שטיח

ערך זה עוסק ביריעה או בד המיועדים לפרישה על הרצפה. אם התכוונתם לסוג של הפצצה מן האוויר, ראו הפצצת שטיח.

ייבוש שטיחים במפעל כפרי, (עמק אוריקה, מרוקו)

שטיח הוא יריעה או בד מרופדים או ארוגים בנול, המיועדים לפרישה על הרצפה או לתלייה על קיר.

יש המבחינים בין שטיח למחצלת על פי גודלם, כשהראשון בהם גדול יותר והשני עשוי לרוב מקש או קנים ומשמש אף לכריכה או כמחיצה.^[1]

מקורם של שטיחי קשרים עשויים עבודת-יד הוא כנראה מונגוליה או טורקסטן בין האלף ה-4 לפנה"ס לאלף ה-2 לפנה"ס.

אריגת שטיחים הוכנסה לראשונה לספרד במאה ה-10 לספירה בידי המורים. מסעות הצלב הביאו לאירופה שטיחים טורקיים, שם שימשו לתלייה על קירות או כיסוי לשולחנות.

עם פתיחת דרכי המסחר במאה ה-17 הגיעו שטיחים פרסיים לראשונה למערב אירופה, אך רק במאה ה-18 החל שימוש נפוץ בשטיחים ככיסוי לרצפות.

פרט למטרות נוי, שטיח עשוי לשמש להפחתת רעשים ואובדן חום דרך הרצפה.

קיימים שני סוגי שטיחים עיקריים: שטיחים קילים, הארוגים שתי וערב ושטיחי קשירה, שהם אריגים שעליהן נקשרות לולאות-לולאות חוטים בצפיפות גבוהה.

הארצות העיקריות המייצרות שטיחים עבודת יד כיום הן איראן, טורקיה, פקיסטן, סין, טורמניסטן ואפגניסטן.

שטיח מקיר לקיר הוא כיסוי המחובר לרצפה, העשוי בדרך כלל מאריגה עבה - לעיתים קרובות מצמר אך גם כותנה, קנבוס, קש, או כל תחליף סינתטי - ומודבק על פי רוב לשכבת בסיס עשויה שתי וערב. לאחר מכן נגזר ונתפר להתאמת המידות ומחוזק לרצפה במסמרים, סיכות או דבק.

שטיחים ביתיים נהוג לנקות על יד שימוש בשואב אבק. בעבר היה נפוץ יותר השימוש בחובט שטיחים.