אלעזר בן יאיר
אלעזר בן יאיר היה צאצא של יהודה הגלילי, מנהיג קנאי בתקופה שקדמה למרד הגדול. הוא היה ממנהיגי הסיקריים בתקופת המרד הגדול ומנהיג המעוז האחרון במרד – מצדה.
ייחוס משפחתי
אלעזר בן יאיר היה צאצא לחזקיה הגלילי - ממנהיגי המרד במלך הורדוס ובנו יהודה הגלילי ממייסדי הפיליסופיה הרביעית שראתה באל כשליט היחיד ושלטון זר ביהודה אינו בא בחשבון. מבין משפחה זו ניתן למנות רבים שהנהיגו מרידות ברומאים ועושי דבריהם ביהודה ובניהם גם מנחם בן יהודה (דוד או דודנו של אלעזר) שנרצח בירושלים זמן קצר טרם חורבנה.
המרד הגדול
לאחר מספר ימים של מהומות קשות בירושלים, השתלטו הסיקריים, בראשות מנחם בן יהודה הגלילי, על מבצר מצדה, הרגו את חיל המצב הרומאי שהחזיק במבצר, והפכו אותו למעוזם.
לאחר שרוחות המרד השתלטו על העיר ירושלים, עזב הנציב הרומי גסיוס פלורוס את העיר, והותיר בה גדוד (קוהורטה) של חיילים. כן הגיעו לעיר כאלפיים אנשי צבא מצבאו של אגריפס השני, אשר מלך בצפון הארץ, והיה שליט בובה של הרומאים, על מנת לדכא את המרידה. תושבי ירושלים הונהגו בידי אלעזר בן חנניה ממשפחת הכהן הגדול חנניה, ששכנע את הכהנים שלא להקריב קרבנות לשלום הקיסר, ובכך הביא למעשה הסמלי שסימל את תחילת המרידה, כאשר הלחימה כנגד פלורוס ואנשיו כבר החלה מזה מספר ימים. היהודים בהנהגתו של אלעזר לחמו כנגד חיל המצב הרומי וכנגד אנשיו של אגריפס, אשר התבצרו במצודת אנטוניה, והצליחו להביסם. אנשיו של אגריפס גורשו מהעיר, ואילו הרומאים נהרגו. לפעולות אלו הצטרפו הסיקריים בהנהגת מנחם. הם נתנו לפעולות נופך קיצוני, ובין היתר הביאו לשריפת בית הכהן הגדול, ארמונות אגריפס השני וברניקי, והארכיון בו נשמרו שטרי החוב, וכל זאת בהתרסה כנגד השלטון היהודי הקיים.
בימים שלאחר מכן הייתה ירושלים תחת שלטון הסיקריים ושלטונו של מנחם. הסיקריים הסתובבו כאשר פגיון קטן ("סיקה", על שמו הם נקראו), מוסתר מתחת לגלימותיהם, ועסקו גם ברצח מתנגדיהם. מנחם רצח גם את הכהן הגדול חנניה, ושלט באכזריות. העם מאס בו לאחר כמה ימים, והוא נרגם באבנים. אנשיו נרדפו, וכמה מהם, ובראשם אלעזר בן יאיר, נסו בחזרה אל מצדה והתבצרו בה. כדי להתקיים היו הסיקריקים שעל המצדה יורדים ושודדים את יישובי הסביבה ואחר כך חוזרים למקלט הבטוח שבראש המצדה.
על פי יוסף בן-מתתיהו, בתקופת הפסח של שנת 68 החליטו לבזוז את היישוב עין גדי, תוך ביצוע טבח מחריד בגברים, נשים וילדים - 700 במספר, ושבו למצדה עם הביזה. החוקרים מאמינים כי טענתו של בן-מתתיהו בדבר מספר ההרוגים מוגזמת מעל לכל ספק, וקיימת מחלוקת גם לגבי עצם מעשה הטבח. גולגולות שנתגלו באזור עין-גדי ועליהן סימני אלימות מחזקות את הטענה בדבר מעשה הטבח הנ"ל[1].
לאחר חורבן בית המקדש
לאחר חורבן ירושלים בתשעה באב, שנת 70 לספירה, נותרו אלעזר ואנשיו מבוצרים במצדה. כן נותרו מספר אלפי קנאים מבוצרים בהרודיון ובמכוור. בארץ נותר לגיון רומי, הוא הלגיון העשירי פרטנסיס, ובראשו לגאטוס. כן הוצב בארץ נציב. בתחילה היה זה בסוס, אך הוא מת מיתה טבעית, והוחלף על ידי פלביוס סילבה. בתחילה כבשו הרומאים את ההרודיון, ולאחריו נכבשה מכוור. בשנת 73 היו אנשיו של אלעזר היחידים שנותרו שהתנגדו התנגדות פעילה לרומאים.
מצדה עומדת בראשו של הר גבוה, כששתי דרכים מובילות אליה. האחת, ממזרח, והיא מכונה "שביל הנחש", בשל היותה תלולה ומפותלת, והשנייה ממערב. המלך הורדוס ביצר את המקום והקיפו בחומה. כאשר הגיעו הרומאים למקום, היה אלעזר מבוצר היטב, ועמו צידה ומים שיכולים היו להספיק למצור ארוך. הרומאים הקיפו את ההר בדייק, ולאחר מכן החלו לבנות סוללה על הצד המערבי של הרמה מאלפי טונות של אבנים ואדמה כבושה על מנת להגיע אל המבצר. יוסף בן מתתיהו לא מציין ניסיונות משמעותיים של הסיקריקים לתקוף את הצרים תוך כדי התהליך. זהו הבדל משמעותי מדיווחיו על מצורים אחרים על מבצרים יהודיים, מה שאולי מעיד על כך שלסיקריקים לא היה הציוד או הכישורים להלחם בלגיון הרומאי.
עם זאת, יושבי מצדה הקשו על בניית הסוללה, על ידי הפלת אבנים מראש ההר על הפועלים, קשתים וכו'. לבסוף השתמשו בשבויים יהודים כפועלים לבניית הסוללה. אלעזר לא הסכים לפגוע ביהודי, וכך אופשרה בניית הסוללה. הסוללה הושלמה באביב לאחר כשניים או שלושה חודשי מצור, ואפשרה לרומאים לבסוף לפרוץ את חומת המבצר בעזרת איל ניגוח. לאחר שהצליח המצביא סילבה לפרוץ את החומה הראשונה, גילה כי הקנאים הקימו במקום חומה שנייה מעץ. בחמישה עשר בניסן הצית סילבה את החומה, אשר עלתה באש במהלך היום. בלילה התכוננו הרומאים להיכנס למבצר עצמו, ולכבשו מידי אלעזר ואנשיו.
נאום אלעזר
בן יאיר ראה כי נגזר דינו של המבצר ליפול, אסף את אנשיו, ודיבר אל לבם להתאבד ביחד במקום ליפול בשבי. נאומו, כפי שהושם בפיו על ידי יוסף בן מתתיהו, החל בקריאה לשמור על הכבוד ועל החירות ולהעדיף את המוות על פני עבדות ואונס, ושכנע חלק גדול מהמאזינים:
הוי אנשים גיבורי החיל! הן מני-אז קיבלנו עלינו, לבלתי עבוד את הרומאים, וגם לא אדונים אחרים, זולתי את אלקים לבדו, כי רק הוא מושל האדם באמת ובצדק. והנה הגיעה השעה המצוה עלינו להשלים בפועל כפינו את משאת נפשנו, ואל נעטה בשעה הזאת קלון עלינו. ואחרי אשר בחלה נפשנו בעבדות שאין בה סכנה, לא נבחר לנו הפעם חיי-עבדות עם שפטים נוראים -- והן זה יהיה חלקנו מאת הרומאים, אם נפול חיים בידם. כי הנה אנחנו היינו הראשונים להרים יד בהם, ואנחנו נשארנו האחרונים להילחם איתם. והנה אני חושב, כי צדקה עשה איתנו אלקים התת-בידנו למות מות גיבורים בני-חורין, כאשר לא היה לאל יד אחיהו, אשר באה מפלתם כחתף. והנה גלוי וידוע לפנינו, כי מחר יבוא אידנו, אך הרשות נתונה לנו לבחור מות גיבורים, אנו ומחמדי-עינינו יחד. ...על כן תמותנה-נא נשינו בטרם נטמאו, ימותו נא בנינו בטרם טעמו טעם עבדות. ואחרי כן נגמול איש לרעהו חסד גיבורים, ומה טוב ומה יפה יהיה בנשאנו את חירותנו אלי קבר, ולפני מותנו נשחית באש את הרכוש ואת המבצר. ויודע אני נכונה כי יתעצבו הרומאים אל לבם, אם לא יתפסונו חיים, ויבושו מתקוותם למצוא שלל. רק את הצידה נשאיר להם, למען תהיה לעדה אחרי מותנו, כי לא ספנו ברעב ובמחסור, כי אם בחרנו במוות מחיי עבדות, כאשר קיבלנו על עצמנו מראש.
הנאום, הנחשב ליצירת מופת רטורית, שכנע את מרבית לוחמי מצדה, אולם חלקם לא הסכימו להתאבד. בן יאיר נשא נאום נוסף, בו הוכיח את מאזיניו על רכות לבם, פירט את הזוועות הצפויות להם לאחר הכניעה לרומאים, והצליח לשכנע את כולם. לפי יוסף בן מתתיהו, אנשיו של אלעזר שמעו לדבריו, וכרתו ברית התאבדות בה החלו בהרג הנשים והילדים, ולאחר מכן הרגו את עצמם. רק שתי נשים וחמישה ילדים, שהסתתרו בצינורות המוליכים את המים אל העיר, הצליחו להינצל, ותשע מאות ושישים איש נטלו את נפשם בכפם, ובהם מנהיגם אלעזר. מותם של הקנאים הנצורים במצדה היה סיומו של המרד הגדול, ולאחריו לא נותרה עוד התנגדות לרומאים על אדמת יהודה.
ממצאים ארכאולוגיים
מצדה זוהתה לראשונה בשנת 1842 ובמאה העשרים נחשפה על ידי ארכאולוגים, ובהם יגאל ידין. עיקרי הסיפור אודות המצור שהובא בכתבי יוסף בן מתתיהו אושש בראיות רבות. שרידי המצור הרומי, הסוללה שהוקמה, ושרידי המחנות הרומיים נתגלו אף הם. כמו כן התגלה שבר חרס (אוסטרקון) ועליו רשום בעברית השם בניאיר. הארכאולוג ידין הניח שהאוסטרקון, יחד עם עוד שמונה אוסטרקונים ועליהם רשומים שמות אחרים של גברים, הם "פתקי הגרלה" אשר שימשו להטלת הגורל מי הלוחם שיהרוג את חבריו בטרם יתאבד. האוסטרקונים מוצגים במוזיאון שבאתר מצדה.
תרבות
- בשנת 1981 יצאה לאקרנים מיני הסדרה "מצדה" המגוללת את סיפורה של מצדה בשלהי המרד הגדול. את תפקידו של אלעזר בן-יאיר גילם השחקן פיטר שטראוס.
- במיני-הסדרה "נשות מצדה" אשר יצאה בשנת 2015 ומבוססת על הספר The Dovekeepers מאת אליס הופמן, דמותו של אלעזר בן-יאיר מופיעה כבן הזוג של אחת הנשים הבדיוניות המגוללות את סיפורן בפני יוספוס פלביוס. את דמותו של אלעזר בן-יאיר גילם השחקן מידו המדה.
הנצחה
- על שמו של אלעזר בן יאיר בחר מנהיג הלח"י אברהם שטרן את כינויו המחתרתי "יאיר".
- שני הרים סמוכים למבצר מצדה נקראים על שמו: הר אלעזר מדרום למצדה והר בן יאיר מצפון מערב למצדה.
- שמו של אלעזר בן יאיר מונצח ברחוב בירושלים, בבאר שבע ובערד.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- שמואל חגי, נאומו של אלעזר בן יאיר לפני נפילת מצדה, מחניים פ"ג.
"Masada", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ בקר, אביחי, הטבח בעין גדי, באתר הארץ, אוחזר ב-13 באוגוסט 2011.
24701363אלעזר בן יאיר