אלכס דה ואל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תבנית אישיות ריקה אלכסנדר ויליאם לונדס דה ואל (נולד ב-22 בפברואר 1963), הוא המנהל בפועל של קרן השלום העולמית בבית הספר למשפטים ודיפלומטיה שבאוניברסיטת טאפטס.[1] הוא מומחה לרעב המוני, ועובד בקרן אפריקה מאז שנות ה-80 כחוקר ומטפל.

דה ואל נכלל ברשימת 100 האינטלקטואלים הבינלאומיים המשפיעים ביותר של "Foreign Policy" בשנת 2008 וברשימת 29 "הוגים אמיצים" של "Atlantic" בשנת 2009, וזכה בפרס האקסלי של המכון האנתרופולוגי המלכותי בשנת 2024.[2][3][4]

בעבר, הוא היה עמית ביוזמה ההומניטרית של הרווארד באוניברסיטת הרווארד, וכן מנהל תוכנית במועצה למחקר מדעי החברה בנושא איידס בניו יורק.

ביוגרפיה

דה ואל נולד בקיימברידג', בריטניה, לוויקטור, כומר אנגליקני, ולסופרת אסתר אלין לונדס-מויר. הוא למד בבית הספר קינגס בקנטרברי,[5] סיים תואר ראשון בפסיכולוגיה ופילוסופיה מקולג' קורפוס כריסטי, אוקספורד, בשנת 1984, וקיבל תואר דוקטור לפילוסופיה באנתרופולוגיה חברתית מקולג' נאפילד, אוקספורד, בשנת 1988.[5][6]

מומחיות ברעב

דה ואל התמחה בנושא רעב המוני מאז שהחל את עבודת השטח שלו לתואר דוקטור באנתרופולוגיה חברתית, בו כתב על האופן שבו אנשים כפריים בסודאן הבינו רעב ואימצו אסטרטגיות התמודדות כדי לנסות לשרוד במהלכו. גרסה מתוקנת של עבודת הדוקטורט שלו פורסמה תחת הכותרת "רעב שהורג: דארפור, סודאן, 1984-1985".[7] מחקר זה השפיע רבות על פיתוח מושג הרעב ההמוני כאיום על אורח חיים, ותרם לחקר אסטרטגיות התמודדות עם מחיה ואסטרטגיות הישרדות. כמו כן, הוא הציג תמותה מרעב כתוצאה של משברי בריאות.

בשנות ה-90, דה ואל התמקד בנושא של הקשר בין הפרות זכויות אדם לרעב, כולל צנזורה ושימוש ברעב כנשק מלחמה.[8][9]

הוא מתח ביקורת חריפה על תפקידם של ארגונים הומניטריים בהמעטת החשיבות של הפוליטיקה והפשיעה של הרעב, וטען כי הדרך למניעת רעב צריכה להיות הסכמה פוליטית מעוגנת. זה היה הנושא המרכזי של ספרו משנת 1997, "פשעי רעב: פוליטיקה ותעשיית הסיוע לאסונות באפריקה".[10] ספר זה עודד חוקרים, סטודנטים ואנשי סיוע לחשוב בצורה ביקורתית על תפקידם של ארגונים הומניטריים בטשטוש הסיבות הבסיסיות לרעב.

בשנות ה-2010, דה ואל חזר לנושא הרעב ההמוני, וניסה להסביר מדוע אירועי רעב המוני פחתו במספרם ובחומרתם, ואילו צעדים נדרשים כדי לבטלם לתמיד.[11] מאמרו "סוף הרעב", שפורסם בירחון "גאוגרפיה פוליטית", זכה בפרס אטלס אלסוויר לשנת 2017.[12][13]

בשנת 2017 פרסם ספר נוסף בנושא בשם "רעב המוני: ההיסטוריה ועתיד הרעב", בו ציין כי הרעב חוזר,[14] ייחס זאת לשימוש הגובר ברעב כנשק מלחמה, ואפיין את המקרים כ"רעב הזוועות החדש". לאחר מכן, הוא הסביר את השימוש הגובר ברעב חמוש כתוצר של שינויים בכלכלה הפוליטית העולמית ושינוי נורמטיבי נלווה, מתירני יותר כלפי רעב.[15]

יחד עם עמיתתו בקרן השלום העולמית, ברידג'ט קונלי, וקבוצת המשפט Global Rights Compliance, דחף דה ואל לנקיטת צעדים משפטיים תקיפים כדי להעמיד לדין את מבצעי הרעבה.[16]

דה ואל חשף וגינה את השימוש ברעב כנשק בתיגראי, אתיופיה, סודן ועזה.[17][18]

אקטיביזם וזכויות אדם

דה ואל הצטרף לארגון "Africa Watch" (ששמו שונה מאוחר יותר ל-"Human Rights Watch-Africa") בשנת 1989, וחיבר דוחות על סודאן, אתיופיה וסומליה, כולל על רעב כנשק מלחמה בשלוש המדינות הללו. הוא התפטר מהארגון בדצמבר 1992 במחאה על החלטת ארגון האב, "Human Rights Watch" לתמוך במבצע "Restore Hope" האמריקאי, ששלח חיילים אמריקאים לסומליה.

יחד עם עמיתו ראקיה עומר, שפוטר מתפקידו כמנהל Africa Watch באותו הזמן, הקים דה ואל את African Rights, ארגון קטן לזכויות אדם בלונדון. ארגון African Rights זכה לכותרות בשל חשיפת הפרות זכויות אדם על ידי כוחות בינלאומיים בסומליה.[19]

התובע הצבאי של האו"ם למבצע האו"ם בסומליה האשים את דה ואל ב"תמיכה במאמצי התעמולה של הקונגרס הסומלי המאוחד" (USC) כאשר עסק במחקר של דו"ח, "סומליה: הפרות זכויות אדם על ידי כוחות האו"ם". הדו"ח עורר מחלוקת מיוחדת בבלגיה, שם הכחיש הצבא הבלגי תחילה כי צנחניו היו אחראים להפרה של זכויות אדם, ומאוחר יותר הודה כי היא התרחשה - אחרי שהוצגו ראיות מצולמות.[20]

ארגון "זכויות אפריקאים" הוביל בתיעוד רצח העם ברואנדה, ופרסם דו"ח בשם "רואנדה: מוות, ייאוש ומרד", ובו עשרות עדויות ממקור ראשון תוך שבועות מהזוועות. העדויות נאספו על ידי ראקיה עומר, ששהתה ברואנדה וראיינה ניצולים, לעיתים ממש ביום בו נמלטו מהרגיזים, בסיוע דה ואל ששהה בלונדון.

דה ואל המשיך לעבוד בנושא סודן, ובמיוחד בנוגע למקרה של הרי הנובה, וארגן את המשימה הראשונה לתיעוד ההתעללויות שם, שהובילה לדו"ח, "מול רצח עם: הנובה של סודן", ולסרט תיעודי של ה-BBC מאת העיתונאית ג'ולי פלינט.[21] דה ואל הרהר באתגרים בתיעוד רצח עם כפי שהוא מתפתח במאמר ב-"Boston Review".[22]

בשנת 1998 דה ואל עזב את ארגון זכויות אפריקה וייסד ארגון חדש, צדק אפריקה, יחד עם טאג'ודין עבדול-רחים, יואנס אג'אווין ופאולוס טספגיורגיס. ארגון זכויות אפריקה אירח יחד סדרה של כנסים בנושא שלום וזכויות אדם בסודן, והביא את קולות החברה האזרחית לתהליך השלום.[23]

הארגון ניהל קמפיין נגד המלחמה בין אתיופיה לאריתריאה, תמכה בתיק בבית הדין האפריקאי לזכויות אדם ועם נגד אתיופיה בגין גירוש אריתראים, וכינס סדנאות בנושא אתגרי השלום והביטחון העומדים בפני אפריקה.[24]

מומחיות במגפה

דה ואל עזב את ארגון "Justice Africa" כדי לעבוד בנושא מגפת האיידס באפריקה, ומילא תפקיד מוביל בוועדה הכלכלית של האו"ם לאפריקה בנושא "איידס וממשל באפריקה".[25] בדו"ח של מועצת המחקר למדעי החברה בנושא איידס, סכסוכים וביטחון,[26] וביוזמת הלמידה המשותפת בנושא ילדים ו-HIV/איידס בראשות אוניברסיטת הרווארד.[27] מאוחר יותר עסק בנושא התחזיות לגבי משברים פוליטיים וביטחוניים הנובעים ממגפת ה-HIV והאיידס באפריקה - ועסק בסיבות בגללן אלה היו פסימיות, אולם התבררו כשגויות.[28]

עם תחילת מגפת הקורונה, דה ואל כתב מאמר עבור "בוסטון ריוויו", בו הביא לקחים מהפוליטיקה של מגפת הכולרה בהמבורג בשנות ה-90 של המאה ה-19. מאמר זה הרחיב מאוחר יותר לספר, "מגפות חדשות, פוליטיקה ישנה", וטען כי יש לראות כל מגפה גם כ"מגפה" חברתית, בעלת השלכות חברתיות ופוליטיות עדינות אך מרחיקות לכת.

ראיונות עם חברים לשעבר בחזית השחרור העממית של טיגריי

בתחילת מלחמת טיגרי, דה ואל ומולוגטה גבריווט פרסמו דיווחים סביב המצב בטיגריי בנוגע למעורבותה של אריתריאה.[29]

עבודות שפורסמו

ספרים

  • רעב שהורג דארפור, סודן, אוקספורד הוצאת קלרנדון, 1989 (מהדורה מתוקנת, 2005,)
  • מלחמה בסודן: ניתוח של הסכסוך, לונדון קבוצת שלום בסודן, 1990
  • ימים רעים שלושים שנות מלחמה ורעב באתיופיה, ניו יורק: Human Rights Watch, 1991,
  • מול רצח עם: הנובה של סודן, לונדון: זכויות אפריקאים, יולי 1995,
  • פשעי רעב פוליטיקה ותעשיית סיוע באסונות באפריקה, לונדון זכויות אפריקאים והמכון האפריקאי הבינלאומי, 1997
  • מי נלחם? למי אכפת?: מלחמה ופעולה הומניטרית באפריקה, עורך, טרנטון, ניו ג'רזי: הוצאת Africa World Press, 2000,
  • מדינת הפניקס: החברה האזרחית ועתידה של סודן, עורך יחד עם AH עבד אל סלאם, 2001,
  • פירוק הצבא של התודעה: סדר יום אפריקאי לשלום וביטחון, עורך, טרנטון, ניו ג'רזי ואסמרה, אריתריאה הוצאת אפריקה וורלד פרס, 2002
  • אפריקה הצעירה: מימוש זכויותיהם של ילדים ובני נוער, עורך יחד עם ניקולס ארג'נטי, טרנטון, ניו ג'רזי: הוצאת אפריקה וורלד פרס, 2002
  • כשיגיע השלום: חברה אזרחית ופיתוח בסודן, עורך יחד עם יואנס אג'אווין, טרנטון, ניו ג'רזי: הוצאת אפריקה וורלד פרס, 2002.
  • אסלאמיזם ואויביו בקרן אפריקה, עורך, בלומינגטון: הוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, 2004,
  • דארפור: היסטוריה קצרה של מלחמה ארוכה, עם ג'ולי פלינט, ניו יורק הוצאת זד, 2005
  • איידס וכוח מדוע אין עדיין משבר פוליטי, ניו יורק הוצאת זד, 2006
  • המלחמה בדארפור והחיפוש אחר שלום (נערך), קיימברידג' הוצאת אוניברסיטת הרווארד, 2007
  • הפוליטיקה האמיתית של קרן אפריקה: כסף, מלחמה ועסקי הכוח, הוצאת פוליטי, 2015.
  • סנגוריה בסכסוך: נקודות מבט ביקורתיות על אקטיביזם טרנס-לאומי (בעריכה), הוצאת זד ספרים.
  • רעב המוני: ההיסטוריה ועתיד הרעב, הוצאת פולי, 2017[30]
  • מגפות חדשות, פוליטיקה ישנה: מאתיים שנות מלחמה במחלות ובחלופותיהן - ספרי פוליטיקה (2021)
  • הדמוקרטיה הבלתי גמורה של סודן עם ג'סטין לינץ' ואלכס דה ואל - פורסם ב-2022.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ "The World Peace Foundation Comes to the Fletcher School | Tufts Fletcher School". אורכב מ-המקור ב-9 ביולי 2012. נבדק ב-28 באוקטובר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ↑ "Top 100 Public Intellectuals". Foreign Policy (באנגלית אמריקאית). 2024-10-22. נבדק ב-2024-10-21.
  3. ↑ "Brave Thinkers". The Atlantic (באנגלית). 2009-11-01. ISSN 2151-9463. נבדק ב-2024-10-21.
  4. ↑ "Huxley Memorial Medal and Lecture Prior Recipients". Royal Anthropological Institute (באנגלית בריטית). 6 בנובמבר 2008. נבדק ב-2024-10-21. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ 5.0 5.1 "Alex de Waal's Biography". Colby College. נבדק ב-3 בספטמבר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ↑ "Alex de Waal - Bio". Tufts University. נבדק ב-3 בספטמבר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ↑ "Famine that Kills". global.oup.com. נבדק ב-2024-10-21.
  8. ↑ "Starving In Silence: A Report On Famine and Censorship - World | ReliefWeb". reliefweb.int (באנגלית). 1990-04-01. נבדק ב-2024-10-21.
  9. ↑ "Denying "the Honor of Living": Sudan : A Human Rights Disaster : An Africa Watch Report, March, 1990 - No Author: 9780929692531 - AbeBooks". www.abebooks.com (באנגלית). נבדק ב-2024-10-21.
  10. ↑ "Famine Crimes". Boydell and Brewer (באנגלית בריטית). נבדק ב-2024-10-21.
  11. ↑ de Waal, Alex (8 במאי 2016). "Is the Era of Great Famines Over?". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ↑ de Waal, Alex (2018-01-01). "The end of famine? Prospects for the elimination of mass starvation by political action". Political Geography. 62: 184–195. doi:10.1016/j.polgeo.2017.09.004. ISSN 0962-6298.
  13. ↑ Elsevier Journals (2018-03-26). Interview with Professor Alex de Waal. נבדק ב-2024-10-21.
  14. ↑ "Mass Starvation: The History and Future of Famine | Wiley". Wiley.com (באנגלית). נבדק ב-2024-10-21.
  15. ↑ de Waal, Alex (2024-10-15). "Hunger in global war economies: understanding the decline and return of famines". Disasters (באנגלית). 49 (1): e12661. doi:10.1111/disa.12661. ISSN 0361-3666. PMC 11603759. PMID 39410764. {{cite journal}}: יש לבדוק את |pmc= (עזרה); יש לבדוק את |pmid= (עזרה)
  16. ↑ "Accountability for Mass Starvation". global.oup.com. נבדק ב-2024-10-21.
  17. ↑ Waal, Alex de (2021-06-17). "Steal, Burn, Rape, Kill". London Review of Books (באנגלית). Vol. 43, no. 12. ISSN 0260-9592. נבדק ב-2024-10-21.
  18. ↑ Waal, Alex de (2024-01-11). "Alex de Waal | Starvation as a Method of Warfare". LRB Blog (באנגלית). נבדק ב-2024-10-21.
  19. ↑ Waal, Alex de (1998-08-01). "US War Crimes in Somalia" (PDF). New Left Review (I/230): 131–144.
  20. ↑ AP Archive (2015-07-21). BELGIUM: SOLDIERS ACCUSED OF ATROCITIES IN SOMALIA ARE ACQUITTED. נבדק ב-2024-10-21.
  21. ↑ "Facing Genocide: The Nuba of Sudan — Sudan Open Archive". sudanarchive.net. נבדק ב-2024-10-21.
  22. ↑ de Waal, Alex (6 ביוני 2016). "Writing Human Rights and Getting It Wrong". Boston Review. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ↑ "THE PHOENIX STATE: Civil Society and the Future of Sudan, Edited by A. H. Abdel Salam and Alex de Waal". Africa World Press & The Red Sea Press (באנגלית). נבדק ב-2024-10-21.
  24. ↑ "WHO FIGHTS? WHO CARES? War and Humanitarian Action in Africa, Edited by Alex de Waal". Africa World Press & The Red Sea Press (באנגלית). נבדק ב-2024-10-21.
  25. ↑ Securing our future : report of the commission on HIV/AIDS and governance in Africa. Commission on HIV/AIDS and Governance in Africa. 2008. ISBN 978-92-1-125105-0.
  26. ↑ de Waal, Alex (בספטמבר 2009). "HIV/AIDS, Security and Conflict: New Realities, New Responses" (באנגלית אמריקאית). {{cite journal}}: (עזרה); Cite journal requires |journal= (עזרה)
  27. ↑ "IDS Bulletin" (באנגלית אמריקאית). {{cite journal}}: Cite journal requires |journal= (עזרה)
  28. ↑ de Waal, Alex (4 באפריל 2013). AIDS and Power: Why There Is No Political Crisis – Yet. New York: Bloomsbury. ISBN 9781848136090. {{cite book}}: (עזרה)
  29. ↑ ""They Have Destroyed Tigray, Literally": Mulugeta Gebrehiwot speaks from the mountains of Tigray". 29 בינואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ↑ "Mass Starvation: The History and Future of Famine – World Peace Foundation" (באנגלית אמריקאית). 29 בנובמבר 2017. נבדק ב-2019-08-26. {{cite web}}: (עזרה)


ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "אלכס דה ואל".
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אלכס דה ואל41870572Q4718059

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אלכס_דה_ואל&oldid=3473071"