אמיל פיקובסקי
 | |
| לידה |
1899 הלסינקי |
|---|---|
| פטירה |
7 באוגוסט 1984 (בגיל 85 בערך) ירושלים |
| מקום קבורה | הר המנוחות |
| תאריך עלייה | 1924 |
 ישראל | |
| מקום מגורים | ירושלים |
| עיסוק | צינקוגרפיה |
| מספר ילדים | 0 |
| פרסים והוקרה | יקיר ירושלים |
אמיל פיקובסקי (1899– 7 באוגוסט 1984[1]) היה מחלוצי ענף הדפוס בארץ ושימש שנים רבות יו"ר התאחדות בעלי התעשייה בירושלים. בשנת 1982 הוענק לו אות "יקיר ירושלים".[2]
רקע
הצינקוגרפיה[א] של פיקובסקי בירושלים הייתה מפעל גלופות הדפוס הראשון בעיר ובה הודפסו השטרות היחידים שהודפסו אי-פעם בארץ. פעילותו כללה הכנת מסמכים מזייפים עבור "ההגנה", ומסמכים סודיים אחרים ללא ידיעת ממשל המנדאט הבריטי. הוא עמד בראש ארגוני צדקה והתנדבות שונים.
ביוגרפיה
אביו, מיכאל פיקובסקי, ייסד באודסה בשנת 1891, מפעל "אופסט צינקוגרפיה –מ. פיקובסקי בע"מ" לגלופות הדפסה ומתוך חלוציות עלתה ארצה המשפחה בשנת 1924. מיכאל קיבל מכתב הפניה מידידו חיים נחמן ביאליק מכתב שיועד אל מאיר דיזנגוף ראש עירית תל–אביב ואל ש' בן-ציון (שם העט של שמחה בן-ציון אַלתֶר גוטמן) הסופר, העורך ומוציא לאור, ממייסדי אגודת 'אחוזת-בית' והעיר תל אביב. במכתב הציג ביאליק את מיכאל כאיש מקצוע מעולה, אדם בעל איכויות ובעל פוטנציאל להתאקלם בארץ. ביאליק ציין במכתב את בנו ובתו של מיכאל, שבוודאות, על-פי ביאליק, עתידים לסייע לאביהם להתאקלם בארץ ישראל בהיותם משכילים ודוברי שפות.[3]
אמיל שנולד בהלסינקי הגיע גם עם רעייתו מרים, לימים רופאה וחוקרת סרטן. בארץ הקימו מיכאל ואמיל, את "צינקוגרפיה פיקובסקי" מפעל צינקוגרפיה שהפך במהרה לאחד המרכזיים והחשובים בארץ. היה זה מפעל גלופות הדפוס הראשון בארץ ישראל.
פעילות טרם הקמת המדינה
המפעל הראשון הוקם בשכונת מוסררה בירושלים, הייתה זו הצינקוגרפיה (מפעל לגלופות) הראשונה בעיר להדפסות שונות. הבן אמיל המשיך במפעל שמאוחר יותר עבר לרחוב קק"ל, מול המוסדות הלאומיים. בין עבודה לעבודה הדפיס פיקובסקי לראשונה בירושלים שטרי כסף, שהיו אמורים להלך במחזור תקופת המנדט הבריטי בארץ.[4] מהקמת מועצת המטבע של ארץ ישראל ב-1927, הודפסו שטרי הכסף עבור ממשלת המנדט אצל 'תומאס דה לה רו' בלונדון. בשנת 1942 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה משהתעורר חשש שאספקת שטרי כסף מאנגליה לארץ תופרע היה זה פיקובסקי היחיד שהיה בידו לפתור את הבעיה על אף שמעולם לא עסק בתחום זה. באותם ימים פיקובסקי הכין לראשונה פריטים רבים נוספים עבור ממשלת המנדט הבריטי כמו נירות ערך ובולים.
בין לקוחותיו של המפעל, מלבד הגופים המרכזיים של המנדט הבריטי, כמו לשכת העיתונות והמדפיס הממשלתי, היו גם חשובי מנהיגי היישוב היהודי, בכירי האקדמיה וחוקרים יידועי שם, כמו נחמן אביגד, ארכאולוג מומחה לחקר הכתב העברי הקדום ולכתב הארמי הקדום. לקוח נוסף היה אליעזר ליפא סוּקֶנִיק, הארכאולוג הראשון שעמד על חשיבות המגילות הגנוזות ועסק במחקרן. סוּקֶנִיק נזקק לעזרת אמיל פיקובסקי לצילום 'מגילת ישעיהו' על-מנת שניתן יהיה להפיק גלופה להדפסתה. המגילה מוצגת היום בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל בירושלים.
הכנת שטרות בירושלים בתקופת המנדט הבריטי
%D7%A4%D7%9C%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%94_(%D7%90%D7%99.jpg)
הנציב העליון, הרולד מק-מייקל פנה אל פיקובסקי בבקשת עזרה בפתרון מצוקת השטרות בזמן המלחמה. למטרה זו פיקובסקי לקח על עצמו את האתגר והסב את הצינקוגרפיה למפעל סודי להכנת גלופות לגיליונות של שטרי כסף בשני עריכים: פאונד אחד ו־50 פאונד לפי דרישות ממשלת פלשתינה (א"י). השטרות היו אמורים להיות זהים לאלה שהודפסו בלונדון, אך כדי להבחין בין תוצרת לונדון לאלה של ירושלים שונו הצבעים בהדפסת החירום של פיקובסקי: השטר של 50 פאונד שצבעו המקורי היה ירוק, והשטר של פאונד אחד שצבעו המקורי היה ירוק-צהוב, הודפסו בחום. לשטר של פאונד אחד הוכנו שני ציורי יד, האחד באדום והשני בצהוב-חום וכן הדפסות ניסיון באדום ובירוק.[5]
מלבד שטרות לשעת חירום התעורר צורך גם במטבעות לשעת חירום. כדי לפשט את תהליך הכנת מטבעות החליטו הבריטים להיעזר שוב בפיקובסקי שיכין עבורם גלופות למטבעות מנייר, כדי להדפיס מעות נייר. פיקובסקי הכין גם למעות הנייר גלופות בעריכים של 100 ושל 50 מיל המבוקשים.
בכל העת הזו הוכפפה הצינקוגרפיה למדפיס הממשלתי של פלשתינה. הגלופות הנדרשות הוכנו בחשאיות בציוד הצינקוגרפיה בעוד הבריטים דאגו לסידורי ביטחון מיוחדים ופיקובסקי נדרש לדווח מדי יום על התקדמות העבודה, עד לשלב ההדפסה במדפיס הממשלתי של פלשתינה.
משלוח הכסף מאנגליה הגיע בסופו של דבר לארץ חרף המלחמה. באוקטובר 1943 מועצת המטבע של ממשלת המנדט הורתה לפיקובסקי להשמיד את החומרים שברשותו כדי שלא ישמשו למטרות לא ראויות.
סוף דבר: שטרי הכסף ומעות הנייר עבור ממשלת המנדט הבריטי מתוצרת פיקובסקי לא נכנסו מעולם למחזור הכספים והושמדו כליל.
מששוחררה סוריה ולבנון בידי הבריטים בעזרת הפלמ"ח משלטון ממשלת וישי הצרפתית, נותרו ארצות אלה ללא אספקת כסף סדירה. פיקובסקי שכבר עסק בהכנת גלופות לשטרות, נענה ב-1942 לבקשה להכין גלופות לשטרות גם עבור הבנק של סוריה ולבנון. הפעם דובר על שטרות רשמיים לשימוש מידי במחזור הכספים. שטרי הכסף של פיקובסקי שיועדו לסוריה ולבנון היו אפוא השטרות הרשמיים הראשונים שהודפסו בירושלים בתקופת המנדט ושמשו במחזור הכספים.[6] עובדת הכנתם בירושלים לא צוינה עליהם.
בשנת 1943 שוחררה ג'יבוטי שבקרן אפריקה וגם לשם הופסקה אספקת הכסף. שוב הזמינו אצל פיקובסקי גלופות לשטרות והפעם לסדרה שלמה בכל העריכים. על סדרה זו ציין פיקובסקי לראשונה את עובדת הדפסתם בירושלים, ובתחתית כל שטר הופיע הכיתוב: "GOVERNMENT PRINTER, PALESTINE" על צד אחד ועל הצד השני: "Emil Pikovsky LTD. Jerusalem", שטרות אלה הילכו במחזור הכספים עד תום מלחמת העולם.[7]
עד ימינו, השטרות שהפיק פיקובסקי בירושלים בתקופת המנדט הם היחידים שהודפסו אי פעם בארץ.[8]
פעילות פיקובסקי לטובת ההגנה
פיקובסקי רכש את אמונם של אנשי ממשלת המנדט הבריטי אך ליבו הציוני והיהודי דחפוהו לעזור ככל הניתן להנהגת היישוב של המדינה שבדרך. ככל שנדרש הוא הכין זיופים למסמכים רשמיים שונים עבור ההגנה. מלבדם לצורך משימת הכנת גלופות לשטרות סוריה ולבנון ציידוהו הבריטים בהיתר מיוחד לתנועה ברחבי הארץ עד דמשק ובירות, היתר זה הוא העמיד לרשות 'ההגנה' למטרות שונות בעיקר לצורכי העלייה הבלתי לגאלית של יהודים ארצה.
אוסף פיקובסקי
בשנות השבעים של המאה ה-20 פונו המרתפים של הצינקוגרפיה של פיקובסקי, הפריטים הקשורים לעבודותיו שנותרו שם, נארזו בשתי שקיות והופקדו על ידי פיקובסקי בכספת בבנק לאומי, בין השאר הסתבר כי היו במרתפים גם הגהות לדוגמאות הדפסה של השטרות הבריטיים שנועדו לשעת חירום. פיקובסקי ציית בזמנו להוראת הבריטים והשמיד את כל הפריטים הקשורים להנפקת השטרות ומעות הנייר עבורם אך קבוצה זו נותרה בידיו שלא במתכוון לאחר שהדוגמאות אושרו בלונדון, הגיעו באפריל אותה שנה ולכן הוחזקו בנפרד משאר החומר ולפיכך לא הושמדו.
פיקובסקי הבטיח לבריטים להשמיד את הפריטים הקשורים בהנפקות הכסף המנדטורי, משנוכח בקבוצת הדפסות זו וכיוון שרצה לעמוד בהבטחתו, החליט להשמידם, אולם בזהירותו טרם ההשמדה ביקש להראות לאדם נוסף. הוא זימן את הכלכלן והעיתונאי הירושלמי דב גניחובסקי, הראה לו את החומר וסיפר לו על כוונתו להשמיד פריטים אלו.[9] גניחובסקי שעמד מיד על החשיבות ההיסטורית והנומיסמטית של הפרטים, החליט להצילם. הוא שכנע את פיקובסקי להמתין עם החלטת ההשמדה של החומר והבטיח לנסות לשחרר את פיקובסקי מהבטחתו לבריטים. גניחובסקי פנה לשגריר הבריטי בתל אביב, אך זה התקשה להאמין לסיפור שנראה לו דמיוני. לאחר הפצרות והסברים פנה השגריר ללשכת הייעוץ של מלכת בריטניה ( (Privy Council) ובסוף תהליך מייגע התקבל האישור ששחרר את פיקובסקי מהתחייבותו. רק אז הסכים האחרון שלא להשמיד את האוסף. בהתייעצות עם גניחובסקי הוסכם שכיוון שחלקים חשובים של האוסף קשורים להנפקת שטרות, ראוי שישמרו בבנק ישראל. לאוסף הבנק נמסרו גם ציור החותמת של הקונסוליה הכללית של גרמניה באיסטנבול מתוצרת פיקובסקי, והטביעה של החותמת הנאצית שהכין עבור חתימת הדרכונים המזויפים ל"צנחני הישוב" שנשלחו מארץ ישראל לאירופה ב־1944-1943,[10] דוגמאות לבולים,[11] דוגמאות דרכונים מזויפים, הזמנות העבודה שקיבל פיקובסקי מהבריטים, ודפים שהכין לדרכון ירדני.[12]
החלק הנותר של החומר שהיה במרתף נמסר לעובדו המסור של פיקובסקי, מר ישעיהו עטייה ולימים הועמדו למכירה. במכירות כאלה הוצעו למכירה לוחות הזכוכית המקוריים ששימשו כגלופות להדפסת שטרי הכסף לג'יבוטי.[13] דוגמאות לגודל השטרות, מסמכים הנוגעים לתחליפים לשטרות המנדט, גיליונות לא חתוכים, דוגמאות הדפסה לסוריה, ללבנון ולג'יבוטי, ציור שטר מוגדל, ומסמכים הנוגעים להדפסת השטרות לסוריה ולבנון.
לאחר מותו הועברו פריטים שונים לספרייה הלאומית ובהם אוסף 102 תשלילי צילום בשחור לבן, מתוכם 45 תשלילי זכוכית ו-57 תשלילי פולימרים, שצולמו בידי אמיל ומרים פיקובסקי, במהלך המחצית הראשונה של שנות ה-30 של המאה ה-20. התצלומים מתעדים נופים ברחבי ארץ ישראל, כולל ים המלח, עמק הירדן, ביתם הפרטי בירושלים, ואתרים בירושלים.[2]
תצוגות אוסף פיקובסקי
- בנק ישראל הציג בתערוכות ותצוגות שונות חלקים חשובים של אוסף פיקובסקי שברשותו.
- בשנת 1985 הוצגה לראשונה תערוכה של אוסף פיקובסקי בבנק ישראל, בחנוכת התערוכה נוכחו כבוד הנשיא חיים הרצוג ורעייתו.
- בשנת ה-40 למדינה הוצגו חלקים מאוסף פיקובסקי במסגרת תערוכת "כסף עובר לסוחר" שהתקיימה בגני התערוכה בתל אביב.
- בשנת 1991 הוקמה באולם בבנק המרכזי בירושלים, תצוגה נומיסמטית קבועה ובה ויטרינה שיוחדה לפריטים חשובים מאוסף פיקובסקי.
- בשנת 2009 חודשה הוקם מרכז מבקרים חדש בבנק המרכזי בירושלים ובו. תצוגת "חדש וישן בראי המטבע" בה זכה אוסף פיקובסקי במקום של כבוד. תערוכה זו לוותה בקטלוג חדש.[14]
- בימינו מרכז המבקרים מוצג בסניף בנק ישראל בתל אביב.
פרסים והוקרה
- בשנת 1982 הוענק לפיקובסקי אות "יקיר ירושלים".
קישורים חיצוניים
- האיש שצעד בירושלים עם אחת מהמגילות הגנוזות באמתחתו, 2020
- אודות אמיל פיקובסקי, באתר כותר
- אוסף אמיל פיקובסקי בספריה הלאומית
- מעבודותיו של פיקובסקי במוזיאון ישראל בירושלים
- שטרות של לירות לבנוניות ופרנקים של סומלילנד שהודפסו בבית הדפוס של פיקובסקי
- סקירה שנתית 2004 של בנק ישראל, מחלקת המטבע, עמדים 33–34
ביאורים
- ↑ בשיטת הצינקוגרפיה (אנ') הדגם הרצוי להדפסה מועבר מזכוכית צילום ללוח אבץ (צינק). הטכניקה של פילם צילום לא הייתה ידועה אז. את הרקע צורבים בחומצה וכך החלק הצרוב נמצא במפלס נמוך מזה של הדגם. בשלב הבא מדפיסים מלוח האבץ בשיטת הבֶּלֶט.
הערות שוליים
- ↑ אמיל בן מיכאל פיקובסקי - תרנ"ט - תשמ"ד, באתר GRAVEZ
- ^ 2.0 2.1 אוסף אמיל פיקובסקי, באתר הספריה הלאומית
- ↑ המכתב המקורי שמור ב ׳בית-ביאליק׳ בתל אביב.
- ↑ רחל ברקאי, האוסף המוזיאוני של בנק ישראל, קתדרה 42 (ינואר 1987) יד יצחק בן-צבי, עמ' 195-193.
- ↑ רחל ברקאי, הכנת שטרות בירושלים בתקופת המנדט הבריטי, 'אריאל' 182, כתב עת לידיעת הארץ, ירושלים, נובמבר 2007, עמ' 61, איורים 1–3.
- ↑ רחל ברקאי, האוסף המוזיאוני של בנק ישראל, קתדרה 42 (ינואר 1987) יד יצחק בן-צבי, עמ' 195-193.
- ↑ רחל ברקאי, הכנת שטרות בירושלים בתקופת המנדט הבריטי, 'אריאל' 182, כתב עת לידיעת הארץ, ירושלים, נובמבר 2007, עמ' 64, ואיורים 10–11.
- ↑ רחל ברקאי, הכנת שטרות בירושלים בתקופת המנדט הבריטי, 'אריאל' 182, כתב עת לידיעת הארץ, ירושלים, נובמבר 2007, עמ' 60–66.
- ↑ רחל ברקאי, הכנת שטרות בירושלים בתקופת המנדט הבריטי, 'אריאל' 182, כתב עת לידיעת הארץ, ירושלים, נובמבר 2007, עמ' 66, הערה 6.
- ↑ רחל ברקאי, הכנת שטרות בירושלים בתקופת המנדט הבריטי, 'אריאל' 182, כתב עת לידיעת הארץ, ירושלים, נובמבר 2007, עמ' 66, איורים 15–16.
- ↑ רחל ברקאי, הכנת שטרות בירושלים בתקופת המנדט הבריטי, 'אריאל' 182, כתב עת לידיעת הארץ, ירושלים, נובמבר 2007, עמ' 65, איור 14.
- ↑ רחל ברקאי, האוסף המוזיאוני של בנק ישראל, קתדרה 42 (ינואר 1987) יד יצחק בן-צבי, עמ' 193–195.
- ↑ השטרות של דפוס פיקובסקי, דפוס פיקובסקי בירושלים צינקוגרפיה., באתר פייסבוק, 1 בנובמבר 2020
- ↑ רחל ברקאי, קטלוג תערוכת 'חדש וישן בראי המטבע', הוצאת בנק ישראל, ירושלים 2010, עמ' 28-27.
אמיל פיקובסקי42267953Q134999740