ארתור הארי מור

ארתור הארי מור
לידה	ג'רזי סיטי, ניו ג'רזי, ארצות הברית
פטירה	בראנצ'בורג, ניו ג'רזי, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	19 בינואר 1926 – 15 בינואר 1929; (3 שנים)
	→ ג'ורג' סבסטיאן סילזר (אנ') מורגן פוסטר לרסון (אנ') ←
	15 בינואר 1932 – 3 בינואר 1935; (3 שנים)
	→ מורגן פוסטר לרסון (אנ') קליפורד רוס פאוול (אנ') (בפועל) ←
	18 בינואר 1938 – 21 בינואר 1941; (3 שנים)
	→ הרולד הופמן (אנ') צ'ארלס אדיסון ←
	3 בינואר 1935 – 17 בינואר 1938; (3 שנים)
	→ המילטון פיש קין ג'ון מילטון ←

ארתור הארי מור (באנגלית: Arthur Harry Moore‏; 3 ביולי 1877 – 18 בנובמבר 1952) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי, חבר המפלגה הדמוקרטית, שכיהן שלוש קדנציות לא רצופות של שלוש שנים כל אחת כמושל ניו ג'רזי (1926–1929, 1932–1935, ו־1938–1941). הוא היה המושל שכיהן במשך התקופה הארוכה ביותר בעידן המודרני של ניו ג'רזי, והיחיד שנבחר לתפקיד שלוש פעמים. בנוסף, כיהן לתקופה חלקית כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם ניו ג'רזי בין השנים 1935–1938, לפני שהתפטר כדי להתחיל את כהונתו השלישית כמושל.

ביוגרפיה

ראשית חייו

ארתור הארי מור נולד ב־3 ביולי 1877 באזור לאפאייט שבג'רזי סיטי, ניו ג'רזי, והיה בנם של רוברט וייט מור ומרתה (לבית מקקומב) מור, ממוצא סקוטי־אירי. מור, שכונה "רד" בשל צבע שערו, עזב את בית הספר בגיל שלוש עשרה כדי לעבוד כפקיד. בזמנו הפנוי למד באופן עצמאי במכון קופר יוניון שבניו יורק, ורכש מיומנות בהנהלת חשבונות ובהקלדה.

תחילת דרכו הפוליטית

מור החל להיות פעיל בפוליטיקה הדמוקרטית המקומית בגיל צעיר, וצבר מוניטין כנואם רהוט שכונה "הנואם הצעיר מלאפאייט". בשנת 1907 נבחר חברו הוותיק אוטו ויטפן לראש עיריית ג'רזי סיטי, ומור מונה למזכירו האישי. בשנת 1911, לאחר מותו של מנהיג המפלגה במחוז הדסון רוברט דייוויס, מונה מור לגובה העיר.

חבר מועצת הנציבים של ג'רזי סיטי

ב־1913 אימצה ג'רזי סיטי את שיטת הניהול העירונית החדשה, ומור נבחר למועצת הנציבים הראשונה. בתפקידו כמנהל מחלקת הפארקים והרכוש הציבורי, פעל לקידום פעילויות נופש לילדי העיר, ובמיוחד לילדים בעלי מוגבלויות. בשנת 1931 נבנה בעיר בית הספר "A. Harry Moore School", שהיה מהראשונים בארצות הברית שתוכננו במיוחד לצורכי תלמידים בעלי מוגבלויות. מור גם יצר ברית פוליטית עם עמיתו פרנק הייג, ברית שתוביל את שניהם לעמדות כוח מדינתיות מרכזיות.

ב־1916 ניסה ויטפן להתמודד על תפקיד מושל ניו ג'רזי אך הפסיד ופרש מהחיים הפוליטיים. הייג התמודד במקומו על ראשות העיר, ומור הוביל את רשימתו למועצה. הרשימה ניצחה בבחירות של 1917, 1921 ו־1925, והייג נשאר ראש עיר במשך שלושים שנה. במקביל, למד מור משפטים בערבים בבית הספר למשפטים של ניו ג'רזי בניוארק (כיום בית הספר למשפטים של ראטגרס), עבר את בחינות הלשכה ב־1922, וקיבל תואר במשפטים בשנת 1924.

מושל ניו ג'רזי

הבחירות של 1925

מור, שהיה דמות בולטת בג'רזי סיטי, נבחר כמועמד המפלגה הדמוקרטית למושל בתמיכתו של הייג, ששלט במפלגה ברחבי המדינה. בבחירות הכלליות התמודד מור מול חבר הסנאט המדינתי ארתור ויטני, שהביע התנגדות חריפה לחוקי היובש. אף שזכה רק בשלושה מחוזות, התמיכה העצומה שקיבל במחוז הדסון הבטיחה לו ניצחון ברור.

הקדנציה הראשונה (1926–1929)

בתמיכתו של הייג, היה תפקידו המרכזי של מור כמושל לספק מינויים פוליטיים ומשרות לאנשי המפלגה. אף על פי כן, הוא עבד בשיתוף פעולה עם הסנאט המדינתי הרפובליקני, ושמר על קו שמרני ומתון. מור תמך באוטונומיה עירונית ("Home Rule"), יזם תוכניות לשיפור התשתיות, וקידם חיבור תחבורתי בין ניו ג'רזי לניו יורק באמצעות מנהרת הולנד, גשר גותאלס ומעברי אאוטרברידג'. הוא גם קרא להרחבת כוח המשטרה המדינתית בעקבות עלייה בפשיעה.

לאחר סיום הקדנציה הראשונה

מור לא יכול היה להיבחר ברציפות לקדנציה נוספת. הרפובליקנים זכו בבחירות של 1928, אך עם פרוץ השפל הגדול בשנת 1929 האשימו אותם הבוחרים במשבר, מה שחיזק מחדש את מעמדו של מור במפלגה הדמוקרטית.

הבחירות של 1931 והקדנציה השנייה (1932–1935)

מור נבחר שוב למושל ברוב מוחץ – הגדול בתולדות המדינה עד אז. בקדנציה זו התמקד בשיקום הכלכלה בעקבות השפל הגדול. הוא קיצץ משמעותית בתקציב המדינה והעדיף סיוע ישיר לערים ולנזקקים על פני פרויקטי תשתית. עם זאת, התנגד לגישת ה"ניו דיל" של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט, אף שהיה דמוקרט, משום שהתנגד להוצאה ממשלתית גדולה מדי. בתקופתו ניהלה המדינה את פרשת חטיפת התינוק של צ'ארלס לינדברג – מקרה שזעזע את האומה.

כהונתו כסנאטור (1935–1938)

בהוראת הייג התמודד מור לסנאט של ארצות הברית ונבחר בקלות. אולם הוא חש חוסר נוחות בוושינגטון, תיאר את הסנאט כ"מערה של רוחות", והתנגד למספר יוזמות מרכזיות של ה"ניו דיל", כולל חוק הביטוח הלאומי. הוא התמקד בעיקר בהבאת תקציבים ופיתוחים פדרליים לניו ג'רזי, כגון מרכז הרפואה של ג'רזי סיטי ואצטדיון רוזוולט.

הקדנציה השלישית כמושל (1938–1941)

מור נענה לבקשת הייג להתמודד שוב וניצח את הכומר לסטר קלי. הבחירות היו סוערות, והוטחו בו האשמות של זיופי בחירות במחוז הדסון, אך הוא נבחר שוב בזכות תמיכת המכונה הפוליטית של הייג. בתקופת כהונתו המשיך לפעול לשיקום הכלכלה ולפיתוח תשתיות, ניסה לקדם רפורמת מיסוי, והקים את ועדת החירום של המושל – סוכנות ההגנה האזרחית הראשונה בארצות הברית – כהיערכות למלחמת העולם השנייה. עם סיום כהונתו בינואר 1941, פרש מהחיים הציבוריים.

שנותיו האחרונות ומותו

לאחר פרישתו חזר מור לעיסוקו בעריכת דין. הייג ניסה לשכנעו להתמודד שוב ב־1943, אך מור סירב. בשנת 1945 מונה על ידי המושל וולטר אוונס אדג' לחבר במועצת החינוך המדינתית.

בשנותיו האחרונות התגורר בביתו הישן בלאפאייט, אך בילה את רוב זמנו בבית הקיץ שלו במאונט איירי, שם עסק ברכיבה על סוסים ובפעילות ציבורית. הוא ניהל את קמפיין הבחירות של המועמד הדמוקרטי למושל, אלמר וין (אנ'), בשנת 1949 – השנה שבה התמוטטה סופית המערכת הפוליטית של פרנק הייג בג'רזי סיטי.

מור מת ב־18 בנובמבר 1952, בגיל 75, לאחר שלקה בשבץ בזמן שנהג ברכבו עם אשתו. הוא נקבר בבית העלמין Bayview–New York Bay בג'רזי סיטי.

בית הספר "A. Harry Moore School" שהוקם ב־1931 פועל עד היום, ומהווה חלק מאוניברסיטת ניו ג'רזי סיטי, המשמש כבית ספר מעבדה לתוכנית החינוך המיוחד של האוניברסיטה.

חיים אישיים

מור נישא לשכנתו ג'ני הייסטינגס סטיבנס ב־28 במרץ 1911. לזוג לא היו ילדים. מור לימד שיעורי תנ"ך לגברים בכנסייה הרפורמית בלאפאייט, בעוד אשתו לימדה בבית הספר של יום ראשון.