לדלג לתוכן

ארון מנבי (אונייה, 1822)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
"אֶרוֹן מֶנְבִּי"
Aron Manby
"ארון מנבי", עלון פרסומת מ-1825. הכיתוב למעלה: "ספינת קיטור מברזל בין פריז ולה האבר".
"ארון מנבי", עלון פרסומת מ-1825. הכיתוב למעלה: "ספינת קיטור מברזל בין פריז ולה האבר".
תיאור כללי
סוג אונייה ספינת משוטה
צי צרפת
חברת ספנות Compagnie des bateaux a vapeur en fer
ציוני דרך עיקריים
מספנה Horseley Ironworks, טיפטון, סטפורדשייר, בריטניה
תחילת הבנייה 1821
הושקה אפריל 1822
תקופת הפעילות 1822–1855 (כ־33 שנים)
אחריתה נגרטה
מידות
הֶדְחֶק 116 טון[1]
אורך אורך כללי 120 רגל (36.6 מ')
אורך בין הניצבים "106-8 רגל (32.5 מ')
רוחב רוחב הגוף "17-2 רגל (5.2 מ')
רוחב כולל המשוטות 23 רגל (7 מ')
עומק הספנה "7-2 רגל (2.2 מ')
שוקע "3-5 רגל (1.0 מ')
נתונים טכניים
מהירות 7 קשרים (13 קמ"ש)
הנעה מנוע קיטור מסוג צילינדר מתנודד, 2 צילינדרים, הספק נומינלי 30 כוחות סוס (22 קילוואט)
צורת הנעה משוטות צדיות בקוטר 12 רגל (3.6 מ'), מהירות 25 סיבובים לדקה

"אֶרוֹן מֶנְבִּי" (באנגלית: Aaron Manby) הייתה אוניית משוטה בריטית שהושקה ב-1822. היא נחשבת לאוניית הקיטור הראשונה בעולם שנבנתה מברזל וגם לראשונה מסוג זה שהפליגה בים הפתוח.

את האונייה תכנן התעשיין והמהנדס הבריטי אֶרוֹן מֶנְבִּי (אנ'), והיא נבנתה במפעל החרושת ההנדסית שלו, Horseley Ironworks, שבטיפטון (אנ') שבאזור מערב המידלנדס. שותפו למיזם היה קפטן (ולימים אדמירל) צ'ארלס ניפייר (Charles Napier) (אנ'), שפרש מהצי המלכותי הבריטי ב-1815 והשתקע בפריז. עם סיום הבנייה בסוף 1821 היא פורקה לחלקים, שהובלו בארבות משא דרך תעלות השיט למעגנות סארי (אנ') בלונדון. שם הורכבה מחדש והותקנו בה מנוע קיטור ימי שפיתח מנבי עצמו ומשוטות.

ביוני 1822 יצאה "ארון מנבי" להפלגת הבכורה בפיקודו של ניפייר, מלונדון אל לה האבר שבחוף האטלנטי של צרפת, ומשם המשיכה במעלה הנהר סן עד לפריז. לאחר מכן שימשה להובלת מטענים בנהר, והמשיכה לפעול במשך כשלושים שנה עד שהוצאה משירות ונגרטה בשנת 1855.[2][3]

רקע

כלי השיט הראשונים שנבנו מברזל היו ארבות משא, ששימשו להובלת מטענים בתעלות השיט של אנגליה וסקוטלנד.[6] הארבה הראשונה מסוג זה נבנתה בשנת 1787 על ידי התעשיין ג'ון וילקינסון (אנ') בעיירה וויליי (אנ') שבמחוז שרופשייר, אזור שנחשב לערש תעשיית הברזל של אנגליה.[7] אַרְבַּת תְּעָלוֹת (canal barge) זו נקראה Trial, אורכה 70 רגל (21.3 מ') והיא תוכננה לשאת מטען במשקל של עד 32 טון. היא לא נבנתה כולה מברזל – קנה החרטום ומזוזת הירכתיים היו עשויים עץ, בעוד גוף הארבה נבנה מלוחות ברזל חָשִׁיל בעובי 5/16 אינץ' (7.9 מ"מ). הארבה נגררה על ידי סוסים (אנ'), כמקובל באותם ימים. בעקבות ה-Trial נבנו ארבות-משא נוספות מברזל, ששימשו להובלת סחורות בתעלות ובנתיבי המים הפנימיים של אנגליה, וגם הן נגררו על ידי סוסים.[8][9]

ארון מנבי (1776–1850) נולד באלברייטון (אנ') שבמחוז שרופשייר, במערב המידלנדס. אביו, שנשא אף הוא את השם ארון מנבי, היה סוחר עשיר למוצרי ברזל (ironmonger) מקינגסטון, ג'מייקה. אמו, ג'יין ליין, הייתה בת למשפחה אמידה מבנטלי (אנ') שבמערב המידלנדס. על פי מקורות אחדים, עבד מנבי בצעירותו כבנקאי באי וייט, ושם גם נולד בנו הבכור, צ'ארלס מנבי (אנ') (1804–1884), שהשתתף בבנייה ובהשטה של אוניית הברזל החלוצית של אביו ולימים נעשה מהנדס בולט בזכות עצמו. בשנת 1812 רכש ארון מנבי, יחד עם ג'וזף סמית' מטיפטון, את חברת חרושת הברזל ומכרות הפחם Horseley Iron and Coal Company, שהוקמה כבר ב-1770. החברה כללה שישה מכרות פחם, מפעל להפקה ולחרושת ברזל ותעלת שיט שהגיעה עד המכרות. מנבי שימש לא רק כבעלים, אלא גם כמנהל הפעיל של החברה. ב-31 במאי 1813 רשם מנבי פטנט (BP No. 3705) על שיטה לייצור לבנים ובלוקים מפסולת סיגים של תנורי רם, ובבקשת הפטנט הגדיר את עצמו כ"חרש ברזל אומן" (ironmaster); לא ידוע היכן רכש את הכשרתו המקצועית, ייתכן שבקרב משפחת אביו, שמת עליו בצעירותו. בשנים 1815–1816 הקים מנבי לצד מפעל חרושת הברזל מפעל נוסף ומצליח לחרושת הנדסית, Horseley Ironworks, שזכה להצלחה ונודע בייצור גשרי ברזל יצוק לתעלות שיט, וכן מנועי קיטור ימיים מסוג "צילינדר מתנודד" (אנ'), שפיתח בעצמו. על המנוע רשם פטנט נוסף ב-9 במאי 1821 (BP No. 4558). מנוע הקיטור הימי הראשון שפיתח הותקן כבר ב-1817 באוניית הקיטור Prince of Coburg, שפעלה בקו בין נמל קאוז (אנ') שבאי וייט לסאות'המפטון. ב-1821 התקבל מנבי כחבר ב"אגודת המהנדסים האזרחיים" (אנ').[3][10][11]

צ'ארלס נֵיפְּייר (1776–1860) היה קצין בצי המלכותי הבריטי. הוא נולד בסקוטלנד למשפחת אצולה מקומית והצטרף לצי בשנת 1799 כפרח קצונה. בשנת 1805 קודם לדרגת לוטננט וב-1809 הועלה לדרגת קפטן. הוא השתתף במהלך הקריירה שלו, הן כקצין והן כמפקד אוניות מלחמה, במלחמות המהפכה הצרפתית (1798–1801), המלחמות הנפוליאוניות (1805–1815) ומלחמת 1812. עם סיום המלחמות ובוא השלום בשנת 1815, שוחרר ניפייר משירות פעיל במחצית השכר (אנ') – כנהוג אז בימות שלום. לאחר מות אחיו הבכור ואמו ירש הון רב, ועבר עם משפחתו להתגורר באיטליה ואחר כך בשווייץ. לקראת סוף שנת 1818 השתקע בפריז, שם חי חיי נוחות ומותרות.[12]

חברת אוניות הקיטור מברזל. בשנת 1819 פגש ניפייר את ארון מנבי, שהקים באותה תקופה מפעל לחרושת ברזל ברובע שארונטו (אנ') בפריז.[13] נייפיר, שהתעניין בספינות קיטור כבר בראשית דרכן, חבר למנבי והשניים ייסדו את Compagnie des bateaux a vapeur en fer – חברה לאוניות קיטור מברזל שיועדו לפעול בנהר סן. ניפייר היה בעל המניות העיקרי בחברה. בניית האונייה הראשונה של החברה החלה עוד באותה שנה ב-Horseley Ironworks שבטיפטון, אנגליה.[9][14]

מבנה האונייה ומכונותיה

גוף האונייה נבנה מלוחות ברזל בעובי 0.25 אינץ' (6.35 מ"מ). אורכה 120 רגל (36.5 מ'), רוחבה 23 רגל (7.0 מ'), תחתיתה שטוחה והירכתיים – מרובעות. לוחות הברזל חוברו זה לזה במסמרות, בשיטת ליווח מרועף. הצלעות נבנו מברזל זווית, וסיפון העץ השתרע לכל אורך האונייה ונשען על קורות רוחב מעץ. חדר המכונות הופרד משני חללי המטען באמצעות מחיצות רוחביות – אחת עשויה עץ והשנייה מברזל. צדו הפנימי של גוף האונייה צופה בלוחות עץ, שנועדו להגן על המטען מפני מגע ישיר עם דפנות הברזל.[2]

מנוע הקיטור של האונייה היה מסוג "צילינדר מתנודד" (oscillating steam engine) שפיתח ובנה מנבי עצמו ואשר עליו גם רשם פטנט במהלך בניית האונייה. למנוע היו 2 צילינדרים בקוטר 27 אינץ' ואורך מהלך של 3 רגל, והספקו הנומינלי עמד על 30 כוחות סוס.[15] את הקיטור להפעלת המנוע סיפקו שני דודי קיטור מלבניים מברזל, שכל אחד מהם ברוחב 5 רגל, באורך 12 רגל ובגובה 6 רגל. הדודים היו מהסוג המכונה "צינור להבה חוזרת" (אנ'), ובכל אחד מהם שני כבשנים. הדודים ייצרו קיטור בלחץ נומינלי נמוך של כ-2 ליברות לאינץ מרובע (psi). גזי השריפה נפלטו דרך ארובת ברזל בקוטר כ-3 רגל, שהתנשאה לגובה רב של 47 רגל מעל הסיפון. הארובה חוזקה למקומה באמצעות ארבעה יְתָרִים (חבלי תמיכה), שנמתחו אל מוט החרטום, הירכתיים ודפנות האונייה.[2]

משוטה עם להבים מתכנסים מן הסוג שהותקן באונייה "ארון מנבי"

מנוע הקיטור סובב שתי משוטות בקוטר 12 רגל (3.7 מטרים), שתוכננו על ידי המהנדס האירי ג'ון אולדהם (אנ') ולהן להבים מתכנסים (feathered floats) (אנ'). מנגנון מכני מיוחד של גלגלי שיניים קוניים הסיט כל להב למצב אורכי בעת צאתו מן המים, כדי להקטין את התנגדותו לאוויר. העיקרון הועתק מ"מצב 2" (feathering) בחתירה בארבעה מספרים בסירת חתירה. מכיוון שרוחב הספינות המותר לשיט בנהר סן הוגבל ל-23 רגל (7 מטרים), הוגבל גם רוחב כל אחד מלהבי המשוטות ל-30 אינץ' (76 ס"מ). המשוטות סבבו במהירות של 25 סיבובים בדקה, והעניקו לאונייה מהירות של 7 קשרים (כ-13 קמ"ש).[2][16]

בסוף 1821 הושלמה בניית האונייה,[9] והיא פורקה לחלקיה. החלקים נשלחה באמצעות ארבות-משא בתעלות השיט מטיפטון אל מעגנות סארי (אנ') ברובע רות'רהית' (אנ'), בדרום-מזרח לונדון, על הגדה הדרומית של התמזה. הרכבת האונייה ומכונותיה והתקנתה לשיט נעשו בפיקוחו של צ'ארלס מנבי.[2][9]

ב-30 באפריל 1822 נרשמה האונייה בשם "ארון מנבי". הפלגות המבחן נערכו בנהר תמזה, והן עוררו עניין רב. העיתון London Courier פרסם כי ב-9 במאי 1822 יצאה "ארון מנבי" להפלגה בתמזה, שבה השתתפה קבוצה גדולה של מכובדים, ביניהם שלושה אדמירלים וקפטן מן הצי המלכותי. המוזמנים עלו לאונייה ברציף מדרגות הפרלמנט, ומשם הפליגה האונייה אל גשר בטרסי, והמשיכה במורד הנהר עד לגשר בלקפריירס. במהלך ההפלגה ערכה האונייה תמרוני ראווה, שהותירו רושם עז על כל הנוכחים. העיתון שיבח את האוניה, כינה אותה "יצירת הברזל המושלמת ביותר שנראתה עד אז", והדגיש כי השוקע שלה נמוך ברגל אחת משל כל ספינת קיטור מעץ שנבנתה עד לאותו זמן.[2][17]

תולדותיה

במאי 1822 יצאה אוניית הקיטור "ארון מנבי" להפלגת הבכורה מלונדון לפריז בפיקודו של קפטן צ'ארלס ניפייר. צ'ארלס מנבי שימש מכונאי האונייה בהפלגה זו. האונייה חצתה את התעלה האנגלית, הפליגה לנמל רואן ומשם להאבר, וממנו המשיכה במעלה נהר הסן אל נמל פור סן-ניקולא (Port Saint-Nicolas) בפריז, אליו הגיעה ב-10 ביוני 1822.

בואה של "ארון מנבי" עורר סקרנות רבה – לפלא היה בעיני רבים כיצד אוניית ברזל יכולה לצוף על פני המים. בעיתון Le Constitutionnel מ-11 ביוני 1822 דווח: "ספינת הקיטור מברזל «ארון מנבי», הקפיטן האנגלי ניפייר, הגיעה אתמול, יום שני, בשעה שמונה בערב לפור סן ניקולא עם מטען זרעי תלתן שאותו טענה ברואן, וכן חלקי מכונות ויציקות ברזל שהגיעו מאנגליה. ספינת הקיטור הצרפתית «לה דוק דה בורדו» הגיעה מרואן ביום שבת בערב [...] ויצאה מן הנמל בשעה ארבע אחר הצהריים כדי לפגוש את הספינה האנגלית [...] ליד סן קלוד, מול אשדות הנהר. שתי הספינות יצאו יחד מאיל סגא (אנ'), והספינה הצרפתית, שהיטיבה לשוט, הגיעה לפור סן ניקולא ארבעים דקות לפני הספינה האנגלית. במהלך היום ביקרו סקרנים רבים בשתי הספינות."[2][9][18]

בשנותיה הראשונות שירתה "ארון מנבי" בעיקר בהובלת מטענים בנהר הסן. ב-1823 בנה ארון מנבי במפעלי Horseley Ironworks אוניית קיטור מברזל שנייה בשם Commerce de Paris, דומה אך מעט גדולה יותר מ"ארון מנבי", גם היא מיועדת לשירות בנהר הסן. חלקי האונייה הובלו מטיפטון אל מעגנות סארי בלונדון להרכבה, אולם בגלל מגבלות יבוא חדשות היא לא יכלה להפליג אל צרפת. על כן פורקה לחלקיה והורכבה מחדש במפעל החרושת של מנבי בשארונטו. לימים נבנו במפעל זה שתי ספינות קיטור עשויות ברזל נוספות, וגם הן שירתו בנהר הסן.[2]

חברת אוניות הקיטור מברזל של צ'ארלס ניפייר לא הצליחה מבחינה מסחרית וב-1827 פשטה את הרגל, כשהיא מותירה אותו עם חובות כבדים שכמעט רוששו אותו מנכסיו.[19] הוא שב לשירות פעיל בצי ב-1829, ולימים השתתף במערכה הסורית (1839–1841) ופיקד על הצי הבריטי בים הבלטי במלחמת קרים (1853–1856). ב-1854 שוחרר מן הצי בדרגת אדמירל.

בשנת 1830 נמכרה "ארון מנבי" לקונסורציום צרפתי בשם Compagnie des bateaux a vapeur en fer והועברה לנאנט, לשירות בנהר לואר. "ארון מנבי" המשיכה להפליג עוד שנים רבות, דבר המעיד על איכות בנייתה. היא הייתה פעילה לפחות עד 1842 ולא נזקקה לתיקונים כלשהם, למרות שעלתה כמה פעמים על שרטונות חול בנהר כשהיא עמוסה מטען. מצבה היה טוב גם ב-1849, ורק ב-1855 – לאחר 33 שנות שירות – פורקה ונגרטה.[2][16][9]

לקריאה נוספת

  • Chaloner, W. H., Ph.D. and W. O. Henderson, Ph.D. (1953). "Aaron Manby, Builder of the First Iron Steamship". Transactions of the Newcomen Society, Vol. 29. 1953, pp. 77–91. Published online 2014 by Taylor & Francis. Subscription required.
  • Grantham, John (1842). Iron, as a material for ship-building. London, Simpkin, Marshall, and Co. Digitized copy in HathiTrust.
  • Greenhill, Basil (1993). "Chapter 1: Steam Before the Screw" in: Robert Gardiner (editor), The Advent of Steam – The Merchant Steamship before 1900. London, Conway Maritime Press.
  • Napier, Elers (1861). The Life and Correspondence of Admiral Sir Charles Napier. Vol. 1. London, Hurst and Blackett. Digitized copy in Internet Archive.
  • Spratt, H.P. (1958). The Birth of the Steamboat. London, C. Griffin. Digitized copy in Internet Archive.
  • Woodcroft, Bennet (1854): Alphabetical Index of Patentees of Inventions from March 2, 1617 (14 James I.) to October 1, 1852 (16 Victoriae). First published 1854. London, Evelyn, Adams and Mackay, 1969. Digitized copy in Hathitrust.org.
  • Author unknown. "The Aaron Manby". Journal of Naval Engineers, vol. 6, issue 3, 1953, p. 343. Digitized copy in IMarEST library, record 10151. Accessed 12 May 2025

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ כל הנתונים הטכניים על פי Spratt (1958), pp. 112–116.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 Spratt (1958), pp. 112–116.
  3. ^ 3.0 3.1 The Annals of Tipton: The Aaron Manby Steamship.
  4. ↑ Gentleman's Magazine, vol. 47, 1777, p. 244. Digitized copy in HathiTrust.
  5. ↑ Grace Guide (2017), "Early Iron Boats".
  6. ↑ עדות כתובה ראשונה לכלי שיט עשוי ברזל היא ידיעה בכתב העת הלונדוני The Gentleman's Magazin מ-20 במאי 1777: "סירה חדשה לפנאי, בנויה מפחי ברזל, הורדה לנהר פוס (אנ'). אורך הסירה 12 רגל ורוחבה 6 רגל, היא נושאת חמישה-עשר איש, ודי בשני אנשים כדי להובילה אל הנהר וממנו."[4][5]
  7. ↑ Barker, Richard (1987)."John Wilkinson and the Early Iron Barges". Journal of the Wilkinson Society, No. 15: 1987.
  8. ↑ Smith (1938), pp. 97–98.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 Grantham (1842), pp. 6–7.
  10. ↑ The Annals of Tipton: Industries – The Horseley Company.
  11. ↑ Woodcroft (1854), p. 360.
  12. ↑ Laughton (1880, 2011), Napier in ODNB.
  13. ↑ בשנת 1821 הקים מנבי בשותפות עם הכימאי האירי דניאל וילסון חברה נוספת בשם Compagnie d'éclairage pas le gaz hydrogéne, שקיבלה זיכיון לייצור ולאספקת גז למאור לכמה רחובות בפריז. ב-1826 רכש מנבי מפעל חרושת ברזל בקרזו (Le Creusot), ושנתיים אחר כך מיזג את שני מפעלי חרושת הברזל וההנדסה שבבעלותו לחברה אחת שנקראה "Société Anonyme des Mines, Forges et Fonderies du Creusot et de Charenton".
  14. ↑ Napier (1862), vol. 1, p. 120.
  15. ↑ הספק נומינלי (nominal horsepower) הוא ההספק התאורטי שמפתח מנוע קיטור כשהוא פועל בלחץ קיטור סטנדרטי של 7 ליברות לאינץ' מרובע ולא בלחץ הקיטור הממשי השורר בצילינדר שלו. פרמטר זה שימש לאומדן ההספק של מנועי קיטור במאה ה-19.
  16. ^ 16.0 16.1 Grace Guide (2020), "PS Aaron Manby".
  17. ↑ Kennedy (1903), p. 39.
  18. ↑ Napier (1861), p. 121.
  19. ↑ Napier (1861), p. 128.

ארון מנבי (אונייה, 1822)41871651Q302307

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ארון_מנבי_(אונייה,_1822)&oldid=3535160"