אלפונס ז'ורדן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלפונס ז'ורדן
אלפונס ז'ורדן, כילד; במסמך מגנזכי עיריית טולוז
אלפונס ז'ורדן, כילד; במסמך מגנזכי עיריית טולוז
לידה טריפולי, לבנון
פטירה קיסריה, ממלכת ירושלים הצלבנית
רוזן טולוז
אלפונס זו'רדן, רוזן טולוז, מימין ורמון ברנגר השלישי מברצלונה (אנ') משמאל, שהסכימו ב-1125 לחלוק את הריבונות על חבל פרובאנס
מליסנדה, מלכת ירושלים

אלפונס ז'ורדןצרפתית: Alphonse Jourdain, באוקסיטנית: Anfós Jordan, בספרדית: Alfonso Jordán; טריפולי, רוזנות טריפולי, 1103 – קיסריה, ממלכת ירושלים, 16 באפריל 1148) היה רוזן טריפולי (1105–1109), ויקונט רוארג (אנ'), רוזן טולוז, מארקגראף פרובאנס ודוכס נרבון. נולד בלבנון לרמון הרביעי, רוזן טולוז, במהלך מסע הצלב הראשון, עמד בראש המחנה הפרובאנסלי במסע הצלב השני[1] ומת בארץ ישראל.

קורות חייו ופועלו

נולד לרמון הרביעי, רוזן טולוז (המוכר בכינויו רמון מסן-ז'יל) ולאשתו השלישית אלווירה מקסטיליה (אנ'),[2] במצודת טריפולי, כשנה אחרי כיבוש האתר במסע הצלב הראשון. הוטבל בנהר הירדן ומכאן שמו. בהיותו בן שנתיים מת אביו, והוא גדל בחסות גיום ז'ורדן (אנ') (צר') רוזן סרדניה, שהשתתף במסע הצלב במחנהו של רוזן טולוז ונבחר על ידי חייליו למלא את תפקיד העוצר של רוזנות טריפולי. אלפונס ז'ורדן הוחזר לאירופה בהגיעו לגיל חמש. אחיו למחצה, ברטרן, רוזן טולוז (אנ') (צר'), שירש מאביהם את רוזנות טריפולי ואת רוזנות טולוז, הלך לעולמו ב-1112, ואלפונס נחל את תואריו ואת נחלותיו.

חייו עברו עליו במאבקים על השליטה בנחלותיו. ב-1114, בעודו נער כבן 11 שנים, פלש לגבולותיו דוכס אקוויטניה גיום התשיעי (אנ') (צר') בטענה שרוזנות טולוז שייכת לו על פי זכות הירושה של אשתו פיליפה (אנ') (צר'), בתו של רוזן טולוז גיום הרביעי (אנ') (צר'). אלפונס התגבר במידה רבה על הכיבוש הזה ב-1119, ואת השליטה המלאה ברוזנותו השיג ב-1123, אך נודה בידי האפיפיור קליקסטוס השני על גירוש אנשי מנזר סן-ז'יל (אנ') (צר'), שתמכו ביריביו. אלפונס נאבק על השליטה בפרובאנס מול ברנגר השלישי, רוזן ברצלונה (אנ'), ובספטמבר 1125 הגיע עימו להסכמה על חלוקת הריבונות באזור. רוזן טולוז קיבל את חלקהּ של פרובאנס שמצפון לנהר דורנס (אנ'), ויתר על התביעה לתואר רוזן פרובאנס אך שמר על תוארו ומעמדו כמרקגראף של פרובאנס. בשלב זה שלט אלפונס ז'ורדן בכל השטחים שבין הפירנאים לאלפים במזרח ובין אוברן (אנ') לים התיכון. אלפונס קיים קשרים הדוקים עם מלך לאון וקסטיליה, אלפונסו השביעי. הוא נכח בהכתרתו ב-1126, ולפי המסופר ב-Chronica Adefonsi imperatori סייע לו בהשתלטות על מתנגדיו בעיר לאון. במהלך העלייה לרגל לסנטיאגו דה קומפוסטלה ב-1141 פעל להשכנת שלום בין מלך לאון לבין גרסיה רמירז, מלך נווארה (אנ'). בשנה זו החל מסע לחצים מצד מלך צרפת, שתבע להעביר את רוזנות טולוז ליורשיה של פיליפה.[3] הלחצים לא הועילו, גם המצור על טולוז לא צלח, והרוזנות נותרה בידיו של אלפונס ז'ורדן שחתם את הסכסוך בחידוש שבועת האמונים למלכו.

ב-1144 שוב העלה עליו את חמתהּ של הכנסייה כשתמך בבורגרים של מונפלייה במאבקם באדונם, גיום השישי (אנ') (צר'). אלפונס ז'ורדן נחשד בתקופה זו באהדה לקתרים ושוב הוטל עליו נידוי. בכנס הכנסייתי בווזלה (אנ'),[4] שנערך בפסחא 1146 בחסות לואי השביעי, מלך צרפת, לנוכח דרשתו של ברנאר מקלרבו וכדי להיחלץ מעונש הנידוי – התחייב לצאת למסע צלב בממלכת ירושלים. בקיץ 1147 הפליג למזרח, ובדרכו שהה זמן-מה באיטליה וכן בקונסטנטינופול, שם התראה עם הקיסר הביזנטי מנואל הראשון. באביב 1148 נחת בעכו הצלבנית.

מותו

סמוך להגעתו לארץ ישראל ביקש לעלות לרגל לירושלים. בדרכו חנה בקיסריה ושם מת. מותו היה פתאומי וגרר שמועות על הרעלה מכוונת. ויליאם מצור מספר על כך, אך נזהר מלציין את החשודים במעשה.[5] אלפונס ז'ורדן נחשב כיריב לרמון השני, רוזן טריפולי (אנ'), שכן זכותו לרוזנות טריפולי הייתה עדיפה.[6] ההאשמות במותו הופנו כלפי מליסנדה, מלכת ירושלים, שאחותה הודיירנה (Hodierna) נישאה לרוזן טריפולי, וגם רוזן טריפולי עצמו נחשד בעניין זה.[7]

משפחתו

אשתו של אלפונס ז'ורדן הייתה פיידידה מאוּזֶס (Faydide d'Uzès).[8] בנו של אלפונס ז'ורדן, ברטרן,[9] שנלווה אליו למסע הצלב, נתפס בידי נור א-דין ב-1149 בכיבוש מצודת ערימה (צר'),[10] שבה התבצרו ברטרן ואנשיו. הם שוחררו רק ב-1159 בהתערבות מנואל הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית.[11] בתו של אלפונס ז'ורדן ואחותו של ברטרן, שנפלה אף היא בידי נור א-דין, נשארה בהרמונו בחלב.[12] בנו ויורשו של אלפונס ז'ורדן, רמון בן ה-14, נחל את רוזנות טולוז כרמון החמישי (אנ') ומשל בה שנים ארוכות עד מותו ב-1194.[13]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלפונס ז'ורדן בוויקישיתוף
  • "ALPHONSE I", in: Hugh Chisholm (ed.), Encyclopædia Britannica (11th ed.), Vol. 1, Cambridge University Press, 1911, p. 733
  • Eloy Benito Ruano, "Alfonso Jordán", Diccionario Biográfico electrónico (DB~e), Real Academia de la Historia, 2018 (בספרדית)

הערות שוליים

  1. ^ יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, מוסד ביאליק, תשכ"ג 1963, כרך א, עמ' 283
  2. ^ בתו הלא חוקית של אלפונסו השישי, מלך לאון, קסטיליה וגליסיה
  3. ^ סבתה של רעייתו, אלינור מאקוויטניה
  4. ^ Council of Vézelay
  5. ^ William of Tyre, A History of Deeds Done Beyond the Sea (Translated and annotated by Emily Atwater Babcock and A. C. Krey), New York: Columbia University Press, 1943, Vol II, pp. 181–182
  6. ^ רמון השני היה נינו של רמון מסן-ז'יל, אך חוקי ההורשה המדיניים (Porphyrogenitus) קבעו כי היורש יהיה מי שנולד אחרי שהמוריש קיבל את תוארו; סבו ברטרן (אנ'), בכורו של רמון הרביעי, רוזן טולוז, נולד ב-1068, קודם למסע הצלב הראשון ולכיבוש טריפולי
  7. ^ Kevin James Lewis, The Counts of Tripoli and Lebanon in the Twelfth Century: Sons of Saint-Gilles, Routledge, 2017, p. 153
  8. ^ הם נישאו בסביבות 1125; שנת מותה אינה ידועה לבטח, ככל הנראה 1147; ראו כאן
  9. ^ נולד מחוץ לנישואין ועל כן לא נחשב ליורש מועדף
  10. ^ מצודת ערימה (قلعة العريمة), בין ערקא לטרטוס, דרומית-מערבית לסאפיתא
  11. ^ נפילת מצודת ערימה בידי המוסלמים מיוחסת להסכמתו, אם לא ליוזמתו, של רמון רוזן טריפולי, שחשש מתביעות יורשיו של אלפונס ז'ורדן לרוזנות טריפולי; ראו דיון ממוסמך אצל Lewis, 2017 pp. 51-61
  12. ^ Jean Richard, The Crusades, c.1071–c.1291, (Translated by Jean Birrell), Cambridge University Press, 1999, p. 171
  13. ^ חלק את שלטונו עם אחיו הצעיר ממנו, אלפונס (אנ')
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39458182אלפונס ז'ורדן