ארטור גלברון
 | |
| ארטור גלברון (1964~) | |
| לידה |
11 ביולי 1913 ורשה, פולין |
|---|---|
| פטירה |
23 בדצמבר 1985 (בגיל 72) תל אביב-יפו, ישראל |
| כלי נגינה | כינור |
ארטור גֶלְבְּרוּן (11 ביולי 1913, ורשה - 23 בדצמבר 1985, תל אביב) היה כנר, מנצח ומלחין ישראלי.
חייו
לימודים וקריירה באירופה
גלברון נולד בוורשה, שם למד נגינה בכינור וניצוח בקונסרבטוריון. הוא ניגן בתזמורת הפילהרמונית של ורשה ואף הופיע כסולן עם תזמורת זו ועם תזמורת הרדיו של ורשה. מ-1937 עד 1939 למד ניצוח באקדמיה למוזיקה סנטה צ'צ'יליה ברומא, אצל ברנרדינו מולינרי ובאקדמיה למוזיקה בסיינה אצל אלפרדו קאזלה. בקיץ 1939 נסע לשווייץ לקורס ניצוח של הרמן שרכן ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה נכלא במחנה עבודה, ממנו שוחרר בשנת 1940. בשנים 1941–1942 ניגן בתזמורת הקאמרית של לוזאן ובין 1944 ל-1948 ניגן ככנר ברדיו ציריך וכוויולן בתזמורת אמני הצליל.[1][2]
קריירת ניצוח
ארטור גלברון עלה לישראל בשנת 1949 ומאז הקדיש את זמנו להלחנה ולניצוח. הוא כיהן כמנצח אורח קבוע בתזמורת קול ישראל בשנים 1949 עד 1953 וכמנצח ראשי של תזמורת הגדנ"ע (1950-56) ושל תזמורת הקיבוצים (1950-55). בשנת 1955 ניצח על בכורת הסימפוניה הראשונה של יוסף טל בבריסל, לפני המלכה אליזבט. בהמשך התמנה לפרופסור להלחנה ולניצוח באקדמיה למוזיקה בתל אביב.[3]
קריירת הלחנה
יצירותיו הראשונות של גלברון נכתבו בסגנון פוסט-רומנטי בעיקרו. בסונאטינה שלו לכינור משנת 1944 ניכרת השפעתו של הונגר ושלישיית המיתרים משנת 1945 הושפעה מן המוזיקה של ראוול. בתחום המוזיקה הווקאלית, הרבה גלברון לכתוב מוזיקה לשירים, החל בשירתו של רילקה, שאליה התוודע בתקופת שהותו בשווייץ, ומשך בשירים מאת פדריקו גרסייה לורקה, פול אלואר ואחרים. בישראל כתב מוזיקה לשירים מאת לאה גולדברג, בלט בשם "חדווה" בהשראת שיר של פניה ברגשטיין, וכן "שיר קינה על יהודי הגטו" לבריטון, על יסוד הפואמה "השיר על העם היהודי שנהרג" מאת יצחק קצנלסון,[4] זכר למרד גטו ורשה. בשנת 1957 כתב גלברון את יצירתו הראשונה בשיטת שנים-עשר הטונים, חמישה קפריצ'י לפסנתר, שעובדה עוד באותה שנה לנוסח תזמורתי. על אותה שורה ששימשה אותו לקפריצ'י בנה גלברון את הסימפוניה הראשונה שלו (1958). הסימפוניה נכתבה תחילה בשלושה פרקים, אך גלברון בחר להשאיר שניים מהם, פוגה ורונדו, ואילו את הפרק הראשון המקורי הפך ליצירה עצמאית בשם "פרולוג סימפוני" (1956). הסימפוניה הושמעה לראשונה בביצוע תזמורת שווייץ המערבית ואילו את הפרולוג הסימפוני ניגנה בשנת 1973 בביצוע בכורה התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוח גיאורג זינגר. בשנים הבאות חיבר גלברון עוד יצירות בשיטת שנים-עשר הטונים.[5]
כאשר הזמינה תזמורת קול ישראל אצל גלברון יצירה לפי בחירתו לפרס איטליה, הגשים שאיפה נושנה והלחין אורטוריה רדיופונית לפי "מגילת האש" של ביאליק, מיצירות השירה הראשונות שקרא לאחר עלייתו ארצה. היצירה, לקולות סופרן, טנור ובס, שני קריינים, מקהלות ותזמורת הוקלטה בניצוחו בשנת 1966. היא מבוססת על שורה של שנים-עשר טונים, אך איננה מחמירה בחוקי הדודקפוניה.
פרסים ואותות הוקרה
- 1941 - פרס לכינור, התחרות הבינלאומית בז'נבה
- 1942 - פרס לנגינת מוזיקה קאמרית בתחרות הבינלאומית בז'נבה
- 1963 - פרס אקו"ם ל"פנטסיה קונצרטית" בשני פרקים לחליל, נבל ותזמורת כלי קשת
- 1971 - פרס אקו"ם לחמישיית כלי נשיפה
- 1973 - פרס תחרות הנבל הבינלאומית למבוא ורפסודיה לנבל"
קישורים חיצוניים
- חנה ידור, הספד לארטור גלברון, מעריב, 24 בדצמבר 1985
הערות שוליים
- ^ יהודה כהן, "נעימי זמירות ישראל" עמ' 167
- ^ יוחנן בוהם ונתן מישורי, מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
- ^ בוהם ומישורי, גרוב
- ^ מילות השיר "שיר קינה על יהודי הגטו" והאזנה לו, באתר זמרשת
- ^ יהודה כהן, עמ' 169-168
24799032ארטור גלברון