אריה אסייתי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף אריה אסיאתי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןאריה אסייתי
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
משפחה: חתוליים
סוג: פנתר
מין: אריה
תת־מין: אריה אסייתי
שם מדעי
Panthera leo persica
תחום תפוצה

אריה אסייתי (שם מדעי: Panthera leo persica) הקרוי גם אריה הודי הוא תת-מין של אריה. כיום תת-מין זה מצוי רק בגוג'ראט שבהודו, אך בעבר תפוצתו הייתה רחבה מאוד, החל מאירופה במערב (ראו: אריה אירופאי), דרך המזרח התיכון ועד הודו שהייתה הגבול המזרחי של אזור תפוצתו. האריה האסייתי חי לרוב 16–18 שנים. מבחינה גנטית האריה האסייתי קרוב לאריה סנגלי ולאריה קונגו.

תפוצת המין

מספר האריות האסייאתים החיים בטבע משוער בכ-523 פרטים החיים בפארק הלאומי יער גיר במדינת גוג'אראט[1] ועוד פרטים בפארק פאלפור-קונו במדינת מאדהיה פרדש שבהודו. ביער גיר ניזון האריה האסייתי מהפרסתנים הגדולים בשמורה כגון: האייל הנקוד, אייל הסמבר, חזיר הבר ועוד מספר מיני אנטילופות. בשמורת הטבע יער גיר האריות האסייתים הם טורפי העל וחסרי אויבים טבעיים (הטיגריסים נעלמו משמורה זו). רוב מוחלט של אוכולוסיית האריות האסייאתים חיה על שטח של כ-1,412 ק"מ. שמורת הטבע יער גיר קרובה לאזורים המיושבים בידי האדם, עובדה זו גורמת לעימותים רבים בין האדם לאריה.

ארץ ישראל מהווה חלק מאזור תפוצת האריה האסייתי ההיסטורי. עד המאה ה-12 או המאה ה-13 חיו האריות האסייתים בארץ אך הם נכחדו עקב הצייד שהונהג בהם על ידי הצלבנים שהגיע בתקופה זו ארצה. בישראל נמצאו עדויות לאוכלוסייה גדולה של אריות שחיה באזור אשקלון. בארץ ישראל ניזון האריה מפרסתנים גדולים כגון: הראם הערבי, צבי מצוי, הפרא הסורי, הערוד ועוד. האריה בארץ ישראל היה נפוץ בנגב, ביהודה, בשומרון ובסביבות החרמון.

מאפיינים פיזיים ומראה

באופן חזותי ישנם הבדלים מינורים בין תת-המינים השונים שמסתכמים לרוב בצבע הפרווה, אורכה והשייכות הגנטית. משקלם של זכרי האריות האסייתים הוא כ-150–250 ק"ג ואילו משקל הנקבות הוא כ-120–182 ק"ג. אורך הגוף של האריה הזכר הוא כ-1.7–2.5 מטרים ואילו אורך גופן של הנקבות הוא כ-1.4–1.75 מטר. גובה האריה הוא כ-75–105 ס"מ. צבע פרוות האריה האסייתי היא כהה באופן יחסי לתת-המינים האפריקאים.

הבגרות המינית של הזכרים מאוחרת משל הנקבות והיא בגיל 5 שנים ושל הנקבות בגיל 4 שנים. תקופת הרבייה לא עונתית והיא נמשכת כל השנה. ההריון נמשך בין 100 ל-119 ימים ומספר הוולדים שנולדים בשגר נע בין אחד לשישה. תקופת ההינקות היא כ-18–26 חודשים.

אפשר להבחין בין האריה האסיתי לאריה האפריקני לפי אורך רעמת הבטן של הזכר, לאסייתי יש רעמת בטן שחורה וארוכה יותר ולאפריקני יש רעמת בטן חומה וקצרה.

שימור

אוכלוסיית האריות האסייתים היא אחת ההצלחות של שימור תת-מינים בסכנת הכחדה ודאית, אוכלוסייה זו גדלה מאד ברבות השנים. בשנת 1907 נאמד מספר האריות האסייתים הפראיים בכ-13 פרטים ובשנת 2010 האוכלוסייה נאמדה בכ-411 פרטים ומאז מספר האריות עולה בהתמדה, ובספירה שנערכה במאי 2015 באזור הפארק הלאומי יער גיר במדינת גוג'אראט אוכלוסיית האריות שוערה ב-523 פריטים, הכולל: 109 זכרים בוגרים, 201 נקבות בוגרות ו-213 גורים.[1][2] למרות זאת עקב רביית שארים בין האריות ישנה קירבה גנטית גדולה מאד שמסכנת את האוכלוסייה ששרדה. כדי למנוע את הכחדת האכולוסייה ששרדה ביער גיר העתיקו מספר פרטים לשמורה נוספת במרכז הודו. בארגון גני החיות האירופאים הרבעת האריות האסייתים היא אחד מפרויקטים רבים ומוצלחים שדוגל בהם הארגון.

הכחדת האריה האסייתי מרחבי אסיה

האריה האסייתי נכחד מרחבי אסיה בגלל צייד מוגבר, בירוא יערות ואובדן בתי גידול אחרים (בעיקר ערבות).

גלריה

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אריה אסייתי בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23827296אריה אסייתי