אקילה סטראצ'ה

אקילה סטראצ'ה (באיטלקית: Achille Starace;‏ 18 באוגוסט 1889 - 29 באפריל 1945), היה מנהיג פשיסטי באיטליה בתקופת שלטונו של בניטו מוסוליני.

ביוגרפיה

סטראצ'ה נולד לסוחר עשיר ביין ובשמן, ובצעירותו למד במכון הטכנולוגי בלצ'ה והשיג תואר בראיית חשבון. ב-1909 הצטרף לצבא איטליה וב-1912 עלה לדרגת קצונה. במהלך מלחמת העולם הראשונה זכה במדליית הגבורה הצבאית מכסף, על גבורתו במלחמה. לאחר המלחמה עזב את הצבא, ועבר לטרנטו שם יצר לראשונה מגע עם חוגים שלימים יהפכו למפלגה הפאשיסטית.

סטראצ'ה היה לאומן נלהב, והצטרף אל הפשיסטים בטרנטו, ועד מהרה היה למזכיר הפוליטי של סניף התנועה. ב-1920 פעל בדרום טירול להשלטת המפלגה הפאשיסטית שם. ב-1921 שבה את תשומת לבו של מנהיג המפלגה, מוסוליני, שמינה אותו כאחראי על כל מחוז דרום טירול. באוקטובר 1921 סטראצ'ה היה לסגן המזכיר הכללי של המפלגה הפאשיסטית. הוא השתתף במצעד על רומא והוביל קבוצה של חולצות שחורות בתמיכה במינויו של מוסוליני לראשות הממשלה, אירוע שהוביל להשתלטות הפשיסטים על איטליה.

לאחר עליית הפשיסטים לשלטון מונה סטראצ'ה למפקח מטעם המפלגה בסיציליה והיה לחבר הוועד המנהל של המפלגה. הוא מונה למפקד בכוח המשטרה שהיה מורכב מאנשי החולצות השחורות בטריאסטה ב-1923 לאחר שפרש ממשרת סגן מזכיר המפלגה. ב-1924 נבחר לפרלמנט האיטלקי, ומונה ל"מפקח ארצי של המפלגה". בשנת 1926 שב לתפקיד סגן המזכיר הכללי של המפלגה, ובשנת 1928 מונה למזכיר סניף מילאנו של המפלגה.

בשנת 1931 הגיעה הקריירה שלו לשיא כשמונה למזכיר המפלגה. המינוי היה כתוצאה מנאמנותו הקנאית למוסוליני. בתפקידו החליף את ג'ובאני ג'ורטי שהיה בעל מוניטין של יושר אישי, בניגוד למוניטין שיצאו לסטראצ'ה בתפקידיו הקודמים. כמזכיר המפלגה היה למומחה בניהול עצרות המונים ומצעדים. סטראצ'ה היה ממקדמיו הבולטים של פולחן האישיות של "הדוצ'ה". הוא שהנהיג את "ההצדעה הפאשיסטית" כלפיו, וציווה כי צעקות ההמון באירועים ציבוריים יכוונו כלפיו. כאשר דיבר עם מוסוליני בטלפון היה עומד בדום, ואף ציפה כי אחרים ינהגו כך. סטראצ'ה הנהיג את לבישת המדים כחובה בכל מגזרי החיים האיטלקיים, החל מגיל הילדות, בו הייתה החברות בתנועת הנוער "באלילה" חובה. סטראצ'ה פעל לכך שכל בעלי התפקידים בשירות המדינה יהיו מן המפלגה הפאשיסטית. במהלך שנות השלושים היה סטראצ'ה לפניו המוכרות של הפאשיזם, שני אך למוסוליני בהשפעתו על חיי היום יום של האיטלקים באיטליה הפאשיסטית.

למרות שסטראצ'ה הצליח בהגברת החברות במפלגה, הוא נכשל בניסיונו לארגן את תנועת הנוער "באלילה" לפי דוגמת ההיטלר יוגנד בגרמניה וליצור הלך רוח לאומי של התלהבות אותנטית מן הפאשיזם, כשם שהעם הגרמני התלהב מן הנאציזם. עצרות ההמונים שארגן היו מתוזמרות היטב, אך מלאכותיות. עם זאת, נאמנותו הקנאית למוסוליני השאירה אותו בתפקידו במשך 8 שנים, יותר מכל מזכיר אחר של המפלגה לפניו או אחריו.

ב-1935 סטראצ'ה, שנשא בדרגת גנרל בארגון החולצות השחורות, לקח חופשה ממשרותיו על מנת להשתתף בפלישה לאתיופיה במלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה. הוא זכה להצלחה כאשר צר על העיר גונדר. באוקטובר 1939 פוטר מתפקידו לטובת אטורה מוטי הפופולרי. הוא המשיך לכהן כראש המטה הכללי של החולצות השחורות, תפקיד בו נשא עד 1941 כאשר פוטר בשל חוסר יעילות.

לאחר הדחתו של מוסוליני על ידי המועצה הפאשיסטית העליונה בשנת 1943 סטראצ'ה נעצר על ידי ממשלתו של פייטרו באדוליו. על אף העובדה שמזה כשנתיים לא החזיק בכל עמדת כוח, היה עדיין מזוהה עם הפאשיזם, ועם פולחן האישיות של מוסוליני. לאחר שובו של מוסוליני משביו, כאשר הקים את ממשלת הבובות בצפון איטליה המכונה הרפובליקה של סאלו ניסה סטראצ'ה לשוב ולקבל את חסדו של הדוצ'ה. אך מוסוליני אסר אותו, והעמיד אותו למשפט בוורונה, על שכהונתו כמזכיר החלישה את המפלגה. לבסוף שוחרר ועבר למילאנו. עם התמוטטות המשטר הפאשיסטי של סאלו, באפריל 1945 נעצר על ידי פרטיזנים אנטי פאשיסטים. ב-29 באפריל 1945 הובא אל המקום בו הוחזקה גווייתו של מוסוליני, לאחר שנורה על ידי הפרטיזנים יום קודם לכן. הוא הספיק להצדיע לגופה, בטרם נורה אף הוא. גוויותיהם של מוסוליני, קלרה פטאצ'י, סטראצ'ה ומנהיגים פאשיסטים אחרים נלקחו אל תחנת דלק ליד מילאנו, וההמון התעלל בהן.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אקילה סטראצ'ה בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28203900אקילה סטראצ'ה