אנטון שמיד (מדפיס)
תבנית אישיות ריקה אנטון שמיד (בגרמנית: Anton von Schmid; 23 בינואר 1765, צווטל (Zwettl), אוסטריה - 27 ביוני 1855, וינה) היה מדפיס אוסטרי נוצרי שהוציא לאור ספרים עבריים.
ביוגרפיה
אביו שלח אותו ללמוד במנזר וייעד אותו לכמורה, אך הוא ויתר על עתיד זה ועזב את לימודיו. ב-1785 נעשה שוליה של המדפיס הרשמי של קיסר אוסטריה, יוזף קורצברק. הוא למד מדעי המזרח ולכן הופקד על הדפסת הספרים העבריים. בהמשך, פתח בית דפוס עצמאי להדפסת ספרים עבריים, ולאחר מאמצים קיבל רישיון להדפסה מהקיסר פרנץ השני, בתנאי שיפקיד עותק מכל ספר בספרייה הקיסרית. שמיד הצליח מאוד בבית הדפוס שלו, והאיסור שהטילו השלטונות על יבוא ספרים עבריים מחוץ לאימפריה האוסטרית סייע לו מאוד בכך. בסופו של דבר, רכש את בית הדפוס של קורצברק. לאחר מותו ירש את בית הדפוס בנו, פרנץ שמיד.
שמיד העסיק בבית הדפוס שלו כמה מאנשי תנועת ההשכלה כמגיהים וכעורכים. לכל אחד מן המשכילים שהועסקו אצל שמיד הייתה השפעה רבה על בחירת הספרים שיודפסו בבית הדפוס ואף על תוכנם, וכמה מהם אף הדפיסו את ספריהם שלהם בבית הדפוס. עובדי בית הדפוס של שמיד זכו לרווחה כלכלית וגם להקלות כגון זכות ישיבה בווינה (שרוב היהודים לא קיבלו אותה). בין המועסקים אצל שמיד היו יהודה ליב בן-זאב, שמואל רומאנלי, שמשון בלוך הלוי, שלמה לויזון, שלום הכהן, מאיר הלוי לטריס, ומנדל שטרן. בין הספרים שהדפיס היו המקרא עם הביאור של מנדלסון, משנה, תלמוד, כתבי הרמב"ם, סידורים, מחזורים, קינות וסליחות, וכן ספרי השכלה, לרבות כתבי העת "ביכורי העתים" ו"כרם חמד".
פעם כשהשלטונות כמעט תפסו את רבי משה סופר עם מכתב הלכה שהיה נגד חוקי השלטון, הוא עזר לו והטמין את המכתב, כהוקרה לזה נתן לו רבי משה רשות להדפיס את הש"ס[1].
לקריאה נוספת
- משה פלאי, המלבה"ד הנוכרי אנטון שמיד - מדפיס ספרי קודש וספרי השכלה, בתוך: שמואל פיינר, זהר שביט, נטלי ניימרק גולדברג, טל קוגמן (עורכים), הספרייה של תנועת ההשכלה, עם עובד, 2014. עמ' 130–151
קישורים חיצוניים
- "אנטון פון שמיד", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- קהילת וינה, באתר "דעת"
- רפאל יוליוס, האציל אנטון ובית הדפוס העברי, מעריב, 2 בנובמבר 1984, המשך
אנטון שמיד (מדפיס)38524874Q6719033
- ↑ חוט המשולט, רבי שלמה סופר