל, והתעמתו עם כוחות המשטרה, שקיבלו סיוע מארגון בדר.

נמסר על סכסוכים פנימיים ופילוגים בקרב השבטים המקומיים. מקורבים למנהיג צבא המהדי, מוקתדא א-סדר, מסרו כי הוא מתנער מהפלג המקומי בא-סמאווה, אשר הונהג על ידי "איש דת סורר".

ב־1 במאי 2016 בוצע בא-סמאווה פיגוע כפול באמצעות מכוניות תופת, שכוון לעבר משרד ממשלתי ותחנת אוטובוסים בעיר. ארגון המדינה האסלאמית (דאעש) קיבל אחריות על הפיגוע.

מהפיצוץ נהרגו לפחות 32 בני אדם ו־85 נוספים נפצעו.[18]

גאוגרפיה

אַקלִים

בא-סמאווה מתקיים אקלים מדברי חם (BWh) לפי שיטת סיווג האקלים של קֶפֶּן–גֵייגֶר. מרבית המשקעים בעיר יורדים בעונת החורף.

במהלך השנה, האקלים בא-סמאווה מאופיין בקיץ ארוך, חם מאוד, יבש ובהיר, ובחורף קריר, יבש ולרוב גם בהיר. הטמפרטורה השנתית הממוצעת נעה בדרך כלל בין 7 מעלות צלזיוס ל־45°C, ונוטה לעיתים נדירות לרדת מתחת ל־3°C או לעלות מעל ל־49°C.[19]

העונה החמה נמשכת כארבעה חודשים, מה־22 במאי ועד ה־24 בספטמבר, ובמהלכה הטמפרטורה המרבית היומית הממוצעת עולה על 40°C. החודש החם ביותר בשנה בא־סמאווה הוא יולי, עם טמפרטורה מרבית ממוצעת של 45°C וטמפרטורה מינימלית ממוצעת של 31°C.[19]

העונה הקרירה נמשכת כשלושה חודשים, מ־24 בנובמבר ועד 1 במרץ, ובמהלכה הטמפרטורה המרבית היומית הממוצעת נמוכה מ־23°C. החודש הקר ביותר בשנה בא־סמאווה הוא ינואר, עם טמפרטורה מינימלית ממוצעת של 7°C וטמפרטורה מרבית ממוצעת של 18°C.[19] הטמפרטורה השנתית הממוצעת עומדת על 23.8°C.

בא־סמאווה לא ניכרת שונות עונתית משמעותית בתדירות הימים הגשומים, כלומר ימים שבהם כמות המשקעים עולה על 1.00 מ"מ (נוזלים או שווה־ערך לנוזלים). תדירות זו נעה בין 0% ל־10%, עם ממוצע של כ־4%.[19] כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא כ־106 מ"מ.

ממוצעי טמפרטורה ומשקעים חודשיים בא-סמאווה[19]
המדידות נעשו בין השנים 1980–2016
פרמטר ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר ממוצע שנתי
טמפרטורה מקסימלית (°C) 15.1 18.6 24.6 31.0 37.8 41.7 43.4 43.7 41.4 34.6 25.6 18.3 31.5
טמפרטורה מינימלית (°C) 5.0 7.3 11.2 16.1 21.7 24.8 26.0 25.5 22.9 17.1 10.9 6.9 18.6
משקעים (מ"מ) 18 18 9 10 5 0 0 0 0 3 19 24 106

דת

העיר א-סמאווה, שרוב תושביה מוסלמים שיעים, נותקה כמעט לחלוטין מהשיעה על ידי משטרו של סדאם חוסיין שהיה סוני, במהלך ההתקוממויות העיראקיות בשנת 1991, לאחר מלחמת המפרץ.

רדיפת המיעוט היהודי בעיר בידי לאומנים ערביים בשנות ה-40 וה־50 של המאה ה־20 הביאה לגלותם של רוב בני הקהילה. בית הכנסת "תורת", אשר ננטש לאחר עזיבת היהודים, עדיין עומד ברובע אל־קֻשְלָה בגדה המזרחית של נהר הפרת העובר בעיר א-סמאווה.

בשנים 1979–1981, ביצע משטר הבעת' של סדאם חוסיין מבצע טיהור אתני, שבמהלכו גורשו שיעים עיראקיים שנחשדו כבעלי מוצא פרסי.

בימינו, עדיין יש אוכלוסייה קטנה של סונים בעיר.

כלכלה

שיעור האבטלה בא-סמאווה גבוה. למרות היעדר משאבי טבע יקרי-ערך כגון נפט וגז, ולמרות היעדר השקעות ממשלתיות משמעותיות, הצליחה העיר לשמר פעילות תעשייתית, חקלאית ואלטרנטיבית בהיקף קטן אך חיוני.[20]

מפעל המלט הדרומי במרכז א-סמאווה

בשנות ה-70 של המאה ה-20 פעלו בא-סמאווה מפעלי המלט הגדולים ביותר במזרח התיכון, עם כושר ייצור כולל של 2.85 מיליון טון בשנה. עם השנים, המפעלים הידרדרו והוזנחו, דבר שהחמיר את בעיית האבטלה בעיר. עם זאת, בשנת 2005 נפתח מחדש מפעל המלט הדרומי, שהוא גם הוותיק מבין המפעלים.

נכון לשנת 2007, ארבעת המפעלים ייצרו יחד כ־0.8 מיליון טון בשנה בלבד, בשל מחסור באספקת חשמל. בשולי העיר הוקמו חמישה מפעלי מלט חדשים, עם כושר ייצור שנתי של 9 מיליון טון. המפעלים החדשים מספקים תעסוקה לאלפי עובדים מקצועיים ובלתי מקצועיים, ומספקים כ־45% מצריכת המלט של עיראק כולה.

בית זיקוק קטן לנפט בא-סמאווה נפתח מחדש בשנת 2005 לאחר שעמד ללא פעילות במשך 15 שנה. כושר הייצור של המתקן, שעמד על 10,000 חביות ביום, הוכפל בשנת 2006 ל־20,000 חביות ביום (כ־3,200 מ"ק ליום), והגיע ל־30,000 חביות ביום (כ־4,800 מ"ק ליום) עד לשנת 2007.

בית הזיקוק מחובר בצינור לשדה הנפט החדש כִּפְל (Kifl), שבו כושר הפקה התחלתי של 40,000 חביות ביום (6,400 מ"ק ליום). יתרונו המרכזי של המתקן טמון בכך שהוא מותאם לעיבוד נפט גולמי כבד, דבר המאפשר ייצוא של הנפט הקל.

מתקן שיפוץ רכבות

הדרך ההיסטורית בין מסופוטמיה לערב הסעודית עברה דרך א-סמאווה, והיא שימשה כנתיב סחר מרכזי לייצוא תוצרת עיראקית לערב הסעודית.

בעיר א-סמאווה פועל מתחם תחזוקה לרכבות, המשמש לשיפוץ ותחזוקת קרונות וקטרים לאורך קווי הרכבת שבין בגדאד לבצרה. תחנת הרכבת של א-סמאווה ממוקמת באמצע הדרך בין שתי הערים. מתקני השיפוץ של רכבת עיראק מהווים מקור חשוב להזדמנויות תעסוקה בעיר.

בנוסף, פעל בא-סמאווה מתקן שיפוץ של חיל השריון העיראקי, שהיה שייך לנציבות התעשייה הצבאית.

מבחינה חקלאית, מגדלים בא-סמאווה את גידולי היסוד המסורתיים של עיראק, בהם תמרים, חיטה, שעורה, פירות הדר ועגבניות. בנוסף, העיר מהווה מרכז ייחודי למסחר בכמהין בר, הגדלות באזורים המדבריים של מחוז אל-מות'נא.[21]

ימת המלח (בערבית: בחר אל־מלח), הממוקמת כ־20 קילומטרים דרומית־מערבית לא-סמאווה, היא מקור המלח התעשייתי המרכזי בעיראק. באזור פועלים מתקנים גדולים לכרייה ולעיבוד של מלח, המנצלים משאב זה.

בשולי העיר מתקיימת תעשייה משגשגת לייצור מסורתי של לבנים לבניין. העבודה נעשית בעיקר בידי נשים, האחראיות על יציקת הלבנים וייבושן. ייצור הלבנים נעשה בשיטות הדומות לאלו שהיו נהוגות בתקופות השומרית והאכדית.

בעיר א-סמאווה פועלת תעשייה זעירה לייצור שטיחים בעבודת יד, המעסיקה בעיקר נשים. יצרני השטיחים המקומיים נהנים מזמינות חומרי גלם זולים, ובראשם צמר המובא על ידי הבדואים מהמדבר, אשר עושים שימוש בא-סמאווה כמרכז סחר עיקרי. לכך מצטרפת זמינות של כוח עבודה זול בעיר הענייה.

תחבורה

תחנת הרכבת סמווה

א-סמאווה מקושרת באמצעות הכביש המהיר לבגדאד ובצרה. בעיר פועלת גם תחנת רכבת, המציעה שירותי נוסעים מבגדאד ומבצרה, והיא נחשבת לאמצעי התחבורה הזול ביותר.

תחנת הרכבת ממוקמת כ־4 קילומטרים מערבית למרכז העיר.[22]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא א־סמאווה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ↑ אוכלוסיית א-סמאווה
  2. ↑ Home, وزارة التخطيط (באנגלית אמריקאית)
  3. ↑ Stillman, Norman A. The Jews of Arab Lands: A History and Source Book, Jewish Publication Society, 1979.
  4. ↑ Norman A. Stillman, The Jews of Arab lands : a history and source book, Philadelphia : Jewish Publication Society of America, 1979, מסת"ב 978-0-8276-0116-1
  5. ↑ Nissen, Hans J., The Early History of the Ancient Near East, 9000–2000 B.C., 1988
  6. ↑ The Early History of the Ancient Near East, 9000-2000 B.C.
  7. ↑ [chrome-extension://efaidnbmnnnibpcajpcglclefindmkaj/https://eprints.hud.ac.uk/id/eprint/4794/1/The_Musical_Characteristics_Of_The_Folk_Songs_In_South_Of_Iraq_-_Ahmed_Al-Badr.pdf The Musical Characteristics Of The Folk Songs In South Of Iraq]
  8. ↑ "Das Massaker von Dudschail". Der Tagesspiegel Online (בגרמנית). 2005-10-19. ISSN 1865-2263. נבדק ב-2022-08-28.
  9. ↑ Hilterman, Joost (2016-01-19). "The 1988 Anfal Campaign in Iraqi Kurdistan | Sciences Po Mass Violence and Resistance - Research Network". www.sciencespo.fr (באנגלית). נבדק ב-2022-08-28.
  10. ↑ Charles Tripp, A History of Iraq, 3, Cambridge: Cambridge University Press, 2007, עמ' 256-254, מסת"ב 978-0-521-87823-4
  11. ↑ Charles Tripp, A History of Iraq, 2007, מסת"ב 978-0-521-87823-4
  12. ↑ Fact sheet: Japan's assistance for Iraq - Iraq | ReliefWeb, reliefweb.int, ‏2004-06-29 (באנגלית)
  13. ↑ Nada Shabout, Modern Arab art: formation of Arab aesthetics, Choice Reviews Online, 2008-08-01, עמ' 167-166 doi: 10.5860/CHOICE.45-6565
  14. ↑ Katzman, Kenneth, Iraq: Post-Saddam Governance and Security, Congressional Research Service, 2004
  15. ↑ "Battle of Samawah (2003)". Military Wiki (באנגלית). נבדק ב-2025-06-12.
  16. ↑ Anthony H. Cordesman, The Iraq War : strategy, tactics, and military lessons, Westport, Conn. : Praeger, 2003, עמ' 189-186, מסת"ב 978-0-275-98227-0
  17. ^ 17.0 17.1 DefenseLink News Article: Coalition Troops to Leave Muthanna Province in Iraq
  18. ↑ "Isis claims responsibility after two blasts kill at least 32 people in Iraqi city of Samawa". The Independent (באנגלית בריטית). 1 במאי 2016. נבדק ב-1 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ 19.0 19.1 19.2 19.3 19.4 As Samawah Climate, Weather By Month, Average Temperature (Iraq) - Weather Spark, weatherspark.com (באנגלית)
  20. ↑ Institute for the Study of War, Institute for the Study of War (באנגלית)
  21. ↑ Paolo Lucani, Iraq - Agriculture sector note, 2012
  22. ↑ Train travel in Iraq | Baghdad to Basra train, www.seat61.com
הערים הגדולות של עיראק
אומדן רשמי מתאריך 1 ביולי 2018[אוכלוסין 1]
דירוג שם מחוז אוכלוסייה דירוג שם מחוז אוכלוסייה
בגדאד
בגדאד
מוסול
מוסול
1 בגדאד בגדאד 6,719,476 11 אל-חלה באבל 455,741 בצרה (עיראק)
בצרה
כירכוכ
כירכוכ
2 מוסול נינוה 1,361,819 12 א-דיוואניה אל-קאדסיה 403,796
3 בצרה בצרה 1,340,827 13 אל-כות ואסט 389,376
4 כירכוכ כירכוכ 972,272 14 דהוכ דהוכ 340,871
5 ארביל ארביל 879,071 15 זובייר בצרה 300,751
6 נג'ף א-נג'ף 747,261 16 בעקובה דיאלא 279,133
7 כרבלא כרבלא 711,530 17 פלוג'ה אל-אנבאר 250,884
8 סולימאניה סולימאניה 676,492 18 רמאדי אל-אנבאר 223,525
9 נאסריה ד'י קאר 558,446 19 א-סמאווה אל-מות'נא 221,743
10 עמארה מיסאן 527,472 20 זאכו דהוכ 211,964
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

א-סמאווה41273451Q750679

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=א-סמאווה&oldid=3313228"